בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שווה צפיה: קניבל בשחקים 
 
 
הדס איילון

הדס איילון עם סט ביקורות מרחבי הרשת על שני הסרטים שעולים השבוע: 'הטייס' - חביב מחלקי הפרסים, ו'הקצבים' חביב אוכלי האדם

 
 
 
 
 
 
 
 
 

הטייס

 
The Aviator

השנה אולי תוסר סוף סוף קללת האוסקרים מעל ראשו של מרטין סקרוסזה. האיש שאחראי על יצירות מופת כגון: 'השור הזועם', 'נהג מונית' ו'החברה הטובים', היה מועמד כבר לארבעה פרסי אוסקר, אך מעולם לא זכה לקחת את הפסלון המוזהב הביתה. זו אינה הפעם היחידה בה במאי מוערך לא זוכה להציב בביתו את הפרס הנכסף – גם רוברט אלטמן עוד מחכה להערכה ממסדיית ואפילו מדפיו של היצ'קוק הגאון, על אף חמשת מועמדויותיו, נשארו מיתומים מהפרס. השנה סיכוייו של סקורסזה לזכייה גדולים מתמיד, היחיד שממש מאיים עליו הוא קלינט איסטווד – אייקון הוליוודי שכבר לקח את פרס הבמאי הטוב ביותר על 'הבלתי נסלח'.

לא נראה לי שמישהו שם באקדמיה באמת חושב ש'הטייס' הוא סרטו הטוב ביותר של סקורסזה, יחד עם זאת מדובר בהזדמנות נהדרת לפצות אותו על כל השנים בהן הפסיד את הפרס לבמאים אחרים.

'הטייס' מגולל את סיפור חייו של הבמאי/מפיק/חלוץ תעופה הווארד יוז, שהיה אחד מבין אנשי עסקים רבים שהריחו את הפוטנציאל המסחרי הטמון בתעשיית הקולנוע ועברו להוליווד כדי לנסות את מזלם בעסקי השעשועים. ב-1923 ירש יוז את מפעלו המשגשג של אביו וכך הפך בגיל 18 לאחד האנשים העשירים בארה"ב. הוא עבר להוליווד כשהבין ששם אפשר למצוא כסף, כוח ובחורות שוות, והפך למפיק מרכזי בעיר הסרטים. סרטיו לעיתים קרובות עוררו מחלוקות רבות: 'פני צלקת', למשל, שוחרר לאקרנים ללא אישור הצנזורה ואילו המערבוןOUTLAW התמקד קצת יותר מדי בחזה השופע של השחקנית ג'יין ראסל.

ב-1930 החליט יוז לשלב את אהבת הסרטים שלו עם אובססיית הטיסה ועשה קופה אימתנית (ביחס לאותה תקופה), של 3.8 מיליון דולר מהסרט 'מלאכי הגהינום'. הסרט גולל את סיפורם של טייסים אמריקאים במלחמת העולם הראשונה והיה לאחד משוברי הקופות הגדולים ביותר של אותו עשור.

יוז נודע גם כפלייבוי לא קטן והכניס למיטתו אין ספור כוכבות קולנוע ובינהן: קתרין הפבורן, אווה גארדנר וג'ין ראסל. בין עשיית הסרטים הפורה שלו והרומנים המתוקשרים, הספיק יוז גם להקים חברות תעופה, לבנות מטוסים ולקבוע ב-1936 שיא עולמי בזמן שחצה בטיסה את ארה"ב מהר יותר מכל אדם לפניו.

אחרי שנגע בשמיים וזכה לתהילה כמעט בכל תחום אפשרי, לקה יוז בהפרעה נפשית קשה, הסתגר בביתו וניתק את עצמו מהעולם החיצון עד מותו בשנת 76.

ליאונרדו דיקאפריו מגלם בסרט את יוז, קייט בלאנשט נכנסת למכנסייה של קתרין הפבורן, וגווין סטפאני ('נו דאוט' (נותנת הופעה קצרצרה בתור השחקנית ג'ין הארלו.

