בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
The End 

The End

 
 
תאנה בלום

"השפתיים שלו, רכות וחמות, רק נוגעות, מרפרפות..." פרק חמישי ואחרון עד כאב, על תשוקתה חסרת התוחלת של יורשת המליונים לכוכב ההוליוודי. הטור של תאנה בלום

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
{המשך מהשבוע שעבר}
המלריה היא מחלה זיהומית שנגרמת על ידי טפיל חד תאי מסוג פלסמודיום בתוך תאי הדם האדומים. התרבות הטפיל בכבד גורמת להזעה, רעד והתקפי חום. במקרים מסוימים תסמיני התרופה נגד מלריה זהים לאלה של המחלה עצמה.
 
 
כעבור ארבעה כדורי מלריה וליטר תה פטריות, הגעתי הביתה לפנות בוקר היום האחרון שלו. הלכתי למרפאת הבוטוקס, עשיתי טיפול פנים באבק פנינים, שזרתי תוספות שיער ורודות; בספא החליקו את ישבני במלחים ונייר זכוכית, שתיתי מיץ גזר. אבל כל זה לא הועיל כי העיר עדיין נראתה כמו סדום ופניו של ג'. עדיין נהרו לנגד עיני באור מסמא.

בשמונה בערב התקשרתי לק. ושאלתי מה קורה.
"סתם, אנחנו יושבים עם ג'. ושותים איתו תה פרידה...את יודעת שהוא נוסע מחר."
"כן... איפה אתם?", שאלתי ושמתי לב שהרצפה מתחילה לנזול, כלומר, להיות נוזלית. "אני יכולה להיות שם תוך שתי - "
"מאז"ה פינת - .. אבל לא כדאי לך לבוא אנחנו עוד מעט הולכים מכאן."
"טוב... אז תמסרי לו... תגידי לו שאשמח לראות אותו לפני שהוא נו... "
"לא נראה לי שזה יקרה, נראה שהוא הולך לישון."
 
 
כשהנחתי את השפופרת תהיתי אם מישהו השאיר את החלון פתוח כי בסלון עמדו עשרות יונים. כמה התעופפו לתוך הקירות, השאר התגודדו בצוותא על הכורסאות והמדפים. הרהיטים עצמם צפו במים שחורים, שקטים ואטומים. לא מאגר מים נפלא ושגיא הוד, כמו הים שאשנבאך מביט לתוכו, אלא סתם מים שחורים ופרוותיים עם ניחוח קל של פורמלין. "לך תחפש את האַיִן שלך במקום אחר מַיין-לִיבֶּה," צעקתי אליו, "אולי בים האנדמני עם שאר התיירים הגרמנים הפדופילים. גם הם בטח חושבים שהאַין הוא צורה מצורותיה של השלמות."

התקדמתי לעבר הקיר שבינתיים נמס ובמקומו ניתלה מולי אופק תפל, צהבהב. קמתי לשטוף פנים אבל נראיתי חולה ובנוסף מכל המראות הזדנבו זנבות בשרניים. בראש גרם המדרגות עמדה הפיליפינית, המומה. "על מה את מסתכלת?" צרחתי עליה וצפתי על המים עתירי האשלג עד למדף העליון של הספרייה. שלפתי את תעתיקי מלחמת בני האור בבני החושך: "לתהוּ ולבהוּ תשוקתם ומשענתם... נשא יד אל הגדולה על בליעל ועל כל ממשלתו במגפת עולמים.... "
 
 
 
ברבע לחצות הטלפון צלצל כי לתהוּ יש הרגל דביק לגבש צורה. "הי... מה קורה? חשבתי לראות אותך לפני שאני נוסע." אבל אני על הרצפה בתוך המים ויש לי חום. ... "אהיה מוכנה תוך רבע שעה."
שליק-שלאק, נתתי לעצמי שתי סטירות והלכתי להתאפר. גיששתי בתוך הגונדולה ומצאתי שמלת ויסקוזה בכחול אפור של ורה וואנג, נעליים שזורות ספיר של אוסקר דה לה רנטה , עגילים מהארי ווינסטון, ענק פנינים משופארד וסוודר קטן לבן של גוצ'י מעל לכל זה. בחצות, מונית שנראתה מאוד כמו דלעת או גונדולה חיכתה למטה. הוא זינק לפתוח לי את הדלת, כהרגלו.

"את בסדר?"
לא, ברור שאני לא בסדר, יש לי מלריה ולים יש פרווה.
"כן, בטח." עניתי.
הוא הניח יד לוהטת על ברכי החשופה ודהרנו דרך משעולי לאבה רותחת. חלפנו על פני הריאלטו ועברנו את גשר האנחות. מפעם לפעם נראו בחלון ארמונות אפופי אבלות שבבואתם רטטה בנוזל השחור המבעבע.
"לאן אתם נוסעים אם לא אכפת לכם שאני שואל?" שאל הנהג.
"אני לא יודע", אמר ג'. והציץ בי, "רוצה לבוא לדרינק אצלי במלון?"
"אוקי." אמרתי. בעומק המושב עיניו האפילו. "לרחוב הירקון", אמרתי לנהג.
היינו בפאתי העיר שמעליה התחשרה סופה והבריקו ברקים. אבל לא היה שום דבר מוזר בדרך, רק אספלט, דרך נמיר, גשם על הזגוגיות. כשהגענו לסוויטה שלו, הוא בעט בדלת ברגלו החטובה, קד קידה קטנה והחווה בידו: אחריך.
 
