בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אלקטרו פלופ  
 
 
הדס איילון

הדס איילון עם סט ביקורות מרחבי הרשת על הסרטים שעולים השבוע: 'אלקטרה', 'קינסי', 'פעם בחיים' ו'נטלי'

 
 
 
 
 
 
 
 
 

קינסי

 
Kinsey

סרטו החדש של ביל קונדון ("אלים ומפלצות") מגולל את סיפור חייו של חוקר המין המפורסם, אלפרד קינסי.

בשנות השלושים של המאה הקודמת, כאשר הפוריטניות האמריקאית הייתה בשיאה וסקס היה בגדר טאבו, החליט אלפרד קינסי (ליאם ניסן), פרופסור לזואלוגיה, שנמאס לו לחקור את הזדווגותם של בעלי חיים ושהגיע הזמן להתחיל במחקר מדעי ומדויק על מיניותם של בני האדם.

הוא התחיל לראיין אלפי אמריקאים ושאל אותם אם הם מאוננים, עם כמה פרטנרים שכבו, איך בדיוק הם מעדיפים להגיע לאורגזמה, וכיוצא באלה. כאשר הבין שהמחקר שלו לוקה בחסר, החל קינסי לבסס את מחקרו לא רק על ראיונות, אלא גם על השתתפות פעילה שלו ושל עוזרי המחקר שלו בפעילויות מיניות אינטסיביות.

ב- 1948, בזמן שרוב האמריקאים האמינו שאוננות תוביל אותם היישר לשערי הגהינום, פירסם קינסי את ספרו הראשון, 'התנהגותו המינית של הזכר', בו טען, בין היתר, שזוגות רבים מנהלים חיי מין לפני הנישואים, שהמון בני אדם בוגדים בבני זוגם ושאחוז לא מבוטל של גברים התנסה במין הומוסקסואלי. הספר עורר מבוכה גדולה, אך יחד עם זאת, הצליח במכירות, זכה לאהדתם של מבקרים אינטלקטואלים, ועשה היסטוריה. בשנת 1953, החליט קינסי לשבור את כל הטאבוים ופרסם ספר על מיניות האישה, בו קבע שנשים הן בעלות יצר מיני, ושהדגדגן הוא מקור העונג העיקרי של המין היפה.

החוגים השמרניים, שממילא לא יכלו לסבול את פעילותו של קינסי, התקשו במיוחד לשמוע שגם לנשים יש ליבידו, והחליטו להחרים את מפעלו ואף לקשור אותו לתנועות קומוניסטיות שונות.

קינסי נלחם כל חייו על הזכות הבסיסית לחקור את מיניות האדם והתכוון להמשיך לפרסם מאמרים רבים נוספים על נושאים שונים ואסורים. מותו בשנת 1956 הותיר אותנו רק עם שני ספרים, שללא ספק היוו צעד חשוב לקראת המהפכה המינית שהתרחשה עשור מאוחר יותר.

לורה לייני הנהדרת ("מישהו לסמוך עליו") מגלמת את אשתו של קינסי ומועמדת על כך לפרס אוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה הטובה ביותר.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים מאד אהבו את הסרט והעניקו לו 92 אחוזי טריות. הם טוענים שמדובר באחת מהביוגרפיות הקולנועיות המוצלחות ביותר שנעשו אי פעם. זהו סרט מרתק, אינטלגנטי ורלרוונטי מתמיד.

הכסף מדבר: על אף הביקורות המפרגנות הסרט הרוויח רק 9 מליון דולר בארה"ב, מה שמשאיר את מפיקי הסרט עם חוב של 2 מליון דולר.
 
 
לפי הניו יורק טיימס: בהתאם לרוחו של קינסי, הסרט חוקר את נושא הסקס באופן מאד לא פרובוקטיבי. יש אמנם סצינות נועזות, אך יותר מאשר שהן מגרות מינית, הן מעוררות אינטלקטואלית.

לפי הוליווד ריפורטר: תסריט חכם ומדויק של ביל קונדון ומשחק מעורר השתאות של ליאם ניסן, הופכים את קינסי לאחד הסרטים המרתקים של השנה.
 

