בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
דוקטור סטריינג'  
 
 
יואב הר עוז

יואב הר עוז סבור כי 'החיים על פי פיטר סלרס' סובל מאותה בעיית זהות שסובל ממנה גיבור הסרט

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפיטר סלרס, כוכב סרטי הפנתר הוורוד, הייתה אימא יהודייה, אינטימית ורכושנית, שהפכה אותו עד יום מותו בגיל 54 לאינפנטיל חסר זהות. היא דרבנה אותו להיות כל יכול, להתקדם ולנגוס בחיים ובכל אמצעי שנדרש, מבלי להתחשב באף אחד. מלבד בה, כמובן. כמו הרבה אימהות יהודיות, פגי סלרס הייתה מאסטר המניפולציה הרגשית ופיטר עשה בדיוק מה שאמו אמרה לו לעשות. בתמורה קיבל ממנה נחמה וביטחון.

כילד, פיטר השמן וקצר הרואי, נזקק לה, והיא – כדי להזין את שאיפותיה ואת האגרסיות הרבות שלה, נזקקה לו. אותו קיבעון שאפיין את מערכת היחסים בין פיטר לאמו, השאיר את סלרס ילדותי ונתון לתכתיבים, מבלי יכול לפתח זהות משל עצמו. בשל כך, חיפש כל חייו זהות חליפית לעצמו, ובנות זוג שישמשו תחליף לאמו המזדקנת, ללא הצלחה כמובן. מתוסכל מחיפושיו אחר זהות, הפך סלרס לשחקן וירטואוז, איש בעל אלף הפנים, זיקית אנושית. בכך עוסק הסרט.

מכיוון שמדובר בהפקה של חברת הטלוויזיה האמריקאית HBO, מי שאחראית לסדרות כמו הסופרנוס, סקס והעיר הגדולה ואוז, חלק ממבקרי הסרט טענו שהתוצאה נראית כמו סרט טלוויזיה ואינה מתאימה למסך הגדול. יש אמת בביקורת זו, אבל לי אישית זה לא הפריע ליהנות מהצפייה. בכל אופן, לא שם מצאתי את מגרעותיו.


הופקינס בחר בזווית מעניינת להציג את המתרחש. סלרס, בגילומו של ג'פרי ראש, מתעד את חייו במצלמת וידאו ביתית, וכך עושה שימוש לא רק בדמויות הקולנועיות, אלא גם בדמויות בחייו האישיים, על מנת לשרטט את דמותו שלו – באופן שסלרס הזיקיתי לא יכול היה לעשות לעולם. אולם, כאן גם טמונה בעייתו העיקרית של הסרט. 'החיים על פי פיטר סלרס' נמצא על קו התפר שבין תיעודה לדרמה עלילתית. הסיפור מתרכז בפנים שונים בחייו של סלרס ומנסה להעמיק את הידוע עליו, בעוד העלילה מתקדמת באופן כרונולוגי, אולם, מכיוון שהעלילה מוכתבת על ידי רצף חייו של סלרס ולא על ידי סצינות שהן הכנה לסצינות שבאות אחריהן, הסרט נופל לעתים לפורמט הז'אנר התיעודי.

הופקינס לא חסך מהצופים את הצדדים האפלים באישיותו של סלרס: חוסר הרגישות בה נהג כלפי נשותיו; התפקוד הלקוי שלו כאב; השנאה שלו לדמויות הקומיות שגילם. חלומו הגדול של סלרס היה להיות גבר נחשק, סקסי, פרסונה נערצת בזכות עצמה. שלושת הנשים בסרט מגולמות באופן מאד מדויק. מרים מרגוליס כפג סלרס, אמו השתלטנית והאינטימית, מפגינה משחק אמין ואינטיליגנטי; אמילי ווטסון, אן סלרס - שחקנית אוסטרלית ואשתו הראשונה, מבצעת דמות פשוטה ומאוזנת, שלעומתה סלרס נראה כתינוק בלתי שפוי; ושרליז ת'רון היא ליהוק מושלם לבריט אקלנד, נערת ג'ימס בונד ("האיש בעל אקדח הזהב") הבלונדינית היפהפייה. ת'רון מצליחה לדבר אנגלית במבטא קל המסגיר את מוצאה השבדי, ונראית לא פחות מושלמת מאקלנד המקורית.

הבעיה העיקרית של הסרט, מלבד הקונספט הכללי, היא ג'פרי ראש. ראש חשש לגלם את דמותו של סלרס מכמה סיבות. בתור אוסטרלי נרתע ראש מגילום קומיקאי בריטי, במיוחד בהתחשב בעובדה שמעריצי סלרס הם רכושניים ואובססיביים עד היום. כמו כן, מהבחינה הפיזית, ראש גבוה, רזה וחלק, בעוד פיטר סלרס היה נמוך, שמנמן ושעיר. אולם, הודות לכישורי המשחק הנפלאים של ראש, התלבושות, טכניקות האיפור וזוויות הצילום הנהדרות לא פחות, כמעט הצליח ראש לחמוק מרוב המהמורות שתפקיד שכזה מזמן, אך לא מכולן.

בניגוד לנשים בסרט, סלרס של ראש נראה עשוי, מאופר ומשוחק מדי. בקולנוע, כאשר נתוניו הפיזיים של שחקן שונים כל כך מהדמות, קשה להתעלם מהשינויים הפלסטיים שהדביקו לו. אי אפשר להתעלם מכך שהוא נראה מחופש, במיוחד כשמדובר בדרמה עלילתית. הכשל המשחקי היחידי של ג'פרי ראש, טמון בהבדל התהומי בינו לבין סלרס. השארם וההומור של סלרס, כפי שניתן לראות בסדרת סרטי הפנתר הוורוד, היו ילדותיים מאד, על סף המגוחך והפתטי. כך הוא קנה את לב הצופים. אמנם ראש ניחן בשארם אדיר, אבל כזה בעל איכות סקסית–קינקית, של גבר בוגר. ושארם, מהסוג של סלרס, אי אפשר לשחק - או שיש לך אותו או שאין לך. בתום הצפייה השאלה איך, למרות מגרעותיו, הצליח סלרס לשבות את ליבם של צופים רבים ונשים יפהפיות, עדיין נותרה תלויה באוויר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by