הסרט מועמד לאוסקר ב-11 קטגוריות, ביניהן: פרס הסרט הטוב ביותר, פרס הבמאי, פרס השחקן ופרס התסריט.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים אהבו את סרטו החדש של סקורסזה והוא קיבל 81 אחוזי טריות. עם זאת רובם מסכימים שבהחלט לא מדובר באחד מסרטיו הטובים ביותר של הבמאי.

הכסף מדבר: הסרט עלה 110 מיליון דולר והרוויח בארה"ב עד כה רק מחצית מעלותו. עם זאת, יש לזכור שזכייתו האפשרית באוסקר בסוף פברואר עלולה להעלות משמעותית את הצלחתו בקופות.
 
לפי רוג'ר איברט: אחד הסרטים הטובים של השנה – סקורסזה יצר סרט מרתק שמצליח לתאר את חייו של יוז עם המון תבונה ואמפתיה.

לפי הסן פרנסיסקו כרוניקל: סרט מהנה, צבעוני וסוחף אך אין בו את העומק והייחודיות שאפיינו כה טוב את סרטיו הגדולים באמת של הבמאי.
 
 

הקצבים

The Green Butchers

כנראה שממש משעמם לצנזורים הישראלים הישראלית. אחרי שאסרו עלינו לראות את החיים בצד השני בסרט 'ג'נין ג'נין', ופחדו שנלך ל'אנטומיה של הגהינום' האירוטי במקום לקחת סרט פורנו בווידאומט השכונתי, החליטו עובדי המדינה השמרנים לצנזר שתי סצינות מהסרט הדני הקטן הזה, בהן רואים חלקיקי אדם נזרקים למטחנות בשר (וזה עוד הרבה פחות גרוע מאיך שזה נשמע). חברת גלובוס גרופ, מפיצת הסרט, זכתה בעירעור על החלטת המצנזרים התמוהה, ולשמחת הקניבלים שבינינו, הסרט יוקרן במלואו אך יוגבל לגיל 18 ומעלה. כך שאם אתם מתחת לגיל 18 וממש בא לכם על סצינות קניבליות, אתם מוזמנים לבוא על סיפוקכם מסרטים אחרים המוצגים כעת בקולנוע כמו 'האויב שבפנים', שם משום מה תאוות הזומבים לבשר אדם נראית למצנזרים כהולמת גם את בני הגיל הרך.

בארן וסוונד הם חברים טובים שעובדים יחדיו באיטליז בעיירה קטנה בדנמרק. לשניים נמאס מהבוס המרושע והמשפיל שלהם והם מחליטים לפתוח מעדניית בשרים משלהם. אחרי התחלה לא כל כך מוצלחת בעסק החדש, אחד הקצבים הורג בטעות חשמלאי שבא לתקן את התאורה באיטליז. השניים לא ממש יודעים מה לעשות ומחליטים לבסוף להיפטר מגופתו של החשמלאי בצורה שהייתה הופכת את חניבעל לקטר לקליינט קבוע. לאחר התקרית העסקים ממריאים – כל תושבי העיירה באים לאיטליז כדי לקנות את הבשר המיוחד והקצבים מבינים שבשביל לשמור על לקוחותיהם הם צריכים למצוא דרכים כדי להשיג הספקה תמידית של הבשר הכל כך נמכר.

את הסרט כתב וביים הדני אנדרס תומאס ינסן שכתב תסריטים למספר סרטי דוגמה וביניהם 'השיר האחרון של מיפונה'.

מדד העגבניות הרקובות: הסרט קיבל רק 33 אחוזי טריות. רוב המבקרים חשבו שהסרט לא מספיק מצחיק, לא באמת מופרע והרבה יותר מדי מצפוני מכדי להיות קומדיה שחורה איכותית.

הכסף מדבר: הסרט הציג רק בשני בתי קולנוע בארה"ב ולכן הרוויח סכום מגוחך של 3783 אלף דולר.
 
לפי הניו יורק טיימס: מדובר בסרט שהוא פחות מדי מתוחכם כדי להיחשב לסרט אומנותי ופחות מדי טראשי כדי להיהפך לסרט קאלט.
 

אתריים רשמיים:

 

טריילרים:

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by