בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
איפה אפי?  
 
 צילום: לע``מ   
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי נפרד מהמורה הגדול שלו להומור, אפרים קישון, שהסאטירה שלו חצתה יבשות ואומות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
מכל הדיווחים שקראתי אתמול על מותו של אפרים קישון המנוח, יש משפט אחד שחזר בכל מקום, שלא יוצא לי מהראש: "מותו של אחד הסאטיריקנים החשובים ביותר בעולם". אם ניקח אותי לדוגמא, אני מתרגש כמו ילדה קטנה כשקוראים יקרים נכנסים לקרוא את הגיגיי ועוד נכונים להגיב. כשמספר הטוקבקים מגיע לעשרות, תוכלו למצוא אותי מפר את שלוותם של שכניי לבניין כשאני זועק מאושר. אפרים קישון המנוח כתב מעל 50 ספרים והם תורגמו ל-37 שפות. אפילו בסין קוראים אותו. 37 שפות, ואני מתרגש מ-37 תגובות.

אפרים קישון היה אחד המורים הכי טובים שלי לכתיבה, להומור ולסאטירה. הייתה לו את יכולת פנומנלית לקחת את חיי היום יום שלו, ולכתוב עליהם בהומור חותך מצחוק. אחד הספרים שלו שאני שומר קרוב הוא "ספר משפחתי". אחרי שינון הספר הזה בעל פה, כאילו היה דרשה לבר מצווה, אני מרגיש כל כך קרוב לאישה הקטנה, לרפי, לעמיר, לרננה ולכלבה מקס החביבה. הסיפורים שלו היו כל כך פשוטים, עסקו בכלום שקורה לנו בכל יום והגיעו מכל מקום אפשרי, שאני לא אתפלא אם ג'רי סיינפלד בעצמו מחזיק כמה מהם.

כשמלאו לו 80, התראיין קישון לרשת ב' ונשאל בראיון מה היתרון, לפי דעתו, בלהיות בן 80. "אני לא חושב שיש בזה איזשהו יתרון", אמר תחילה, אך פניני השנינות שלו לא אחרו מלהופיע, "את האמת, כשאני חושב על זה, יש יתרון בלהיות בן 80. היתרון הוא שאין סיכוי שאני אמות צעיר".

אני לא רוצה להיכנס לדיון האם בגלל דעותיו הימניות דחו אותו בממסד השמאלני, ולא על ביקורות כאלה ואחרות. הוא את שלו כבר הוכיח. אני רוצה לדבר מעט על חתן פרס ישראל בצורה הפשוטה ביותר.
 
 
והנה דוגמא: לפני כמה חודשים הגיע לסניף הבנק שלי מאבטח חדש. אני כהרגלי, אחד שהבריות תמיד חביבות עליו, ניגשתי לשאול את שמו ולברכו. שמו של שומר אחי היה אדם, עלה לא מזמן מרומניה. הייתי מגיע מדי פעם לבנק ומברך את אדם לשלום, חולק עימו סיגריה ומבקש שינשק את האישה בשמי. יום אחד, בעוד אנו לוחצים ידיים, הוא התקרב אליי ושאל "תגיד, אתה קורא אפרים קישון?". "איזו שאלה", השבתי לו, "האם הרב הראשי לישראל נימול בילדותו?". משם הובילה השיחה לסיפורים של הדוד אפרים היקר, מהספרים שאדם קרא ברומניה, ושאני קראתי בארץ.

תמיד רציתי לפגוש אותו. ללחוץ את ידו ולהודות לו על הדברים היפים שטמן בי, ההומור שהחדיר בי והמון רגעים קסומים של אושר. אני מבטיח שאעלה לקבר שלו לשים אבן ולומר כמה מלים, אבל כבר לא תהיה לי הזדמנות להיכרות חיה.

לו היה קורא קישון את הרשימה הזאת, וודאי היה קורע אותה לגזרים, נותן לי שתי צ'פחות על הצוואר ולבטח מכנה אותי בכינויים עבריים כגון דרדק חסר מעצורים, או אפילו סתם טמבל. הוא בטח לא היה רוצה שאני אקח את זה כל כך קשה. זה לא שאני לוקח את זה כל כך קשה כמו שאני אתגעגע להומור הזה. אני נשאר עם סלאח שבתי, השוטר אזולאי, שטוכס האגדי והזעליגים. אתם ואני כמובן.

מה אני אגיד לכם חברים יקרים, קשה לכתוב הספד קצר על סאטיריקן כזה גדול. אם הוא היה איזה מנהיג פוליטי או דמות תרבותית אחרת, בטח הייתי כותב לו משהו אחר לגמרי, אבל זה מה שהוא מוציא ממני כשאני חושב עליו. "כשאתה שומע הספדים", כתב פעם יהונתן גפן יבדל"א, "אתה פחות לומד על הנפטר ויותר לומד על המספיד". וגם הפעם, כשאני נפרד מהמורה הגדול שלי להומור, אני לומד עוד שיעור קטן על עצמי, ומודה שאני שכרגע לא בוכה מעצב, אלא בוכה מצחוק מהעולם שהוא השאיר לי.

תורת היחסות הסינית טוענת שאפילו אם משהו אדיר יקרה לך בחיים, יש מצב שלמיליארד סינים זה בכלל לא יזיז. אני משוכנע בכל ליבי שיש לא מעט סינים שסותרים כרגע את התיאוריה הזאת, ומוחים דמעה על מותו בשיבה טובה של האדם הכי מצחיק בעולם – אפרים קישון המנוח.

יהי זכרו ברוך

קישורים נוספים:

חייו ופועלו של חתן פרס ישראל
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by