בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
על חתיך, לוויה, פיטר פן וזונה 
 
 
הדס איילון

והשבוע – המון סרטים חדשים: 'אלפי', 'בלייד טריניטי', 'האויב שבפנים: אפוקליפסה', 'הוליווד הונג קונג', 'השיבה', 'למצוא את ארץ לעולם לא', 'לפני שאת הולכת' ו'מחול הפגיונות'

 
 
 
 
 
 
 
 
 
השבוע ניתן לראות בבירור עד כמה הוליווד נמצאת בדפלציה של מקוריוּת. נראה שאף אחד שם כבר לא טורח לחשוב על רעיון חדש. מתוך ארבעת הסרטים האמריקאים שעולים היום, שניים ('בלייד טריניטי' ו'האויב שבפנים – אפוקליפסה') הנם סרטי המשך לשוברי קופות מהשנים האחרונות ואחד ('אלפי') הינו רימייק לסרט בריטי מ-66.
 

אלפי

 
Alfie

ריימיק לסרטו המצליח של לואיס גילברט משנת 1966 (סרטו החדש, "לפני שאת הולכת", עולה גם הוא על מסכינו השבוע), שהפך בזמנו את מייקל קיין לכוכב בינלאומי. הסרט המקורי מגולל את סיפורו של אלפי (קיין), נהג לונדוני שוביניסט, אגואיסט, רודף שמלות ודי מגעיל, המחליף נשים כמו גרביים ומשאיר אותן שבורות לב וחסרות אונים.

כעת, אחרי ההצלחה האדירה של 'ברידג'ט ג'ונס', ואחרי 'סקס והעיר הגדולה', שתיארו את חיי הרווקוּת הקשים מנקודת מבט נשית, החליטו כנראה בהוליווד שעשיית רימייק ל'אלפי' הנה הדרך הנכונה להראות מה עובר בראשם של אותם גברים מניאקים, שלא מצליחים להתחייב לנשים כמו ברידג'יט ג'ונס או קארי בראדשו.

לנעליו של מייקל קיין נכנס ג'וד לאו היפהפה ויוצר, בהתאם לתפאורה (ניו יורק במקום לונדון ו-2005 במקום 1966), מעין גרסה מטרוסקסואלית ומתוקנת לדמותו של אלפי. לא הכל שונה- אלפי עדיין עסוק בלהשכיב על ימין ועל שמאל את כל סוגי הבחורות: נשואות, רווקות, צעירות, מבוגרות, וכמו קיין, גם הוא בטוח שהוא מתת האל לכל המין הנשי.

הסרט עוקב אחר מספר מערכות יחסים וזיונים חד פעמיים: עם ג'ולי (מריסה טומיי), אם חד הורית שאליה הוא מגיע בכל פעם שאוחזים בו געגועים למעט בישול ביתי; עם ניקי (ססינה מילר) המדהימה בה הוא מתאהב מעל הראש, אבל זורק אותה מיד כשמתגלה לו שהיא לא מושלמת כפי שחשב; מדי פעם הוא גם מזיין את דורי (ג'ין קרקובסקי), עקרת בית שבעלה כבר לא נוגע בה, והוא רואה את המפגשים שלהם כתרומתו הבלתי אנוכית לבעלה של דורי ולמין האנושי בכלל; ולבסוף הוא חוצה את כל הגבולות המוסריים כשהוא שוכב עם האקסית של חברו הטוב ביותר ומכניס אותה להריון – עד כאן, סיימ אולד אלפי.

אלא ש-40 שנה וכמה מהפכות פמיניסטיות מבדילות בין אלפי הישן לאלפי החדש, והתסריטאים המעודכנים היו מחוייבים להכניס מספר שינויים דרסטיים כדי להעתיק את העלילה השובינסטית של פעם לעולם הפוסט-פוליטקלי-קורקט של היום. הנשים של אלפי הן כבר לא בחורות פאתטיות, אלא נשים חזקות שיודעות לזרוק את אלפי כשהן מבינות ששום דבר אמיתי לא יצא להן ממנו.

הסרט המקורי היה מעניין כי דיבר על תופעה אוניברסלית של גברים במשבר על סף העידן הפמיניסטי. אלפי החדש, לעומת זאת, סתם מתאר דמות יחידה ומבולבלת שמתקשה להתחייב בגלל כל מיני סיבות אינדיווידואליות ולא מעניינות במיוחד.

