בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
וגם סיפורים על בראד וקוונטין 

וגם סיפורים על בראד וקוונטין

 
 
תאנה בלום

"נערות עם שדיים אפרסקיים ומבט של עגל חלב, שלא היו יודעות איך להתחיל לאהוב אותו גם אם היתה האהבה סוטרת בפרצופן". הטור של תאנה בלום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{המשך מהשבוע שעבר}

שחקן הוא רגש נוזלי שמחפש משמעות. כשאין לו שורות לומר, כשהוא עומד בפתח הסוויטה שלו בלילה, לפני שצריך לומר "גוד נייט" מה שנשאר זה רגש נוזלי. כשעמדנו בדלת, לרגע אחד באפרורית-הדמדומים שלהן, נראו העיניים שלו בדיוק כפי שנראה העולם, כפי שנראה התוהו לפני שנאמרו בו שתי המילים: "גוד נייט". אבל במהרה נמצא הטכסט ונמצאו הוראות הבימוי, אני ויצאתי ללילה הקר וראיתי כי לא מי יודע מה טוב.
 
 
בבוקר פתחתי את הדלת לגן ומצאתי אותו עומד על עץ באובב.
"שאני ארד מהעץ ואקח אותך לארוחת בוקר, מדמואזל?"
"בודאי." אמרתי והוא ניתר למטה והגיש מרפק נטוי כדי שאתלה עליו זרוע.

שבוע קודם, ראיתי בערוץ !E מישהי תלויה לו על הזרוע, בדיוק כמו שאני עכשיו תלויה, זוהרת, מחייכת על רקע השטיח האדום, לעורה פיסת בד שמכסה את הפטמה בקושי. יאוש קודר תקף אותי כשהרהרתי בנשים הזוהרות שישנות איתו בלילה. בעיקר בשחקנית המפורסמת מאוד שאותה, לפי אתרי המעריצים, עזב פשוט משום שהייתה מבוגרת מדי בשבילו. אבל ייסורים שקשה לכבוש עוררו בי כל אותן מלצריות ומגישות טלוויזיה ישראליות שהוזמנו למלון שלו בשבוע האחרון, נערות עם שדיים אפרסקיים ומבט של עגל חלב, שלא היו יודעות איך להתחיל לאהוב אותו גם אם היתה האהבה סוטרת בפרצופן. אליהן הופנה המבט הזה שלו. אליהן חייך את חיוכו של טאדזיו, "עמוק, מכושף, מתמכר... מיוסר חרש, הלום קסם ומהלך קסמים. "אליהן כוון מתג הקסם שנדלק ולא כבה גם כשהוא הולך לישון, שממנו זכיתי אני לראות רק נתזים כחלחלים כזוהרו הממוחזר של הירח.

הוא עצמו לא דיבר על דברים כאלה וכמעט שלא דיבר על עצמו בכלל. רק פעם אחד, בארוחת הבוקר, הצליח ר. לגרור אותו לספר סיפורים על בראד וקוונטין, ורנה, ועל המטורף הזה ברטולוצ'י שפתח לו את הדלת בחלוק. הנושא היחיד ששמח להקדיש לו זמן היה חיקויים נלעגים של השחקנית שכיכבה לצידו באפוס הרומנטי שגרם לי, בלילה אחד בודד לגמור קופסה קלינקס וחצי בקבוק וויסקי: "היא לקחה לעצמה משום מה אסיסטנט..." הוא סיפר כשסחב את המזוודה שלי בעצמו לג'יפ, "כשקמתי בבוקר ראיתי את האסיסטנט עומד בגשם השוטף מחוץ לקרוון שלה בזמן שהיא מעשנת סיגרייה ומדברת בטלפון." וכאן עשה חיקוי של פרצופו מכמיר הלב של האסיסטנט, "כעבור חצי שעה היא פתחה לו את הדלת , הסתכלה על ארוחת הבוקר ואמרה: "זה רטוב אני לא יכולה לאכול את זה." והפּוּר בָּאסטרד פשוט הלך להביא לה פאקינג ארוחת בוקר אחרת! "

אתה לא מתאהב באובייקט. אתה מתאהב בדבר הזה בו שגורם לך לשים לב לזה שאתה חי. אבל כשאתה יותר מדי חי אתה עובר את מהירות החיים ומתחיל למות. אם אתה בוונצייה אתה נמק בכולרה, כשנוזל שחור וצמיגי בעורקיך. אבל אם אתה בים המלח אתה עולה ככבשן באש ובגופרית ונכרת מעל פני האדמה ובמקום שבו היית נותר בקע גיאולוגי בגובה 420 מטר מתחת לפני הים.
 
