בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תאנה בלום ממשיכה לרדת נמוך 

תאנה בלום ממשיכה לרדת נמוך

 
 
תאנה בלום

המשך מהשבוע שעבר: פרק נוסף על תשוקתה העגומה של יורשת המליונים לכוכב הקולנוע היפהפה, ועל טיול לים המוות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{המשך משבוע שעבר}
לפני כמה שנים הזדמנתי לפסטיבל הסרטים בוונצייה. במשך היום שתיתי קמפרי ואכלתי דגים שחורים באקצ'לסיור ובלילה השמיעו העקבים שלי הד רפה ברציפים הריקים: קלאק-קלאק-קלאק. התגוררתי ב"הוטל דה-באן" המפורסם, שם פגש החוקר המזדקן גוסטב אשנבך את הנער הפולני היפה טאדזיו בספרו של תומס מאן. על כיסא הקש במרפסת שצופָה להוד ששוקע לאיטו, ישב דירק בוגארט בכובע לבן בגרסה הקולנועית של ויסקונטי.
 
 
גם כשעל העיר מוטל סגר כדי למנוע את התפשטות הכולרה, מעדיף אשנבך להישאר ולהסתכן במוות מלוותר על תשוקתו האובססיבית לנער היפה, עד ליום שבו מסתובב אליו טאדזיו ומחייך, היום שבו מדביקה אותו המחלה.

מכיוון שעד היום, לא זכו תשוקותיהן של נשים מעל גיל 30 לכוכבי קולנוע צעירים למעמד הקלאסי שממנו נהנים פדופילים והומוסקסואלים בדיוניים, החלטתי להמציא ז'אנר חדש. פרוורסייה חדשה שתובעת את מקומה הלגיטימי במשפחת הפרוורסיות. לשם כך בחרתי במקום הקלאסי בעולם לסיפור על תשוקה ומוות: ים המוות עצמו.

ואולי לא הייתי צריכה לנסוע.

"הוא כוכב קולנוע בהוליווד פור פאק סייק", אמרה לי חברתי מ. "מה את חושבת שיקרה? תאנה... באמת... בעוד כמה שנים הוא יהיה כוכב ענק ואז מה? תלכי איתו על השטיח האדום?". חברתי ק. לעומתה, נקטה בגישה עדינה יותר: "את יודעת שהוא יוצא רק עם דוגמניות בנות עשרים." "אההה".
"ואת יודעת שהוא יצא עם כל מיני בחורות מאז שהוא כאן ושאין לו כלפייך שום רגש רומנטי."
"למה הוא אמר לך משהו?"
שתיקה.
"לא...זאת אומרת... שאלתי אותו אם הוא לא מרגיש שזה יהיה קצת מוזר שניסע ארבעתינו לים המלח. כי אנחנו זוג, ואתם לא... "
"ומה הוא אמר?"
"הוא אמר, מה פתאום? יהיה קוּל, היא יודעת שאין ביננו שום דבר."
"אוקי." אמרתי.
"אז את בטוחה שאת רוצה לנסוע?" שאלה.
"כן."
"למה?... למה את עושה את זה לעצמך?"
"כי אני מעדיפה להיות לידו יומיים מלעשות כל דבר אחר."
 
 
אבל כשהתעוררתי בשמונה בבוקר ביום שבו עמדנו לנסוע, הרגשתי חלשה ונוטה למות. כל מי שעיניו בראשו יכול היה לראות שהמערכת הפּראסִימפּתטית שלי בירידה. שאני סובלת מיובש בפה, צפדת, רככת, חמרמורת, נטייה לחולשה; מקושי ברור לחיות. בנוסף לא עצמתי עין משום שביליתי את הלילה בצפייה בסרטים בכיכובו. ראיתי אותו מתאבד, חי, נהרג, רוקד בוגי, מתנשק בגשם ומביט למצלמה בתכלת נוזלי עד שאין פלא שאתה קם חלש וחולה רככת.

לפני שנכנסתי לג'יפ שמתי קונסילר על הקמטים מתחת לעיניים, ארזתי שני זוגות משקפי שמש: דולצ'ה וגבנה לערב, שאנל ליום, כאילו שיש בעולם עדשה שמסוגלת לסוכך עלי מפני המבט שלו כשהוא רואה אותי. אספתי את חברתי ק. ואת בן זוגה המפיק ר. מפתח המלון.

ג'. עצמו ישב בקפה הסמוך, רענן וקפיצי ושיערו הבהיר עשוי קוצים סתורים כאילו הרגע הצטלם לשער של מגזין. כשבאתי לקחת אותו קפץ לדום כי הוא תמיד קם כשאישה נכנסת. הוא נישק אותי בלחי ושאל בחיוך עקמומי ואדום מתום ופתיינות אם אני רוצה סנדוויץ' טונה לדרך. "אפטר יו".

בדרך הוא נתקף בפרצי צחוק. כל אחד בן רבע שעה. הוא גם שר, ורקד בכיסא ועשה חיקויים ושפת הגוף שלו כולה פעלים. נסענו לאורך ים המלח שהיה ירוק איזמרגד ומעליו היו השמיים אפורים כמתכת. בקיוסק של מצדה הוא קנה כובע שכתוב עליו גֵ'רוסַלם ופתח בפני את כל הדלתות – זו שיוצאת למרפסת וזו שנכנסת לרכבל וזו שיוצאת מן הרכבל. הסתובבנו קצת בחפירות השוממות וליד בית המרחץ הקטן שבו גילה יגאל ידין שלושה שלדים אמרתי שאני לא מרגישה כלום.
 
 
 
"קודם היו כאן מרחצאות של הורדוס ואחר כך כמה מטורפים חיסלו את עצמם... איזו תחושה רוחנית את מצפה בדיוק למצוא כאן?"' כשהסתובבתי אליו ראיתי שהוא מדלג על החומה המתנוססת על פי תהום, תחת השמיים המעוננים, ירכיו דרוכות, שריריהן נגלים ונעלמים מתחת למכנסיים שחורים דקים. צריך ליבידו באמת מתפרץ כדי להוציא את עצמך משכונת הקרוונים שבה גדלת ולהכניס את עצמך לרשימת עשרים הרווקים הסקסיים בהוליווד.

החלטנו לא לחכות לרכבל ולרדת ברגל את שביל הנחש. בהתחלה דילג לאיטו, הז'אקט תלוי על כתפו אבל בסופו של דבר לא התאפק, התיישב על המעקה והחליק כל הדרך למטה. מה יש לומר.
בערב הזמנו ארבעתנו טייק-אאוט לחדר שלו במלון וראינו ערוץ האופנה. "מה העניין עם הנשים האלה?" שאל בקול צרוד ורדום, שרוע אפרקדן על הספה, עפעפיי חדר השינה שלו שמוטים, הרגשתי חולה. "כשהן באות לקראתך אתה מפחד כי אתה לא מבין מה הן רוצות וכשהן הולכות אתה נושם לרווחה."

כשנשארנו לבד הוא ניצח אותי שלוש פעמים בשש בש. ראיתי שהוא לובש גרביים שחורות שמתחתן אוחזות כפות הרגליים את האדמה בכל כך הרבה חן עד שבא לי לבכות. חשבתי על אנשי סדום שאמרו ללוט: "איה האנשים אשר באו אליך בלילה הוצאם אלינו ונדעה אותם." כשעמדנו ליד הדלת, נדמה היה לי שהקימור העקמומי בשפה העליונה שלו רוטט. להמשך...
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by