אלקטרה

 
Elektra

בכל פעם שצצה לה שחקנית חדשה ויפה בקולנוע, הוליווד ממהרת להכתיר אותה כ"ג'וליה רוברטס הבאה". קייט הדסון, ריס וויתרספון וקריסטין דאנסט, הן רק שלוש מתוך אין ספור שחקניות שהיו אמורות, אך לא הצליחו, להיכנס לנעליה של הכוכבת בעלת החיוך השווה מיליונים. אבל הוליווד לא מרימה ידיים וכעת ג'ניפר גארנר, כוכבת 'אלקטרה' (והג'ן החדשה של בן), היא זאת שמאיישת את עמדת ה"כמעט ג'וליה רוברטס".

'אלקטרה' היא הדמות הנשית מהסרט 'דרדוויל', שגולל את סיפורו של עו"ד דין עיוור שבלילה הופך לסופר-הירו שנלחם בפשע הניו-יורקי. אחרי שגארנר זכתה לביקורות טובות על הופעתה בסרט הקודם, החליטו מפיקי הסרט להעיף את דמותו של דרדוייל (בגילומו של בן אפלק) ולעשות סרט שיעמיד במרכז את הלוחמת הקטלנית והסקסית.

אלקטרה, שניחנה ביכולת לראות את העתיד ובעוד כל מיני כוחות מיסטים שונים ומשונים, נפצעה בסופו של הסרט הראשון וניתקה מאז כל קשר עם המציאות. כעת, משהחלימה והצטיידה בחליפת עור צמודה ואדומה שלא הייתה מביישת את המרקיז דה סאד, מחליטה אלקטרה לחזור ולנקום בכל אויביה. במהלך הסרט היא מגלה שהאנשים אותם היא שמה על הכוונת הם לא האויבים האמיתיים, והרעים הם בכלל חבורה של נינג'ות רצחניות. אלקטרה יוצאת למסע נקמה בנינג'ות, במהלכו תלמד שהחיים הרבה יותר מורכבים מרע וטוב ושלכל אחד יש את ההיסטוריה האפלה שלו.

את הסרט ביים רוב באומן שאחראי גם על עשרות פרקים בסידרה 'תיקים באפלה'.

מדד העגבניות הרקובות: הסרט קיבל 10 אחוזי טריות בלבד. המבקרים ממש לגלגו על הסרט וטענו שהוא מכיל הרבה יותר חורים מאשר עלילה.

הכסף מדבר: דרדוייל נחשב להצלחה מסחרית עם רווחים יפים של למעלה ממאה מליון דולר בארה"ב בלבד. 'אלקטרה' לעומת זאת לא הצליח לשחזר את הצלחת המקור ונעלם תוך שלושה שבועות מרשימת שוברי הקופות עם הכנסות של 23 מליון דולר בלבד.
 
 
לפי רוגר איברט: הסרט הוא קליפ אחד ארוך ורווי אפקטים שמנסים ללא הצלחה להסתיר את אחת העלילות הטיפשיות שנראו על מסכינו השנה.

לפי הסן פרנסיסקו כרוניקל: סרט איטי, טיפשי עם עלילה מסורבלת וסנטימנטליות מזויפת.
 

פעם בחיים

 
Le Grand Role

מוריס קורץ (סטפן פרייס) הוא שחקן פריזאי צעיר שמתפרנס מדיבוב סרטים ומחכה בקוצר רוח לפריצה הגדולה שלו. יום אחד מגיע לפריז רודולף גרישנברג, במאי אמריקאי ידוע שמחפש שחקנים לעיבוד מיוחד שהוא עושה באידיש ל'סוחר מוונציה' של שייקספיר. מוריס היהודי מיד זוכה בתפקיד ורץ לספר על כך לפרלה (ברניס בז'ו), אשתו האהובה. כשהוא מגיע לביתו, נחרד לגלות שלפרלה יש חדשות גורליות: היא חולה במחלה סופנית וימיה ספורים, או אז מקבל מוריס את הידיעה שברגע האחרון נבחר שחקן אחר במקומו.

מוריס מחליט להסתיר זאת מאשתו ולבשר לה שקיבל את התפקיד. פרלה מתרגשת מכך שבעלה עומד להגשים את חלומו הגדול ביותר, ושמחה שתהיה לה הזדמנות לראות אותו מצליח בעודה בחיים. מוריס מחליט ללכת עם זה עד הסוף ולשחק אותה כאילו הפך באמת לכוכב בינלאומי.

את הסרט ביים הצרפתי סטיב סוויסה, שהיה מועמד לפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים בפריז.
 