חלקו הראשון של הסרט מצליח להיות יפה, מצחיק, ומאד נעים לצפייה. אלא שהיכן שהוא במהלך הסרט אלפי נפגע מאישה עם ליבידו גדול אפילו יותר משלו (סוזן סרנדון), והוא מגיע להכרה שנשים הן לא סתם אוביקט מיני, ומי שעשוי להידפק יותר מכל מצורת החיים שלו זה הוא עצמו. משלב זה ואילך הסרט מידרדר והופך להיות מאולץ, מוסרי, וצדקני מדי – אפילו הכריזמה הנשפכת של לאו לא מצליחה לכסות על התסריט הריקני.

אפשר לסכם ולומר שהסרט דומה מאד לדמות אותה הוא מתאר. הוא יפה חזותית ומעוצב לתפארת, אבל לא תוכלו למצוא בו טיפת עומק ובטח שלא תרצו לפגוש אותו יותר מפעם אחת.

הכסף מדבר: הסרט מסתמן ככישלון מסחרי. הוא עלה 60 מליון דולר והצליח עד היום להחזיר רק שלישי מעלותו.

מדד העגבניות הרקובות: הביקורות קטלו למדי, הסרט קיבל 39 אחוזי טריות בלבד. כמעט כל המבקרים חשבו שג'וד לאו עשה עבודה מדהימה, וחלקם אפילו חושבים שהוא ראוי לאוסקר על התפקיד, אבל רובם מסכימים שהתסריט שיטחי, מופרך ובעיקר לא רלוונטי.
 
 
לפי הסן פרנסיסקו כרוניקל: התסריטאים הצליחו להעתיק בצורה יפה את הסרט לשנות ה-2000 ויצרו סרט חכם ומהנה שמצליח לעמוד בזכות עצמו.
 
 

האויב שבפנים - אפוקליפסה

 
Resident Evil: Apocalypse

אז מה היה לנו ב'אויב שבפנים' הראשון? מבחנה שמכילה וירוס קטלני התפוצצה ב'אמברלה' –חברה לייצור נשק כימי/ביולוגי, והפכה את כל העובדים לזומבים רעבי בשר אדם. רק אליס (מילה ג'ובוביץ') ובן זוגה הצליחו להימנע מהידבקות ובעזרת יחידת קומנדו הם מנסים למנוע מהוירוס להתפשט אל מחוץ לתאגיד, פן ישמיד את כל העולם.

ומה יש ב'אפוקליפסה'? פחות או יותר אותו דבר, רק קצת בגדול יותר (בכל זאת צריך איזושהי הצדקה לסרט המשך). בסרט השני חברת 'אמברלה' מחליטה משום מה להפיץ שוב את הווירוס, לא רק בין כותלי החברה, אלא בכל 'ראקון סיטי' – העיר בה החברה נמצאת. הפעם לא רק עובדי 'אמברלה' נפגעים מהוירוס הקטלני, אלא כל תושבי העיר הופכים להם אט אט לזומבים. כעת אליס המשופרת (כמה ניסויים בחברת 'אמברלה' נתנו לה כוחות על טבעיים) נשלחת שוב להציל את העולם מהאפוקליפסה ואליה מצטרפות עוד שתי נשים גיבורות: ג'יל (סיינה גלורי), שוטרת עריקה שנראית כמו פוש ספייס עם אקדחים, וטרי (סנדררין הולט) כתבת טלוויזיה שלעולם לא מורידה את המצלמה מהכתף. שלושתן נעזרות בכמה גברים עוברים ושבים ומנסות להמלט מהעיר הנגועה.

סרט משעמם ומיותר שלא מצליח לחדש ולו בדבר אחד. מהרגע בו הוא מתחיל אפשר לנחש כיצד יסתיים. חובבי הז'אנר אולי יהנו מהמכות ומהאפקטים הרבים. אני אישית ייחלתי שג'ויסטיק יפול לי מהשמיים ושאוכל לסיים את המשחק הגרוע הזה מהר ככל האפשר.

הכסף מדבר: לצופים כנראה לא אכפת לראות את אותו דבר פעמיים והסרט השיג כבר את רווחיו של קודמו עם הכנסות של 127 מליון דולר מסביב לעולם. עם הצלחה קופתית כה יפה וסוף פתוח, אי אפשר שלא לנחש שמצפה לנו סרט המשך.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים שנאו את הסרט והעניקו לו 8 אחוזי טריות בלבד. חלקם טענו הקצב של הסרט איטי יותר מהזומבים שמכבים בו.
 
