בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בית השחי - אבר מין 
 
 
איתן בוגנים

היום ב'אמן על האש': איתן בוגנים משוחח עם ליאור ווטרמן על מיגרנות, קופים ועל הדבר המשונה הזה, המכונה משום מה 'אמנות'. אה - ויש גם וידאו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
סיני
 סיני   
ליאור ווטרמן גדול מהחיים. זה או שהוא מקדים את זמנו ופשוט נולד בזמן ובמקום הלא נכונים, או שהזמן והמקום לא מסוגלים להכיל אותו במלואו. מה שבטוח שהוא מוכשר כשד, שחקן מלידה בניתוח קיסרי, מאסטר קונג פו מהולל, משורר מתחיל עם עתיד מזהיר, ובעל קודקוד קצת קודר אבל חריף, מושחז ומהיר כחרקירי, בלי טיפת דם מיותרת. היצירה והחיים של ליאור מתקהלים באותו שדה קרב, ושם, בין ההפוגות והניצחונות, תחת השמש האדומה בעמק המשמעויות הזמני שטוחן ומגלגל ללא הרף - בווטרמן נגד ווטרמן – לא תוכלו להישאר ניטרליים, לא תקבלו הנחות, תצחקו עד שתבכו, ומבלי שתשימו לב תחטפו את האגרוף הישר בבטן, מלמטה.
 
בודין - פרט מתוך וידאו
 בודין - פרט מתוך וידאו   
באיזו נקודה מתחילה יצירת האמנות שלך?
"אני האמנות, מעולם לא התחלתי ואין לזה סוף. וזה לא היגד מגלומני אלא ציון של עובדה. בוא נקרא לזה פועל יוצא של השקפת עולם, מסקנה בלתי נמנעת ביחס למצבי".

ומה מצבך? מה שלומך ואיך אתה מרגיש?
"יש לי מיגרנה חזקה מאוד כרגע. אני מרגיש כמו סוס ששמו לו חסמים לעיניים עם המיגרנה".

אתה שמח, ממורמר, מתוסכל, מסופק?
"כל מה שאמרת. אני באמת מרגיש את כל הדברים האלה במינונים מתחלפים. כל רגע נותן פוקוס על אחד הדברים האלה ועוד הרבה. בימים אלו אני לא בלחץ, לא בלחץ להצליח, לא בלחץ לא להצליח, אני לא נמצא בתקופה יותר מדי פורה ואני גם לא מדוכא, אני מרגיש בסדר עם זה. אבל אני רוצה לדבר על אמנות".
 
צושידה
 צושידה   
לצפייה בווידאו, לחץ כאן

קדימה. מה זה אומר להיות אמן מבחינתך?
"אמנות מאפשרת לי להמציא את המשמעות לחיים, ובמקום המוצלח שלה היא מייצרת אחדות בין האדם לסיבת קיומו. אני לא חושב שהאמנות שנעשית עונה על הקריטריון הזה אבל בעיני זו המשמעות של אמנות. אני מצליח לפעמים להגיע למקום הזה".

ואיך זה מתממש בפועל?
"כשאתה שם אתה יודע שאתה שם. יש תהליך שהוא משתנה, וזה קודם כל בחירה בכלי – מצלמה, עט, במה. ואז בתוך הפרקטיקה קורים דברים שהם איזושהי תולדה של יחסים בינך למה שבחרת. מאוד קשה לי להתחקות אחרי הרגע המסוים שבו קורה הקסם. אני לא אמן של פרקטיקה קבועה, של סדר יום, משמעת עצמית ומחויבות למדיום או לערכים מקצועיים. במובן הזה אני גם די קונוונציונלי ביחס לאיך שאמנים פועלים היום, כי כולם עושים וידאו, קצת מפסלים, קצת שרים. אולי קצת התרחקתי מטווח העיסוקים הרווח אבל בעיקרון זה המצב של הרבה אמנים היום".

התרחקת הרחק הרחק אל שדות התיאטרון, מה צומח שם?
"בתיאטרון יש משהו שקצת נוגד את הישות הריבונית של האמן, על איך שהוא רוצה לדבר על עצמו. כאמן מעליב אותי שקוראים לי שחקן, כי יש שוני מהותי בין אמן לשחקן – שחקן הוא כלי ריק ואמן הוא מניפולאטור שעומד מאחורי הקלעים, וכבן אדם לא אחדותי שני הניגודים האלה מתממשים בי, האמן והשחקן".
 
 
הזובה
 הזובה   
ובין השאר אתה גם כותב, למשל את ההצגה האחרונה שלך. בין האמן והשחקן יש גם משורר?
כן. משורר מתחיל. והנה שיר:

אני זבוביה איש אלוהים
ביתי השחי-איבר מין.
גבי קמור ליבי שעיר
דולף, מאכזבות מצחין.