 
"יש לי רק בירה במיני באר", אמר והוציא שתי פחיות.
פתחתי את הפחית בקול נפץ והבירה זלגה במורד הגרבונים המחטבים שלי. הוא התיישב על הכורסא דרך אדנות, רגליו הארוכות שלוחות לפנים, והשעין את ראשו לאחור.
"מה אני אעשה איתך?" שאלתי.
"תעשי מה שאת רוצה." ענה בשלווה והוסיף בשקט, "איתי."
מתחת לעפעפיו הכבדים הוא נראה כמו איור שראיתי פעם בחוברת "צייר מאה חיות" מעל לכותרת "אריה במנוחה." החיים התפרצו ממנו – כל כך טראשי ואציל בו זמנית, עד שסקס נראה כמו דבר חילוני מדי לעשות בו, לא... יש להפוך אותו עם הפנים כלפי חוץ ולנשק את אבריו הפנימיים אחד אחד: טחול, כליות, לב.

כשאדם רואה לנגד עיניו קלסתר אלוהי, גו כליל שלמות, נפשו יוצאת מגידרה "עד שאין הוא מעז להביט עוד, וכל חפצו אך לסגוד לברוך היופי, ואף קורבן היה מעלה לו כלצלם אלוה, אילולא פחד להיות כמשוגע בעיני הבריות." כך מספר סוקרטס לפיידרוס.
 
 
הוא קם לקראתי והסתכל בי בחיוך קצת מאוכזב והושיט יד אחת מתחת לסנטרי ומשך את פני למעלה שאסתכל בו. כשהסתכלתי הבנתי למה התכוון סוקרטס בכך שהאוהב קרוב יותר לאלוהי מהאהוב. האהוב אינו אלא צל, השתקפות של רעיון בשלולית של חורף. לא ניתן להקריב אותו כי הוא כבר הוקרב מראש. הוא מת כמו כלב. אבל האוהב, הוא מת כמו שאהיד.

"היי..." לחש כדי שלא אוריד את העיניים ממנו. ואז הרגשתי את השפתיים שלו, רכות וחמות, רק נוגעות, מרפרפות על שפתי.... וכנראה שאיבדתי את ההכרה כי כששבתי ידי הימנית כבר לפתה את שערו, גופי היה צמוד אליו ושמתי לב שאני מנשקת אותו ממש. נישקתי את עפעפיו הסגורים, נשמתי את עורו המתוק, וכשידיו החמות השתחלו מתחת לסוודר שלי, ניתקתי ולקחתי שני צעדים לאחור.
 
 
"אני מצטערת." אמרתי.
"מה?"
"אני לא יכולה."
"את לא יכולה מה?" שאל בעדינות, מניח יד על כתפי.
"אני לא צריכה לסמן עוד וי בטבלה", אמרתי מוכנית, עיני ברצפה, "וממה שאתה אומר גם אתה לא צריך את זה..."
הוא שתק ובפעם הראשונה נראה כבוי כאילו נטש אותו התסריטאי הגדול.
"אני מצטער", הוא נאנח והתיישב שוב בכורסא, "אם ככה את מרגישה, אולי עדיף ש... "
"כן, עדיף." אמרתי ולבשתי את המעיל.
"את תהיי בסדר?"
"כן. כן, אני אהיה בסדר."
הוצאתי מהתיק את הכדורים נגד המלריה ונתתי לו. "לקחתי כמה אבל לא קרה לי כלום."
"השתגעת?"
"לא, לא השתגעתי..." הרמתי עיני אליו, והוא היה כל כך יפה עד שאחזה בי בהלה ממש. "אתה יודע, תומס מאן אומר שהיופי הוא הגיג של אלוהים. פיסה מהאלוהות שאפשר להסתכל עליה בלי להיכוות או להשתגע. אבל כשאתה מנסה לחפש את האלוהות – את התוהו שאין לו צורה בתוך הצורה שהוגה אותו. אתה הופך בבשר ובקליפת המוח ובמיצי הגוף אבל אתה לא מוצא כלום. אתה ממשיך לנסות: ללכוד את אור הירח, לדרוך על הצל של עצמך, לענוד עליו טבעת, לישון איתו בלילה, לבלוע את הזרע שלו מאה פעמים במאה מיתות קטנות, אבל הוא תמיד יחמוק."

"למה זה?" שאל.
"כי בסוף היום, כשהכל נאמר, אתה הגיג שלי... והגיג הוא חץ שמצביע תמיד למקום אחר."
"אולי יום אחד באמת תתני לי שיעורים פרטיים."
"אולי." אמרתי.
הוא ליווה אותי לדלת וחיבק אותי חזק. "תשמרי על עצמך, את שומעת?"
"אוקי."
הרחובות היו ריקים ורטובים כשיצאתי החוצה, שעה לפני הזריחה. הגשם פסק ושמעתי את העקבים שלי טופפים על המדרכה של רחוב הירקון, קלאק-קלאק-קלאק. הים השתרע לימיני, שקט ואפל, חוזר בלחש על עצמו ואל עצמו. הרחק בקו האופק, נעלמו הגלים והותירו בפניו המשחירים, השבירים רק רֶתֶת. החשתי צעדי כדי להגיע הביתה לפני שיפציע מעליו פס ורוד ראשון וסומק חיוור יעלה בעיר הזקנה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by