בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מויאל, סקעת והזכות לסרב 
 
 
שאול יתום

שאול יתום מוצא קשר ישיר בין הזכייה של הראל מויאל בפסטיגל לבין הפחד מסרבנות המתנחלים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
שני גלים מרכזיים מרטיטים לאחרונה את ליבה של התקשורת המקומית: הראשון – תופעת הסרבנות בקרב המתנחלים, השני – קורות צמד ההראלים ובעיקר השידור החוזר של הרגע המכונן, הנצחון המשוחזר של מויאל על סקעת. כן, גבירותי ורבותי, ההסטוריה חוזרת – שוב מויאל ראשון וסקעת שני, כך זעקו כותרות העיתונים בשבוע שעבר, כאילו הייתה זו נבואה שהתגשמה, מתנת האלים. נדמה היה שנפל דבר חשוב בישראל.

אני מוצא שיש קשר לא מבוטל בין שתי התימות, ואסביר זאת מייד. באשר לראשונה: בוקר אחד זה פשוט קרה. התעוררנו אל תוך מציאות מבלבלת – כינוי הגנאי סרבן, שהוצמד עד כה לקומץ שמאלנים ראדיקליים ואפנתיים בחוגים מסויימים; נגזל לפתע וחצה את הגבול, את הקו הירוק. ברגע אחד נאלצו אנשים להמיר את טיעוניהם: אלו שצידדו בזכות הסירוב בשם חופש הביטוי, כטיעון עקרוני, מצטנפים לפתע בפינותיהם ומנסים לחשוב כיצד להגיב; אלו שהשתמשו במרץ בטענה שלחוק יש לציית ויהי מה, מדווחים פתאום בתוכניות הבוקר ברדיו על כך שההתנגדות הנחרצת לשלטון היא אסטרטגיה ידועה של הצודקים והנאורים – בדיוק אותה משוואה שעד לפני רגע השתמשו בה יריביהם.

המהפך הזה חשף את העובדה שהוויכוח מעולם לא היה על החוק, הוא היה על האידיאולוגיה. לכן מדובר בחוויה מערערת כל כך: זוהי הוכחה לכך שהחוק האוניברסלי, המוסר האוניברסלי - שלאורו ובשמו אנחנו חיים - איננו תקף, הוא צר מלהכיל את העולם – ומכאן שאנחנו חיים חיים של מוסר כפול, חיים כאוטיים ומבלבלים. הסרבנים המתנחלים והסרבנים השמאלנים הם זהים מצד אחד ושונים מצד שני, הם אותו דבר וההפך הגמור בו זמנית. ממש כמו בחלום - כאשר דמות אחת היא שתיים בו זמנית.

ומי עוד בחיי התרבות שלנו מתפקד כדמות בחלום, כאחד שהוא שניים? צמד ההראלים כמובן. הם הגיחו אל חיינו במקביל, העיסוק שלהם זהה, חזותם מעט דומה ובעיקר - לשניהם אותו שם פרטי (הראל הוא הרי שם לא נפוץ במיוחד, צירוף המקרים הזה איננו עניין של מה בכך). באופן גס הראל סקעת מייצג את הצד של הסרבנים הישנים: בית ספר למשחק, שמועות בנוגע לפעילות מינית "מגונה" ולאחרונה אף זוגיות צמודה עם בחורה הנושאת את השם ההיפי לחלוטין, 'אגם'. הראל מויאל, כמובן, קרוב יותר אל הצד השני, שוטר ממעלה אדומים.

ומעבר לכך - גם כל אחד מההראלים בפני עצמו מכיל את הניגודיות הזו: "תגידו לי, הראל סקעת הומו או לא??!!", זועקים הטוקבקיסטים שמבקשים זהות אחידה עבור גיבורם הדואלי; "אני גם מתנחל וגם מפנה מתנחלים", אמר לפני מספר חודשים מויאל בראיון ל'מעריב'.

הציבור חרד, הציבור מתקשה להתמודד עם חוסר העקביות ההראלית, כמו גם עם הפחד מהמייק- אובר הסרבני והאפשרות שהקרקע הזו מדרדרת לכדי חלום בלהות, בו לא ברור מי שולט ומי נשלט, מי צודק ומי טועה ומדוע (יכול להיות שהאימה מפני המתנחלים שמפומפמת כרגע, מקורה בכלל בפחד מהדמיון למתנחלים, ולא בחשש ממלחמת אחים, כפי שנדמה לנו? והאם כלב נובח יכול לנשוך?)

בכל אופן, את הבלבול הזה הצליחו להשקיט סקעת ומויאל ביום שלישי האחרון, ולכן העניין הרב שעוררו תוצאות הפסטיגל הזה. שוב מויאל ראשון וסקעת שני – כאילו ידם של כוחות גדולים מאיתנו בעניין. כוחות חזקים, שומרים, אלוהיים. הכאוס הושב על כנו, הסדר הקוסמי לא אבד, החוק האוניברסלי עוד תקף – נשמר שלטונו של מויאל, זה שהוא בדיוק באמצע, בסדר בעיני כל הצדדים, מתנחל שמוכן גם לפנות מתנחלים בשעת הצורך. ותשקוט הארץ 40 שניות.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by