מצחין מאכזבות ליבי
וזכרותי גרד מצקת
שמרי מרחק אמה מפי
כשאת מרק אליו יוצקת

חורף בין כפות ידיי
מחליקים דגים שמנים
מצטרף קבצן אלי
לזמזום שיר ילדים.

יכול להיות שאני טועה, אבל באמנות שלך וגם בהצגה "מנו מלך אטלנטיס" יש סוג של אלימות סמויה ונראית, מה אתה אומר?
"אני מסכים איתך. אני חושב שאחד הדברים שהכי מעניינים אותי זה חוסר היכולת של הבן אדם להיות מוסרי באמת".

בדרך כלל זה נוגע לנושאים מסוימים, כמו פוליטיקה, מין, גזענות.
"המצב שמעניין אותי זה ה-בן אדם שלמד איך צריך להתנהג אבל אף פעם לא יפנים את כללי ההתנהגות. בן אדם שתמיד נשאר קרוע ביחס לאיך שצריך להתנהג. אני מייצר איזושהי אופציה של התקיימות במישור הסוטה. בחלק מהעבודות שלי אני מציג אלטרנטיבה לבן אדם שחי במישור מימוש הפרוורטי של עצמו בצורה שהיא בדרך כלל לא מזיקה, כמו ארגז חול יונגיאני. אבל זה לא שבעבודות שלי יש איזה קריאה לחיות על פי האינסטינקט הפראי, כי אני לא מאמין בו, אבל אני מרגיש שבכל פעילות אנושית שתעשה תמצא בבון שתמיד יעמוד בניגוד חריף מול המפעל האנושי, מול העולם שנוצר מסביבו".

בוא נדבר קצת על אהבה והיחס שלה לבבונים, ולעולם שלך?
"אני יכול להגיד שאהבה מעניינת במיוחד לבבון, ובאופן אישי אני חי את מצב הבבון באופן מאוד כואב. כלומר, אהבה לבת זוג היא בסופו של דבר בחירה רציונאלית שמבוססת על המחשבה למחר, היא לוקחת בחשבון מכלול רחב יותר של החיים, יותר מהרגע בו אתה משתוקק ארוטית או מתאהב. הידיעה שעשית את הבחירה הנכונה בזמן שהבבון צועק הצילו – כואבת. ואולי זה לא נכון לקרוא לו בבון, הוא אני שהוא לא פחות אני ועליו אני נאבק".

למה להיאבק ולא להשלים עם חוסר התוחלת שבכל עימות שהוא?
"כי זה כמו להשלים עם זה שאין משמעות לחיים, זו ודאות נוראה, אני לא מוכן לוותר בקלות על האופציה של משמעות. שאלות מוסריות הן שאלות אמיתיות מבחינתי. כשאני מדבר על הבבון אני לא מתכוון שהוא האני האמיתי שמחכה להשתחרר לחיים פראיים משולחי רסן בטבע, אלא אני חושב שהאדם הרציונאלי והמוסרי מקיים טבע שהוא לא פחות אמיתי ואלמנטארי בקיום האנושי. אבל אלו שני דברים שלא חיים טוב יחד. יש סיבה אמיתית לכך שהבן אדם נאלץ להשתיק את הקוף שבו, והתוצאות מאוד כואבות".

מה עם חיכוכים בעולם הממשי, כואב לך לדבר על כסף למשל?
"זאת אחת הטרגדיות הכי גדולות של המין האנושי. יש לי חבר משורר ושמו רומן באימבאייב, והמלחמה שלו בעולם היא נגד הכסף. הכסף בעצם הוא הכוח הרע שמשחית את האנושות כי החיים היום דורשים מהאדם לבזבז את רוב האנרגיה שלו בכדי לקיים את צרכי הקיום הבסיסים שלו. ובעיניי המצב הזה הוא בלתי נסבל, פשע נגד האנושות. בלית ברירה אתה פושע נגד עצמך ונאלץ לבזבז את החיים שלך, לשעבד את עצמך לצרכים שהתרבות כפתה עליך. הגאולה היא שחרור מהעבודה, עבודה צריכה להישאר בגדר הרע ההכרחי. אני יודע שיש אנשים שנהנים מהעבודה שלהם אבל הם כרתו ברית עם השטן".

בתמורה לברית עם השטן מה היית דורש?
"הוא לא היה עומד במחיר"...
 
 
ליאור ווטרמן ממליץ על:

סרט THE DRUNKEN MASTER של ג'קי צ'אן, בגלל הקונג פו הנפלא.

מיץ גזר עם ג'ינג'ר, בגלל שבתוספת של שתי שקל בדרום העיר אתה 'מתיישר'.

מיטב אקרמן, משוררת ופרפורמרית, בגלל שהיא מורה מצוינת ליוגה.

טוסו לראות את הצגת הפולחן "מנו מלך אטלנטיס" של ליאור ווטרמן ויונתן לוי, בה הפילוסוף שותק והבבון רוקד, ב-29 לינואר בשעה 10 בערב בתיאטרון תמונע.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by