בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תאנה בלום פנויה לקשר 

תאנה בלום פנויה לקשר

 
 
תאנה בלום

לטובת איחוי שברי הלב נרשמה יורשת המליונים לסדנת יוגה ונזכרה בכל אותם נדבנים רוחניים שהמליצו לה לקרוא פחות, להתמיד בסקס יומיומי, ולשתות שתן

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אחרי שנחלצתי בשלום מכל עניין הביש של השבועות האחרונים, השתוקקתי לאיזה קתארזיס רוחני שיזרה אור על כל העניין, יורה לי היכן אני נמצאת ולאן מועדות פני. ומכיוון שלא יזיק גם לחטב את שרירי הישבן באותה הזדמנות, נרשמתי לסדנת יוגה בגואה, הזמנתי סוויטה בקאזה פלאצ'ינו, (אחוזה פורטוגזית עתיקה ששיכנה לפני 300 שנה את מושל מקאו,) לקחתי נשימת אוּג'אי עמוקה ויצאתי לעולם השלישי. ביום הראשון הגורו פתח את מזוודת הסמסונייט שלי ורוקן את תכולתה (בגדים, מוצרי קוסמטיקה וציוד אלקטרוני בשווי של כאלפיים דולר) ברחוב. אם אפשר לקרוא לפיסת עפר חומצית, מהבילה, ושעולה ממנה שאון געיות, רחוב. ביום השני הסביר לי שצ'אקרת הסווַאדִיסטַנה שלי חזקה מאוד, מה שאומר שיש לי סיכוי להגיע להארה תוך כמה ימים אם אתמיד בסקס יומיומי עם האדם המתאים. ביום השלישי גילה לי שהוא עצמו האדם המתאים. ביום הרביעי מצאתי את עצמי רוחצת את רגליו במי ורדים וביום החמישי הבנתי שאם לא אעוף משם, אמצא את עצמי גם מעמידה לו צאצאים ומבשלת לו סאבג'י תרד, ובסופו של דבר ניסקלת בכיכר העיר לא לפני שאני מעבירה קרן נאמנות על שמו.
 
 
אבל מאוחר מדי היה לחזור לאורחות חיי הישנים. סוואמי-ג'י על כל מגבלותיו, הראה לי שמיטה נוחה ומזגן לא הם שיביאו לי שלום פנימי. לפיכך, עזבתי את המלון המפואר ואת דייריו האנגלים הכרסתניים, שכרתי לי טוסטוס, העמסתי עליו ציקלון צנוע שיש בו רק שק שינה מעופש ומעט פירות יבשים, וכך, אצילה ופראית, שיערי מתנופף ברוח הלוהטת ופיסת לונגי סביב אזור חלצי, עברתי לחושה בחוף א.

מה שלא ידעתי בתמימותי, זה שבחורה שליבה השבור טרי, שעל פניה כנראה נסוכה הבעה אבודה, משמשת טרף קל וזמין לזן מסוים של מטיילים, אותו אני מכנה מורים רוחניים בכפייה. וכאן אולי המקום להסביר במה מדובר: מורים רוחניים בכפייה הם על פי רוב מערביים. אנגלים, אירים, סקנדינבים, אוסטרלים. לפעמים הם מזרח אירופאים, לפעמים ישראלים. למרות שלא באת לדרוש בעצתם, למרות שלא היה עולה בדעתך להיוועץ בהם אפילו אם איבדת את דרכך בחושך, הם מתעקשים לעוץ אותה. הם משגשגים, אפשר לומר, ניזונים, שואבים את הצ'י, את הפראנה, את כוח החיים עצמו, מלנדב עצה לזה שהכי פחות מעוניין בה, כלומר לי.

היועץ הכפייתי הראשון שלי היה סרבי ששיערו הבהיר היה עשוי דבלולים מטונפים במיוחד ובזקנו שכנו יחד מיני כינמת ופירורי צ'פאטי. רוב הזמן, אם ניתן לאמת להאמר, הוא אפילו לא יכול היה להרשות לעצמו צ'פאטי והיה ניזון פשוט מבוטנים. "את עובדת יותר מדי מהראש, פחות מדי מהלב", אמר לי בצ'אי שופ על החוף, אחרי שיחת נימוסין קצרה. לא נכנסתי לזה אפילו. בצעדי סרטן נמלטתי לצ'אי שופ אחר בתקווה לא להיתקל בו יותר. אבל למחרת הבחנתי בו שוב בארוחת הבוקר בקפה 'דאבל דאץ''. ניסיתי לחמוק דרך השער האחורי אבל הסרבי העקשן איגף אותי בערמומיות מאחור עד שמצאתי את עצמי מולו פנים אל פנים. "פרינצסה, מה שלומך היום?" שאל בדיצה לא ברורה.
 