לפי השיקגו טריביון: אפילו עיבוד קולנוע לפק-מן היה מניב סרט עמוק וסוחף יותר.

לפי רוג'ר איברט: סרט משעמם שכולו בזבוז זמן. לא מעניין, לא חכם, וחסר כל יצירתיות.


 

למצוא את ארץ לעולם לא

 
Finding Neverland

סרטו החדש של מארק פורסטר ('מונסטר בול') מגולל את סיפור חייו של ג'יימס בארי, האיש המוזר שכתב בתחילת המאה הקודמת את 'פיטר פן'.

בארי (ג'וני דפ) הוא מחזאי נטול השראה שכותב מחזות כושלים בזה אחר זה ונמצא במערכת יחסים חסרת תשוקה עם אשתו מרי (רדה מיט'של). יום אחד, בעודו מטייל בפארק עם כלבו, הוא פוגש בסילביה דיוויס היפה (קייט וינסלט), שהתאלמנה לא מכבר מבעלה ונשארה לבד עם ארבעת ילדיה. בארי מוקסם מסילביה ומילדיה ומשקיע כל רגע פנוי בבילוי עימם. הוא מתאהב בתמימות ובטוהר של הילדים ושואב מהם את הרעיון לכתוב מחזה על מקום קסום בו אנשים לא גדלים או מתים – ארץ לעולם לא.

עוד משחקים בסרט ג'ולי כריסטי בתור אימה של סילביה, ודסטין הופמן בתור אמרגנו של בארי,
שליהוקו לתפקיד הוא מעיין מחווה ל"הוק" , עיבודו של ספילברג ל"פיטר פן", שם הופמן גילם את הקפטן הרע. הסרט מועמד לחמישה פרסי גלובוס הזהב וביניהם פרס הסרט הטוב ביותר, פרס התסריט ופרס השחקן הראשי. פרסי גלובוס הזהב הם לרוב מדד אמין למה שעומד להתרחש בטקס האוסקר, ולכן אפשר לנחש כבר מעכשיו ש'למצוא את ארץ לעולם לא' יהיה אחד המתמודדים המובילים בטקס, שיערך ב-27 לפברואר.

הכסף מדבר: למרות שמדובר בסרט לכל המשפחה ולמרות שהוא הוקרן בכריסטמס, הסרט לא הצליח מאד בקופות וגרף רק 24 מליון דולר. מה שכן, זכייה בגלובוס הזהב או מועמדות לאוסקר יכולה לשפר משמעותית את רווחיו בארה"ב.

מדד העגבניות הרקובות: הסרט הצליח בקרב המבקרים וקיבל 81 אחוזי טריות. המבקרים טענו שהסרט יכול היה להפוך בקלות למלודרמה סנטימנטלית, אך הבימוי העדין של פורסטר והמשחק המאופק של דפ, הופכים את הסרט לחוויה אינטליגנטית ומרגשת שמומלצת בחום לכל המשפחה.
 
לפי הסן פרניסקו כרוניקל: הסוף של הסרט כל כך מרגש ויפה שכמעט ואפשר לשכוח שרובו היה ממש משעמם.

לפי הגארדיאן: סרט מהנה ונוגע ללב שעיקר כוחו נובע ממשחקם המשובח של כל השחקנים.
 

בלייד טריניטי

 
Blade: Trinity

ווסלי סנייפס חוזר בשלישית לגלם את בלייד, צייד ערפדים שהוא חצי ערפד וחצי בן אנוש.
כשהאפוקליפסה בפתח והערפדים מאיימים להשתלט על כדור הארץ, רק איש אחד יכול להחזיר את השילטון לבני האדם וזהו כמובן בלייד. אלא שהפעם משימתו קשה אף יותר משום שהערפדים מפלילים את בלייד בשורה של רציחות אכזריות וכעת בלייד צריך להיאבק לא רק בערפדים, אלא גם ב- FBI שבטוחים שאכן מדובר באיש שאחראי לפשעים.

