בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חיה בתוך גופסא 
 
 
אלונה דניאל

אלונה דניאל מתרשמת מההתמודדות של חניף קוריישי עם גוף הגוסס ויחסי צעירים-זקנים בספר "הגוף"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ילד מזדקן. "החיים התרחשו מהר מדי ולא הייתי מוכן"- מתלונן הגיבור של "הגוף", הסיפור הפותח את אוסף הסיפורים של חניף קוריישי, אחד מגיבורי נעורי, פקיסטני שגדל באנגליה והצליח להמציא אותה מחדש בתסריטים חתרניים ומבריקים כמו "מכבסה יפהפיה שלי", "סמי ורוזי עושים את זה", "לונדון הורגת אותי" וספרים כמו "בודהה מהפרברים", "האלבום השחור", "אהבה בימי עצב", "אינטימיות" ועוד רבים, שהפכו אנשים בכל קצוות העולם לאנגלופילים מושבעים.

הפעם הוא בוחר לדבר על ההזדקנות, על תקופת הסלואו דאון המלווה בלא מעט שעות של חשבון נפש, המצפה לאנשים שהגיעו אל גבול הביג סיקסטיז. הגיבור המספר של "הגוף" הוא סופר בן שישים שמקבל הצעה להחליף את גופו הרופס והבלוי בגוף צעיר של בחור שנהרג. אל תוך הגוף הצעיר והשרירי הזה יועבר מוחו בניתוח חדשני והוא יקבל אפשרות של "סיבוב נוסף". כמובן שהאלמנט הקטן הזה של מדע בידיוני בא לשרת כאן את הגיגיו של קוריישי על הנעורים והבגרות, על יצרים בלי ניסיון, מול חוכמה בגוף חולה ורופס, על המשמעות של "בזבוז החיים", "אני יודע מה משמעות הבזבוז", אומרת אחת הדמויות,"חוסר היכולת ליהנות מעצמך או מאחרים." וגם על השינויים בדינמיקה בין בני זוג שמזדקנים יחד: "אין זה נכון שהשגרה אמורה להרוג את התשוקה. התשוקה יכולה למצוא את הסדק הצר ביותר, והגיהינום הוא לחיות קרוב מאוד ובהינזרות כפויה ממישהי שאתה רוצה...". עלילות הנפש הזקנה בגוף צעיר מאפשרות לו להתפלסף בדרכו הקלילה.

זוהי אותה שאיפה אוסקר וואיילדית לאפשרות ההפרדה בין הנפש והגוף, עם השרירים והרקמות השומרים בתוכם חלק מהאינפורמציה, ועם האפשרות העגומה שהנפש היא תוצאה מולדת של הגוף ושאין לה קיום נפרד. וישנו כמובן, העולם החיצון, עם אנשים מבוגרים שנוסעים להודו לחפש את עצמם בין האשרמים של וויפסאנה וצעירים שבולעים אקסטזי באדישות ולא חווים שום אקסטזה.

גם בסיפורים האחרים הוא מעמיד דור מול דור, מדבר על יחסי הורים ילדים בשלבים שונים של צמיחה והזדקנות. הבולט שבהם הוא הסיפור "שלום, אמא", סיפור בו הוא מפגיש שלוש דורות- גבר במשבר גיל המעבר, אמו ובתו, ביום השנה למות אביו, עוד יום של חשבון נפש. גם כאן נמצא הגיבור על פרשת דרכים ושואל את עצמו אם בזבז את חייו, עד הרגע בו הוא מבין שהאושר שלו נמצא בבית שלו, מתחת לאף וכל מה שצריך זה ללמוד ליהנות ממנו. עוד סיפור מרגש על הורים וילדים הוא "זכור את הרגע הזה, זכור אותנו". בסיפור הזה, זוג הורים צעירים לילד בן שלוש מחליטים להנציח את עצמם על קלטת ווידאו למען בנם, כדי שיהיה רשאי לפתוח אותה ולצפות בה רק ביום הולדת הארבעים שלו. בקלטת הם מברכים אותו לרגם יום הולדתו, וכשבנם הקטן מטפס לאמה על הכתף, הם אומרים לו "תנפנף לעצמך ותגיד יומולדת שמח!"

חובבי קוריישי המושבעים לא ימצאו בספר הזה את הנושאים והאמצעים האמנותיים הרבים מאלה המאפיינים אותו בדרך כלל. אין כאן התנגשויות קומיות בין תרבות אנגלית לאיסלאם, אין זכרונות מתקופת מרגרט תאצ'ר ולא סקנדלים משפחתיים גרוטסקיים ונוטפי פארסה. זה הקוריישי המינורי ביותר שקראתי. הרבה פחות סקס סמים ורוקנרול, אבל עדיין עסיסי מאוד. הרבה פחות פרובוקטיבי, אבל עם זאת, לא הרבה פחות מהנה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by