בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לפרטים טל:03-5710167 
 
 יעקב ואפרת מישורי   
 
איתן בוגנים

אמן על האש. והפעם מארח המדור את יעקב מישורי, אמן, פסיכואנליטיקאי, מומחה לסגנון רכיבה מערבי וספגטי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדברים הבאים לא מנוסחים בשום צורה ואופן כביקורת אמנות למרות שישנה תערוכה (ענקית) שנפתחה לפני כמה ימים, לא כביקורת ספרות למרות שיש ספר חדש (רב מכר עוד לפני שיצא לחנויות), לא כדיון פילוסופי או פסיכולוגי למרות שפרופסור י. מישורי הוא פסיכואנליטיקאי (חוקר תרבות) ותיאורטיקן, לא כביקורת קולנוע למרות סדנאות הווידיאו-ארט שמעביר יעקב (מומחה בעל שם למערבונים וספגטי). כמו כן לא נעסוק בעברו המפואר של האמן (המפורסם בעולם הרחב והצר) כטיס קרב בחיל האוויר הישראלי, ובעיקר נמנע מכל התערבות סובייקטיבית (הדבר נכתב בידי עצמו, מוקדם בבוקר ביום שלישי כשהעולם היה שקט), פשוט נציג את הדברים כמות שהם, את האמת ורק את האמת.
 
 
האמת היא שיותר מכל, יעקב מישורי מביא עימו בשורה, רוח נעורים והתחדשות. תחת השמש הביקורתית היוקדת בשדות האמנות החרושים, מישורי דוחף את החמור העקשן שלו במעלה הגבעה וחורץ תלם, שבין רגע, כבמעשה קסם, מניב פרי מלבלב, ורגע לאחר מכן חוזר להיות רגב יבש. את הצלקות של מחזה התעתועים הזה, של 'הפרדוקס המצוי' באמנות (ובכלל במסחור התרבות) העכשווית, אפשר לראות בבירור על גופו של מישורי (בחייו) ובגוף עבודותיו - והיה העקוב למישור וחוזר חלילה. מצד אחד יבואו המקטרגים ויטענו שהוא נושא את הצלב על גבו בדרך אל הפסגה, שבכל שנות פעילותו לא הציגו מספיק את עבודותיו במוזיאונים, שנכתב עליהן ועליו פחות ממה שהגיע, שהוא תמיד נתפס כאאוטסיידר (ללא השכלה פורמאלית), והחשוב מכל שאין בעבודותיו עקביות (בניגוד לאמנים אחרים שמזוהים מיידית עם רעיונות וצורות מסוימות (פרטיקולאריות)), שלעולם אינך יכול לדעת מה יעולל יעקב בתערוכה הבאה. מצד שני, ובדיוק בגלל דברים אלו, מתרוצצת הפרסונה של האמן מישורי כילד הרע (והביישן) של האמנות, כמרצה נחשק בבתי הספר לאמנות, כמי שיש לו משהו 'אחר' (וחשוב) לומר, כבן בית בגלריות תל אביביות, ושוב פעם, בעיקר כאחד שיכול להרשות לעצמו את החופש להמציא את עצמו כל פעם מחדש, והוא אכן עושה שימוש בחופש זה עם חוש הומור שלא יסולא בפז. הנה דוגמא מצוינת לכך.

יעקב מספר על רב סרן יעקב והאמנות שלו:
"הוא חשב שמופשט זה בולשיט. אף אחד לא יספר לו וילמד אותו מה זה מופשט או אבסטרקט. הרי הוא מתמרן כל יום שעות את מטוס הקרב שלו במה שנראה כמו עולם קליידוסקופי מופשט ודינאמי. אבל מה לזה ולאמנות, לעזאזל"?
 
מתוך עטיפת הספר
 מתוך עטיפת הספר   
""נסו לדמיין תמרונים של מטוס, שהגאיו הופקדו בידיו של ג'קסון פולוק" אמר, זרק לחלל הסדנה, ופרץ בצחוק יבש ורועם. גם המורה המקסימה הצטרפה אליו. אמנות בעיניו זה לקחת גוש אבן גדול וקשה ולפסל מתוכו, נאמר, עירום נשי רך וענוג, באמצעות פטיש ואזמל בלבד. את פיסלו האחרון, "עירום שוכב", שאותו הוא מייעד לגינת ביתו בסמוך לבריכת דגי הזהב, הוא משייף כבר שמונה חודשים תמימים. הוא רוצה להביא אותו לרמת גימור יוצאת מגדר הרגיל. את כל המלאכה הוא מבצע הפעם בידיו עם נייר לטש ולא באמצעות משייפת מכנית. חשוב לו להחליק את קימורי גופה ידנית, לאט ובזהירות".