 
בחנות המזכרות של חמי עין-גדי קניתי לו גמל. הייתי קונה לו גם את ים המלח עצמו אבל האחים עופר כבר קנו אותו קודם. הלכנו להתלבש, אני בבגד ים כחול שהצדיק את השעות שהשקעתי בסולאריום והוא .... זה נכון שיופי הוא עניין שטחי. אבל כמו שפניו המכסיפים של הים מסתוריים ממצולותיו, כך גם היופי שעומקו כעומק העור מסתורי מן הכבד, המערכת הלימפית, רקמות השרירים ואפילו מן הנשמה עצמה. לכן כשראה את קווי צדודיתו של אהובו לדיוקם, שבה ואחזה את אשנבאך "תדהמה ואף בהלה אל נוכח יופיו האלוהי, פשוטו כמשמעו, של ילוד אנוש זה". ולכן, ואולי בגלל שגם אני שטחית ואולי מסיבה אחרת, כשראיתי את אלילי המעורטל באורו הבוהק של היום האפור, בקושי הצלחתי לעצור בעצמי מלהליט את פני בידי ולפרוץ בבכי.

"אז מה בדיוק קרה בסדום ועמורה?" שאל כשמרח על עור הבהט שלו את אותו בוץ אפרפר ששימש את המצרים כדי לחנוט גופות.
"אלוהים העניש עיר של חוטאים."
"למה, מה הם עשו?"
"אתה יודע, הדברים הרגילים."
"וואו.. את יודעת הכל. אולי אם אקנה בית בארץ תוכלי לתת לי שיעורים פרטיים."
"בטח".

בין דרך העפר והבוץ לחוף השתרע מדבר של סלעים וחצץ. הוא דילג בין הסלעים כאנטילופה, ק. ור. כבר התרחקו למרוח זה על זה בוץ, ואני דידיתי בזהירות. כשראה שרגלי יחפות, כי שחקן טוב באמת שכולו רגש נוזלי רואה הכל, החליט להרכיב אותי על הגב. כרכתי רגליים סביבו, והרכנתי ראש על צווארו. נצמדתי לשריריו המשורגים שנעו תחתי ולגב החם שאותו היפנה לסדום ולעמורה, ולגופו היציב שהוליך אותי בבטחה עד למקום שבו ליחך ים המוות את החוף בלשונו הירוקה. ישבנו במעיין חם ומבעבע באוויר הקר והבטנו בגבעות הסגולות. קרני שמש ריצדו על המים וכשהעננים נפערו צבעה קשת בענן את כל המדבר מקצה לקצה.

כשנכנסנו לג'יפ כדי לעזוב את כל זה מאחור הוא שם דיסק "מוזיקת קאנטרי שלא תגרום לך להקיא". אל תסתכלי לאחור, אמרתי לעצמי. אל תסתובבי או ש...
 
 
 
למחרת כשישבתי בבית קפה בתל אביב הוא התקשר.
"ק. אמרה לי שאת יודעת איפה עושים חיסונים. אני נוסע לסרי-לנקה לשבוע, לעזור לקורבנות הטסונאמי..."
"אני אקח אותך... כמובן, אני יכולה לקחת אותך עכשיו."
"את לא מוכרחה, את יכולה פשוט לומר לי איפה זה."
"השתגעת? אתה נשאת אותי על גבך דרך הערבה ולא אחסן אותך בפני מלריה?"
ירד גשם והיום כמעט נגמר כשהגיע לשער שתיים של דיזינגוף סנטר בכובע צמר שחור וטי-שירט ארוכה של אופנוענים וג'ינס. זיהיתי אותו עוד כשהיה בפינת טשרניחובסקי, כי אף אחד לא נראה ככה ברחוב דיזינגוף אף פעם.

במרפאת המגפות ישבו כמה נערות צעירות, חייל אחד, ופקידה שהמשקפיים שלה כוסו אד כשג'. דיבר אליה כמו שהוא מדבר לכולם: כאילו היא הדבר הכי יקר בעולם. מילאתי את השאלון בשבילו. שנת לידה, 1980, אין אלרגיות, לא בהריון, קיבל כבר חיסונים נגד צהבת, כלבת, פוליו, חסר חיסון נגד טיפוס, חסרים כדורים נגד מלריה, חתימה.

כשחיכינו בתור, מתחת לניאונים, הוסט נושא השיחה בקלילות אלגנטית לסקס.
"אני נעשה גרוע יותר ויותר משנה לשנה, פעם הייתי ממש טוב בזה."
"אהה."
"אני חושב שאולי אני צריך להתנזר ממין לכמה זמן.."
"למה?"
"אני לא יודע, לא כל כך הולך לי עם הבחורות בזמן האחרון."
"או?.."
"אני לא מרגיש שיש חיבור, את יודעת... לפעמים אתה נוגע במישהו וזה פשוט מרגיש נכון... אני לא מרגיש את זה יותר."
"אההה."
"מצד שני, מי תרצה להיות עם מישהו שלא היה לו סקס ששה חדשים?"

עמדתי לומר שבודאי תימצא מי שתסכים אבל אז הרופא קרא לנו פנימה.
"אם אתה נוסע לאזורי האסון" הזהיר הרופא בחומרה, "מומלץ גם חיסון נגד כולרה."
וכל העת, כשאני חושבת על הכולרה, הניח ג'. יד כבדה וחמה על ברכי, כדי שאדע שהוא שם. לא ידעתי מה לעשות ביד הזאת, ולא ידעתי מה לעשות בו, עם הכולרה שמתפרצת וריח הקארבול העז, ואגלי זיעה ביצבצו מצחי.
להמשך...
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by