מנהיגם של הערפדים בסרט זה הוא לא אחר מאשר דרקולה, שכבר לא מתגורר בטרנסלבניה, אלא חי במדבר הסורי ליד עיראק. הסרט בעיקר מחזק את המגמה האמריקאית, מאז נפילת התאומים, של מיתוסים העוסקים באפוקליפסה ובכל מיני רעים שמנסים להשתלט על העולם. סרט זה, כמו האחרים, מנסה בעיקר להחדיר בקרב העם האמריקאי פרנויה ממוצצי דם למיניהם שחלקם התגוררו בעיראק עד לא מזמן.

את הסרט ביים דיויד גויר, שכתב את שני סרטי בלייד הראשונים וזה לו סירטו הראשון כבמאי.

הכסף מדבר: הסרט נכנס היישר למקום השני בשבוע הבכורה שלו עם רווח יפה של 16 מליון דולר, אך מהר מאד יצא מרשימת שוברי הקופות ועד כה הרוויח 48 מליון דולר בלבד.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים שדווקא חיבבו את 'בלייד' השני, לא סבלו את 'טריניטי' והעניקו לו רק 23 אחוזי טריות. הם חושבים שמדובר בסרט אווילי ומרושל וממש מקווים שמדובר בסרט האחרון בסידרה.
 
לפי רוג'ר איברט: הסרט נופל בהרבה מקודמיו. מדובר בוידאו קליפ ארוך עם עלילה מבולגנת ומופרכת .

לפי הגארדיאן: דרקולה מעולם לא כיכב בסרט כל כך גרוע. מדובר בסרט אנמי שיותר מכל מוצץ את דמו של הצופה.
 

מחול הפגיונות

 
House of Flying Daggers

שנה וחצי בלבד אחרי יציאתו של 'גיבור' חוזר הבמאי הסיני ג'אנג יימו עם עוד סרט אקשן וירטואוזי. הפעם מתאר יימו את הימים האחרונים של שושלת טאנג בסין.

השנה היא 859 לספירה, ממשלת סין לכודה במאבקים כנגד צבאות מורדים שהגדול בינהם נקרא 'בית הפגיונות המעופפים', אשר כוחו הולך וגדל תחת הנהגה חדשה ומסתורית.

ג'ין ולאו הם שני שוטרים סמויים שמתחזים למורדים על מנת ללכוד את מנהיג הפגיונות.
יום אחד הם פוגשים במיי – רקדנית עיוורת ויפהפיה שהיא גם בתו של המנהיג המבוקש וגם מורדת בפני עצמה. מיי נופלת למלכודת של שני השוטרים ומסכימה ללוותם למעוז צבא הפגיונות. במהלך המסע ג'ין ולאו מתאהבים אנושות במיי. משולש האהבים ישנה עבור שלושתם את היעד ואופי המסע.

הסרט זכה בפרס המבקרים בלוס אנג'לס בקטגורית הסרט הזר הטוב ביותר והוא גם מועמד באותה קטגוריה בתחרות גלובוס הזהב שתערך ב-16 לינואר בארה"ב.

הכסף מדבר: הסרט בינתיים מוקרן בהיקף מצומצם בארה"ב ולכן הרוויח שם רק 4 מליון דולר.
אם וכאשר הסרט יזכה שם להפצה מסחרית, סביר שיתקרב להישגו המרשים של "גיבור" שהרוויח בארה"ב 53 מליון דולר והפך לסרט הזר השלישי הרווחי בכל הזמנים.

מדד העגבניות הרקובות: סרט זה זכה, בדומה לסרטיו הקודמים של יימו, לביקרות נלהבות וקיבל 94 אחוזי טריות. המבקרים סבורים שהסרט מציג את השילוב המושלם בין בידור לאמנות ושהוא אחד הסרטים הטובים ביותר שנראו השנה.
 
לפי רוג'ר איברט: סרט רומנטי, מרגש ויפהפה חזותית עם סצינות לחימה עוצרות נשימה.

לפי הרולינג סטון: רק אחרי שרואים את 'מחול הפגיונות', מבינים ש'גיבור' היה רק חימום לדבר האמיתי.
 

השיבה

Vozvrashcheniye

סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי הרוסי אנדריי ז'אגינסטב, שזכה בפרס אריה הזהב היוקרתי בפסטיבל ונציה. הסרט מתחיל כאשר איוון ואנדריי חוזרים יום אחד לביתם ומגלים לתדמהתם שאביהם, אותו הם לא ראו 10 שנים, נמצא בחדר השינה. האב עזב את הבית קצת אחרי שאיוון, הצעיר מבין האחים, נולד ולא השאיר ולו רמז בודד מדוע או להיכן עזב.