נטלי

 
Nathalie

ב-1981, בשיא פריחתו של הקולנוע הצרפתי, ביים פרנסואה טריפו את 'האישה ממול', שגולל את סיפור האהבה הגדול מהחיים שבין ברנארד ומתילד. ברנארד חי באושר עם אשתו, עד ליום בו מתילד, מאהבתו משכבר הימים, עברה להתגורר עם בעלה בבית השכן. המפגש המחודש החייה את התשוקה האדירה שהובילה את השניים, בסופו של דבר, אל סופם המר. את ברנארד גילם ז'ארארד דפרדייה, ופאני ארדן גילמה את מתילד היפהפייה והנחשקת.

עכשיו, עשרים ושלוש שנים אחרי, נפגשים דפרדייה וארדן ב'נטלי', ומגלמים את קתרין וברנארד (שוב ברנארד), זוג בורגני ומשועמם שחיי נישואיו איבדו כל שביב של רומנטיקה וארוטיקה. על אף הנישואין חסרי הסקס נשארת קתרין נאמנה לבעלה, ואילו ברנארד, כיאה לגבר צרפתי מצוי, בוגד בה על ימין ועל שמאל.

הבחירה של אן פונטיין, במאית הסרט, בארדן ודפרדייה לגלם את הזוג המזדקן, מצביעה על מעמדן הנחות של נשים בגיל המעבר, וגם רומזת לנו על תפקידן של נשים מבוגרות בקולנוע: רוב הסיכויים הם ששחקנית מעל גיל 50 (ותהייה יפה ככל שתהיה) לא תוכל להיות מוצגת בצורה מינית ומפתה.

אותה ארדן, שהוצגה בתחילת שנות השמונים כפאם פאטאל שאין גבר היכול לעמוד בפניה, מוצגת היום כאישה קרה ומתוסכלת עם מעט מאד סקס אפיל. דפרדייה, לעומת זאת, לא השתנה עם חלוף השנים, ונשאר אותו דון ז'ואן שהיה בעבר.

כבר בתחילת הסרט קתרין מבינה שבעלה בוגד בה, אך במקום לסלק אותו מהבית או סתם להתעמת איתו, היא מחליטה לנקוט צעד לא שיגרתי ושוכרת את שרותיה של נטלי, זונה פריזאית יפהפייה (עמנואל ביאר – 'לב בחורף'). קתרין מבקשת מנטלי לפתות את ברנארד, ולספר לה לאחר מכן מה בדיוק עשו במיטה. שתי הנשים מרגישות נשכרות מהמפגשים ביניהן: נטלי מרוויחה הרבה כסף וקתרין חווה את חווית הסקס דרך חייה של אישה אחרת.

לאט לאט הן מתחילות לפתח מערכת יחסים ידידותית וחריגה, עד שקתרין מתחילה לחשוד שנטלי מסתירה ממנה מידע על בעלה, ושהדוחות שהיא מגישה אודותיו הם בלתי אמינים.

הרעיון של פונטיין לעשות סרט שעוסק באישה שתעשה הכל כדי להחזיר את התשוקה לחייה הוא יפה ומעניין, אך במהלך כל הצפייה הרגשתי שפונטיין מנסה להעביר רעיון, יותר מאשר לספר את סיפורם של ברנארד וקתרין. הדמויות בסרט אינן מובנות, ונראה כי אפילו שחקנים בקנה מידה של ארדן, דפרדייה וביאר אינם יכולים לעורר הזדהות בסרט שעלילתו כל כך מופרכת. אפילו המוסיקה של מייקל ניומן, שלרוב כותב יצירות מרגשות ('הפסנתר', 'וונדרלנד'), נשמעת כמו חיקוי זול לפסי קול אחרים שהלחין.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים אהבו את הסרט והוא קיבל 86 אחוזי טריות. רובם חשבו שהוא בוים בצורה מבריקה וייחודית וחלקם אף סבורים שמדובר בסרטה הטוב ביותר של פונטיין עד כה.
 
לפי ה-BBC: דרמה אירוטית מבריקה. פונטיין יצרה סרט חושני שעוסק יותר במשחק המינים וברגשותיהן של הדמויות מאשר ביחסי המין עצמם.

לפי הגארדיאן: סרט כל כך גרוע עד שהוא נראה כמו פרודיה על הקולנוע הצרפתי.
 

אתרים רשמיים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by