בגלגול החדש, במקרה הנוכחי של האמנות של יעקב מישורי, עומדת סדרה ארוכה ויפה של רישומים בשחור/לבן, פורטרטים, קשקושים וטקסטים המצליחים באמת לשאול שאלות עמוקות ומרתקות מבלי ליפול למלכודות הצפויות של צורה ותוכן. ראשית משום הקלילות והחופש, חוסר היומרה לכאורה שבהם - ובאותו זמן הם איתנים בעמדה שהם מחזיקים, ושנית בגלל האינטואיציות המדהימות של היד שרשמה אותם, הספונטאניות המוחלטת שבמעשה - כן, ובאותו מקום גם השליטה והידע. תשובתו של יעקב לשאלתי - מדוע פתאום צייר מוציא ספר? – מבהירה את הדברים:
"מצאתי את עצמי כותב על אותו שולחן שאני מצייר, והבנתי שיהיה ספר. לא ידעתי בדיוק איך אבל ידעתי שיהיה. הוא קליל כזה, משוחרר נורא, מלא תמונות, כי אני בן אדם שלא קורא, הסתכלתי על הרבה תמונות כל חיי, ולמדתי מהתבוננות על תמונות ועל העולם. בעברי כתבתי מכתבים לאנשים והם הגיבו לדברים שלי ואמרו – אה, אתה כותב! אנשים שיש להם רגישות למילה עודדו אותי פה ושם, אמרו לי שיש בזה משהו. אז זה איזה מין חלום מטופש, תאר לך שפתאום אני, יש לי ספר ועוד רב מכר. בתור אחד שלא למד ולא קרא, פתאום להוציא ספר, זה מצחיק אותי."
 
 
 
הנה פרגמנט מתוך הספר:
..."רוח קרירה נשבה ושני מפלי הוילון משני צידי החלון נעו חרישית. הצללים הפכו כבדים ומאיימים מרגע לרגע. לחלק מן הצללים, ודווקא לגדולים שבהם, לא היו קווי מתאר ברורים [...]
הוא היה מוטרד.

"הלילה הלך והתארך והוא עדיין ישב וטרח על סיום קריאתם של שני מאמרים: אחד של ז'אק דרידה והשני של יוסי בניון. לקראת הבוקר, הלכו הצללים והתעבו. מסמן של שטיחות הפכו למסה טורדת ומפחידה.

"איכשהו הוא ידע. היה ברור לו בכל מאת האחוזים שהוא לא לבד יותר".

יעקב מישורי כבר לא לבד, יש לו את עצמו (ומשפחתו כמובן) וזה די והותר למלא מוזיאונים שלמים בטקסטים מופרכים (בעזרת ה'). גודארד ציין פעם: "שבמסגרת המסחר בימינו אנו רוצים לדעת איך האמן נראה, איך הוא מתנהג...זה הטקסט שייתכן שמת." במקרה של יעקב מישורי ייתכן וטעה. הטקסטים של מישורי לא רק שיכולים לעמוד בגאון לבד, מנותקים מכל הקשר ועדיין להיות משמעותיים, אלא שהם עצמם מספקים את התוכן, הרעש והרגש, את הפרצוף של האמן (שמחליף זהויות כל פעם מחדש) והגולף השחור שהוא לובש. לשמחתנו, האמנות של מישורי לא משתתפת בחוקי המשחק הרגילים, אלא דורשת מסגרת גמישה ומתוחכמת הרבה יותר של קריאה וניסוח. היא מעכלת במהירות האור את 'הפרדוקס המצוי' ומקיאה את עצמה מהאמן (האוצר, הגלריה, השוק, וכולה). מרגע שזה סיים לצייר, לרשום או לכתוב אותה, היא שייכת לנו, לעולם.
 
 
גשם ראשון יורד,
שמש זורחת,
טיפות פנינים
נושרות מגגו של סוכך אדום
ואני
אמן וידאו.

רוחות, טייפון, הוריקן,
עצים קורסים.
דלתות נטרקות, כחול.
ואני
אמן וידאו
מצלם גם בחתונות/צילום אמנותי+(פלוס) סטילס.

חושך, תהום, ברק,
יללת תן, צווחה,
מוניטור שחור
ואני
צלם חתונות, בר מצוות, ימי הולדת לילדים ובוגרים, ועדי עובדים,
כנסים גדולים, טיולים שנתיים, הפקת תיק עבודות ו...BOOK.

לפרטים טל:03-5710167
אנא, אנא התקשרו
בבקשה, צלצלו, השאירו הודעה
ואנחנו מבטיחים לחזור
נחזור/מבטיחים/אנחנו נחזור.


תתקשרו ולא תתאכזבו. הספר והעבודות החדשות של יעקב מישורי מוצגות בגלריה (החדשה) BY ART PROJECTS.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by