אנדרי, האח הבכור, מקבל את חזרתו של האב בחמימות ובהערצה גלויה, ואילו איוון מפקפק בכוונותיו ומסרב לקבלו בחזרה. האב משכנע את שני הילדים להצטרף אליו למסע דייג מסתורי, שם הוא מתגלה כאדם אלים וביקורתי. השלושה עוגנים באי נטוש ומרוחק, שם הבנים ינסו להבין אם אכן מדובר באביהם האמיתי, ואם כן, מדוע עזב כפי שעזב ולשם מה בכלל נלקחו לטיול.

הכסף מדבר: לאחר הרעש שעשה בפסטיבל וונציה, הצליח הסרט הצנוע הזה (שעלה חצי מליון דולר בלבד) להרוויח כ-4 מליון דולר.

מדד העגבניות הרקובות: הסרט קיבל 95 אחוזי טריות. רוב המבקרים סבורים כי מדובר ביצירה קשה לצפייה, אך מי שנאזר בסבלנות יזכה לראות את אחד מהסרטים המרתקים והנבונים שנראו לאחרונה .
 
לפי הניו יורק טיימס: ז'אגינטב מתגלה כבמאי גדול שהצליח ליצור דמויות מורכבות ומרתקות ולביים את שחקניו בכישרון יוצא דופן.

לפי הוושינגטון פוסט: הסרט עושה כאן מחווה לבמאי הרוסי אנדריי טרקובסקי, אך בניגוד לסרטיו של טרקובסקי שנוטים להיות קצת קשים לצפייה 'השיבה' מצליח להיות גם פיוטי וגם להישאר סוחף ומעניין לכל אורכו.
 

לפני שאת הולכת

 
Before You Go

מערכות יחסים בין אחיות הינו נושא שהקולנוע אהב לעסוק בו מאז ומעולם. וודי אלן עשה זאת ב-'חנה ואחיותייה' הנפלא, טוד סלונדז עשה זאת עם המון ציניות ב'אושר' וכעת לואיס גילברט, במאי הקולנוע הוותיק ('לחנך את ריטה', 'אלפי'), מספר את סיפורן של שלוש אחיות שנפגשות לאחר מות אימן.

שלוש האחיות הן: תרזה הבכורה (ג'ולי וולטרס הזכורה לטוב מהסרטים 'נערות לוח השנה', ו'בילי אליוט') שהקריבה את כל חייה בטיפול באימה וכך הזניחה את פרנק בעלה (טום וולקינסון- 'שמש נצחית בראש צלול' ו'בחדר המיטות'). קתרין הצעירה (ויקטוריה המילטון) שסובלת מהיפוכנדריה ואובססיה לבן זוגה הבוגדני ומארי האמצעית (ג'ואן וויילי) שמתחילה לראות רוחות רפאים מן העבר.

לאחר הלוויה נאספות הבנות בבית אימן כדי לעלות זיכרונות שקשורים באם. לאט לאט נפתחת תיבת פנדורה עמוסה בסודות שגורמים לבנות להבין שהן לא הכירו את האם ואת עצמן טוב כפי שחשבו.
 
לפי הגארדיאן: השחקנים מצויינים כהרגלם, אך הדמויות לא מצליחות לעורר הזדהות או עניין.

לפי ההוליווד ריפורטר: לואיס גילברט פישל בסרט הזה ולא הצליח ליצור שום עומק ריגשי.
 

הוליווד הונג קונג

Heung Gong Yau Gok Hor Lei Wood
Hollywood Hong-Kong

מר צ'אן ושני בניו גרים בשכונת עוני בהונג קונג ומתפרנסים ממכירת בשר חזיר. בצריף ליד גר וונג הסרסור שבשעות הפנאי גם מנהל אתר פורנו באינטרנט. יום אחד מגיעה לשכונה טונג טונג, זונה יפה ממרכז סין שמחליטה לשבש את חייהם של מר צ'אן, בניו ושכנו. כל הגברים מתאהבים בה וטונג טונג מצידה גונבת את כספם.

את הסרט ביים הבמאי המוביל של הקולנוע העצמאי בהונג-קונג, פרואיט צ'אן, שליהק לסרט שחקנים לא מקצועיים והיה מועמד על סרטו בפרסים רבים בפסטיבלים שונים בעולם, ביניהם פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל וונציה.
 

אתריים רשמיים:

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by