בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
גאולה לציון  
 
 
ערן דינר

ערן דינר התלהב מ- Redemption, החדש של להקת הפאנק-פופ הישראלית יוסלס ID. לעומת זה, מהחדש של הג'ונסונס, ממש לא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוסלס ID סוגרים כבר עשר שנים ביחד ובערך בחצי מהזמן הזה משחקים אותה לא רע באמריקה, בלי לעשות מעצמם עניין גדול במולדת, וזה כבר ראוי לשבח. עכשיו מגיע האלבום החמישי שלהם, Redemption, שהוא גם השלישי שלהם בלייבל האמריקאי קונג פו רקורדס.

בארץ מפיצה אותו אירסיי של האוזן השלישית. בסך הכול, למי שכבר מכיר את החומרים של יוסלס, אין כאן הרבה הפתעות. ב- Redemption, יוסלס ממשיכים את אותו קו פאנק-פופי בנוסח עדות הגרין-דיי שהם מתמחים בו. הם אמנם די רחוקים ממקוריות או העזה אבל את שלהם הם עושים נהדר, בנגינה מהוקצעת והפקה פיצוץ, ומעל הכל - במקבץ חזק מאד של תריסר שירים קליטים, שכל אחד ואחד מהם הוא להיט רדיו פוטנציאלי. בקיצור, אם היינו מדינה נורמלית, Redemption היה מוכר זהב תוך יומיים.

לאלבום שהופק על ידי איש בלאק פלאג ביל סטיבנסון מצורף קליפ ללהיטTurn up the stereo וגם אינסרט אינפורמטיבי שיסביר לכם כמה שזה לא חינוכי לאכול חיות. חמודים.
 
 
כמו יוסלס שהעזו והצליחו, יש עוד הרבה להקות ששואפות לפרוץ את גבולות הלבנט המדכאים. העדות הכי חזקה לזה היא האינפלציה בלהקות שכותבות ומזמרות אנגלית, אבל אם היה נדמה לכם ששירה באנגלית היא מעין תו-איכות אוטומטי, הנה דיסק שיגרום לכם לחשוב שנית על כל העסק. הג'ונסונס הם שלישייה שמורכבת מהסולן והגיטריסט עומר עדולם, גילי רוזנברג (בס) וג'קי שרגא (תופים) ומנגנת יחד כשנתיים.

הם מופיעים בין היתר בערבי MISC בג'ה פאן שמוקדשים להרכבים ישראליים שיוצרים באנגלית ומגישים עכשיו אלבום בכורה שהקליטו עצמאית. מה שהג'ונסונס עושים הוא רוק גיטרות ישיר מהסוג שמכונה כאן, בלית ברירה, "אלטרנטיב", למרות שכל ניסיון לקשור בינו לבין חדשנות מוסיקלית או רוח ניסיונית הוא פנטזיה פרועה במיוחד. הם מקבילים במשהו ליוסלס, משום שממש כמותם, גם הג'ונסונס מתבייתים על האגף ברוק האמריקאי שמצליח היום בעיקר בקרב בני נוער לבנים מהפרברים. אבל במבחן הביצוע, יוסלס משאירים את הג'ונסונים מאחור בענן אבק. לא שיוסלס הם פחות קלישאת רוק, פשוט לפני הכול, הם להקה מצוינת עם הרבה ניסיון ויופי של כותבים. רק אחרי זה הם ניסו והצליחו לפצח את הנוסחה לצליל של הפאנק-פופ האמריקאי העכשווי. השירים שלהם כתובים היטב ויש להם יופי של צליל דינמי וחי.

לעומתם, לג'ונסונס אין לא שירים טובים ולא דמיון או משהו מעניין במיוחד בסאונד הגיטרות המיושן והכבד כקומביין שהם מייצרים. את רוב תשומת הלב בדיסק החדש תופס החידוש שלהם ל-mad world של טירז פור פירז, שמתגלה די מהר כבדיחה עגומה. הנה לקחו שיר מעולה, שבמקור הצטיין בהפקת סינת' פופ מיוחדת וחדשנית לזמנה, ופשוט עשו אותו הכי רוק מנסרות שאפשר, בלי שום חן או ייחוד. אם בכל זאת יצא שזה השיר הבולט באלבום, זה רק כי בבסיס יש כאן לחן משובח. אבל כשהקטע הכי מוכר באלבום שלך הוא גרסת כיסוי, אתה אפילו לא זקוק לביקורת רעה כדי להסיק מסקנות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by