בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הרומן שלי עם האקס של בריטני ס. 

הרומן שלי עם האקס של בריטני ס.

 
 
תאנה בלום

למרות הכל, הצליחה תאנה בלום להינות מהסילבסטר בכפר שמריהו, כאשר למסיבה הצטרף לפתע אחד הרווקים הנחשקים בהוליווד – יפה כמו קרן שמש שנלכדה תחת ערבה בוכייה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדברים הכי יפים בעולם הם אלה שאין לך מה לעשות בהם. יהלומים, החוף השחור של קלאפאנה, קרן שמש לכודה תחת ערבה בוכייה, העיניים המזוגגות של מישהו שאתה אוהב... מה יש לעשות בדברים כאלה? איפה אפשר להניח אותם? האם אפשר להתפעל, אפילו לאהוב את כנפיו השקופות של פרפר כחול מטרינידד בלי לרצות למסמר אותו באלבום?
 
 
יצור כזה פגשתי בערב ראש השנה האזרחית. יצור כל כך נדיר ומופלא - עד שלא לחיקי, ולא לחיקה של האקסית שלו בריטני ס. ואפילו לא לחיקו הכחול של העולם עצמו, אפשר להאמין שהוא עשוי להיות שייך.

למרות המדור העגום משהו מהשבוע שעבר, הגעתי למסיבה בכפר שמריהו זחוחה וטובת לב. לבשתי כפפות שחורות עד מעל למרפקים, מגפיים עד מעל לברכיים ושמלונת מיני של איסי מיאקי. כל כך רחוק מהוליווד מה כבר יכול היה לקרות?

אז זהו. שהכל קרה. מבלי ידיעתי, מתברר שבחדשים האחרונים ניהלה חברתי המצויינת ק. רומן לוהט לוהט וטראנס אטלנטי עם מפיק יהודי נודע בהוליווד. היא נסעה אליו, הוא בא אליה, עד שלרגל הסילבסטר החליטו להזמין אינקוגניטו גם את כוכב הקולנוע הצעיר ג'. שאוהב פלפל ונערות שחומות עור.

ראיתי כמה סרטים שלו, שמעתי על כמה מהגברות המובילות שיצא איתן, וגם קראתי שנבחר גם על ידי שבועון "פיפל" לאחד מחמישים הרווקים הנחשקים בהוליווד ושהוא בן לדת המורמונית. אבל לא תמונות ולא אלפי מילים יכלו לתאר את הרגע שבו למעשה ראיתי אותו ניצב זקוף וגבוה בגן הגדול של הווילה.

על רקע הלילה הקטיפתי, זרו הקוצים הבלונדינים שלו יותר אור מהלפידים שפוזרו על השביל או מהירח עצמו. מעל לחליפה שחורה ירו עיני ההסקי שלו יותר גיצים מהזיקוקים שנורו בחצות. בסך הכל באותו רגע היה בו יותר לילה מאשר בלילה עצמו.
 
 
הוא לא בשבילי, אמרתי לעצמי. יפה, כן, אבל לא בשבילי. מה לכוכב בן 24 ולקשישה כמוני שהקרדיט היחיד שיש לה הוא בבנק? גם כשעשו בינינו הכרה כמה דקות אחרי כן, וגם כשפלבל בריסיו ונישק את ידי אמרתי לעצמי: הוא לא בשבילך תאנה. ריד מיי ליפס. הוא פשוט כאן בעולם, את יכולה לשמוח על כך, את יכולה להצר על כך, אבל את בהחלט לא יכולה לקחת את זה הביתה.

ובכל זאת, לא אמרתי לא כשנתקלתי בו שוב בדלת שפונה לגן וכשהגיש מרפק כדי שאתלה עליו את זרועי. מאות נרות ולפידים ריצדו על אבני השביל בגן כשהלכנו בו. "יש לנו חבר משותף", נזכרתי.

"אה..זה שדומה לבוב דילן?" שאל וגם עשה חיקוי שלו. "כן," אמרתי, "ואני מאוד אוהבת אותו". "אם את אוהבת אותו למה את לא לוקחת אותו?" שאל במבט שהוא בו זמנית מבוייש ומוקסם ואשם ומשועשע ואלגנטי ואציל, מבט של שחקן שהוא לא בתפקיד והוא כל המבטים שיש.

"כי..." גימגמתי, " הוא קדוש בעיני, אני לא יכולה לחשוב עליו ככה..."
"את צריכה להתלכלך יותר." אמר. "את צריכה לקרוע מעליו את הבגדים."
"אולי הוא לא נמשך אלי." אמרתי בשקט.
"מה לא מושך בך?" שאל. על כל ניע-זיע בשרירי הפנים שלו אפשר היה לכתוב שלושה כרכים ברוסית.
"מה היית עושה במקומי?" עניתי בשאלה כאילו אנחנו באמת מדברים על מישהו אחר. "אתה גם קורע את הבגדים מנשים שאתה מעריץ?"
"כשאני מתאהב אני מתבלבל" (שני חצאי הסהר של עיניו ריצדו כאילו הם עומדים לכבות) "קשה להיות אדם." אמר בכנות. "בואי נרקוד."
 
 
 
רקדנו מעין סווינג. רגליו הקלות טופפות זו לפני זו, כנפי החליפה מתנופפות, הסיגר תלוי בזווית הפה, עד שבסיבוב אלגנטי נפנה, פתח בפניי את הדלת (ליידיס פירסט) והוביל למסיבה הבאה. את לא צריכה ללכת בצד של הכביש, אמר. ליידי לא צריכה ללכת בצד של הכביש. אוח...

בשלוש בבוקר הוא ניגן פסנתר. "I'd love to take you on a slow boat to China" ואחר כך: "All of me". ובסביבות ארבע ידעתי שאני אבודה. אולי בגלל הקידות הקטנות, אולי בגלל שחילק את הסנדוויץ' שלו לשניים ונתן לי חצי בלי שביקשתי. הרגשתי כמו אותו חולה סופני, שבפעם האחרונה, מתחת לניאונים, מבקש מהאחות הרחמנייה לפתוח את החלוק ולהראות לו את השדיים, כדי שידע את איזה עולם הוא עוזב מאחוריו ואז בפעם האחרונה מתלחלחות עיניו האילמות מעל לזונדה.

כשהגענו לפתח הבית שלי תיארתי לי שאם היה מרים אצבע ומרפא חולים ברחוב כמו אי.טי לא הייתי מתפלאה. גם אם היו זורמים רסיסי אור מכפות ידיו כמו ב"גרין מייל". אולי הוא נס קטן של אלוהים. אולי נשלח שוב מגן עדן לתת לנו עוד סיכוי להסתכל בפרי ולא לאכול ממנו?
כשנישק אותי בלחי והלך הרגשתי יותר כמו איוב, פני חמרמרה מני בכי ועל עפעפי צלמוות.

למחרת בבוקר הבנתי שלא תמו ייסורי. קיבלתי הודעה שאני מוזמנת עם ג'., עם ק. ועם המפיק לטיול בים המלח. "שלו הייתי ויפרפרני, ואחז בערפי ויפצפצני... יפלח כליותי ולא יחמול ישפך לארץ מררתי", אבל אם אלוהים נוטה צפון על תוהו, ותולה ארץ על בלי-מה, אולי אני מטורפת, אבל גם אני יכולה ללכת למקום הכי נמוך בעולם כדי להתמודד עם הנמוכה שבתשוקותיי. זו שמבקשת לנעוץ סיכה בכנפיו החיוורות כשחר העולה של הנדיר בפרפרים.
להמשך...
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by