 
"חם לי." עניתי תשובה שנראתה בעיני סתמית ומסכמת, שכן הטמפרטורה היתה שלושים ומשהו מעלות.
"למי חם?" שאל בחיוך מתנשא.
"לי." עניתי. "חם לי."
"אבל למי חם?" שב והקשה. "מי זה אותו אני שאת חושבת שחם לו? איפה הוא נמצא?"
וכשלא הצלחתי להשיב סיכם את כל הדיאלוג בעצה כהרגלו: "את צריכה ללמוד לראות את הדברים כמו שהם."

הנדבן המטורף הבא שפגשתי היה שוכן מערות אירי שלטענתו לא יצא ממערתו בהימלאייה כמה שנים עד עצם אותו השבוע. הוא ניזון מציד חיות קטנות וליקוט פירות, עניין שלטענתו הביא לרשותו ידע שהוא מוכן, לא... נעתר, לחלוק איתי. "קראתי את התנ"ך", סיפר, "ופתאום נפל התנ"ך מידי כי הפכתי בעצמי לתנ"ך".
"אוקי", אמרתי. "ובכל זאת", העזתי, "נחמד גם מפעם לפעם לעיין בספר לפני שאתה שומט אותו לאדמה והופך להיות הוא, אתה לא מסכים איתי?"
"לא ולא", השיב בלהט ופצח במנטרה הקבועה של המורים בכפייה: "את יודעת מה הבעייה שלך?" לפני שחיכה לתשובה ענה לעצמו: "את קוראת יותר מדי ספרים."

רוב המורים בכפייה אכן אומרים לך ישר מה הבעייה שלך. אבל יש כאלה שמעדיפים להתקדם בצעדי סרטן, בגישה עדינה יותר, במילים: "למה שלא?" למשל: למה שלא תנסי להיות פחות שיפוטית? למה שלא תנשמי לתוך הכאב? למה שלא תעשי ילד? למה שלא תמצצי לי? למה שלא תפסיקי עם השטויות? למה שלא תשמעי לי?
 
 
 
זן אחר של מורים בכפייה, הם אלה הסבורים שעצות היגייניות מהסוג המבחיל ביותר הן שיביאו אותך לערסלם המעופש. הכרתי גרמני אחד מנירנברג למשל, שנהג ללבוש ביום מין טורבן לבן סביב ראשו, ובלילה היה מצמיד לאותה קונסטרוקצייה פנס מבהיל של כורה פחם שגרם לו להראות כמין יצור מעמקים פוספורנטי. "שתי העצות היחידות שלי לחיים", אמר, "הן מדיטציית ויפסאנה ושתיית שתן." הוא עצמו היה שרוי בצום מוחלט, מלבד שתיית שתן ואף את שיניו המצהיבות נהג לצחצח בשתן. בשיטתיות גרמנית מוקפדת, ובלי לפסוח על שום פרט, הסביר לי על מבנה המעיים (הקשר הכי גדול שיש לנו לעולם החיצון) ומדוע אודה לו על השיעור הזה כל ימי.

כשפגשתי ערב אחד איש עסקים ישראלי מבוגר, נשמתי לרווחה. לא הטיפוס שהייתי מתרועעת איתו ביום יום, אבל לפחות יכולתי לקוות שלא ינדב לי עצות מתחום השתן או הספרות. כשהלכנו למסעדה רומנטית על החוף, לאור נרות אמר לי: "תראי ממלה", תוך שהוא נועץ בי מבט שכנראה נדמה בעיניו למפתה. "אני יכול לומר לך שביחסים ביננו, אם יהיו, את רק תרוויחי. אני אתן לך מתנות לחיים שלא תשכחי."
"אוקי", אמרתי ושבתי לנגוס בדג הסלע. "כמו מה למשל?"
"כמו מה?" ענה בשביעות רצון והרהר לרגע. "או, יש לי בשבילך מתנה נהדרת."
"אני מקשיבה."
"בכל בוקר, תשתי כוס מים רותחים. עם עלים בפנים או בלי, זה לא משנה. "כאן השתהה כדי להעמיק את המבט המפלרטט, לערבל את היין בכוסו, לדאוג שהמילים יהדהדו בי כראוי. "יצא לך קקי כמו כלב. לא צריך לנגב."

מה יש לומר? לא שכחתי מעולם את העצה הרומנטית הזו שודאי הביאה ליצועו הרבה נשים. ארזתי את הלונגי שלי, ואת השלווה שמעולם לא היתה לי ועליתי על מטוס בחזרה לתל אביב, מקום שאמנם אין בו הרבה חירות וגם לא עצי קוקוס, אבל שם לפחות אני יכולה לתת עצות בדברים שאני מבינה בהם. למשל: "אליזבת, פור גוד'ס סייק, אמרתי לך אלף פעם לעמלן את המצעים לפני שאת מסדרת את המיטה."
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by