בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טלוויזיה: אושו קוטלר 
 
 
לילך וולך

לילך וולך לא מאמינה בתחמנות של 'המרכז לקבלה', אבל היא כן מאמינה לאושרת קוטלר

 
 
 
 
 
 
 
 
 
נורא מיסטי, הרהרתי לעצמי בתשישות, באשר לצרוף המקרים המופלא שהזדמן לי לחוות. בדיוק ביום בו התמזל מזלי להיבחן בנושא מיסטיקה והסיפור הקבלי, התקשרה העורכת וביקשה שאסקר את 'תולדות הקבלה החדשה' בהנחיית אושרת קוטלר. אחרי כמה שעות שינה פוסט מבחן, התעוררתי כשמושגים כמו ספרות ההיכלות והגולם מפראג משחקים לי פינג פונג עם קליפת המוח, והחלטתי שלא מיסטי ולא נעליים. האלוהות היחידה שאני מכירה בה היא נעמה בצלאל ו-H.stern. אני ומדונה כבר לא נצעד שלובות זרוע, עם צמידי חוט אדום ב-80$ היחידה. (למען ההגינות, גם קודם להתגלגלותה באסתר לא ממש שתינו מאותה כוס תה, אולי תאנה בלום, אבל לא אני...).

מפה לשם, להפתעתי כי רבה, התיישבתי לי על הספה המתנדנדת, וחיכיתי לצפות באושרת קוטלר, משתלחת לה באסרטיביות בנציגי הקבלה-לה לנד, וגיליתי אושרת קוטלר אחרת. כזו שמדווחת על העניין האישי שלה ומסעה הפרטי בנבכי הרזים שמזומנים לכל דכפין מאחורי ספר הזוהר ושאר המקורות האניגמטיים.

קוטלר עדיין מתקשה להיפטר מחיתוך הדיבור העיתונאי החד שלה, אבל מאוד נכונה לשתף בחוויותיה. היא היתה אנושית ונלהבת וספקנית, נראתה כמי שמצאה שלווה מסויימת במרכז הקבלה. אין מה לומר, אנשים כריזמתיים ורהוטים מופקדים על העניין הזה, ובאמת, מה אכפת לי, שכל אחד יעשה מה שטוב לו.

אבל כשאנשי מרכז הקבלה נראו מחלקים "ספרי זוהר" במחסום קלנדיה, התחלתי להתפתל בחוסר נוחות, מה הם אמורים לעשות עם זה? אם כל כך בא לכם לעזור למה שלא תחלקו לחם ותרופות?

"אושרת! תגידי משהו!" נבחתי לעבר מסך, אבל אז הם גם נתנו צ'ק לבניית גן משחקים בקלנדיה, וליבי היהודי מייד התרצה, נו, אולי בכל זאת, יש בזה משהו, כל האלטרואיזם... אח, ליבי, ליבי הפותה.

השבר היה חייב לבוא. אחרי שקוטלר כבר מוקסמת ומרגישה בבית, היא מגלה עוד כמה דברים על המרכז לקבלה, דברים מכוערים מאוד. עדויות אישיות של אנשים שנוצלו באופן מחפיר וחסר בושה על-ידי הנהלת המרכז, סחטנות כספית הופעלה עליהם, הבטחות סרק לכל מיני הקדשות פלא שאמורות למנוע אסון גדול, ועולות רק 18,000 ש"ח. הפחדות ואיומים, מסתבר, הן חלק מהטכניקות להגיע להארה רוחנית גדולה.
 
 
אבל אם לא התגלות מיסטית גדולה, לנו יש לפחות את אושרת קוטלר הגדולה. בלי פחד ועם המון כאב אישי, היא מתעמתת בגלוי עם מי שאמורים להיות המדריכים הרוחניים שלה ומנהלי המרכז – שאול ואוסנת, היא שואלת שאלות לא קלות – איך יכול להיות שראש הישיבה המתגורר בארה"ב חי בוילה בשווי מיליונים? מה לעניין הסחטנות הכלכלית ואיך זה מתיישב עם ההטפה לחיי צניעות ורוח?
שאול ואוסנת מחייכים את חיוכי ה"תינוק שנשבה" שלהם, אוסנת מנפנפת בפאת אלפי הדולרים האדמונית שלה בביטול ושניהם מנידים ראשם בהתנשאות ומתחמקים בדמגוגיה אלגנטית, גם אם שקופה.

מתשובותיהם מעליבות האינטליגנציה, אפשר רק להסיק שבין עקרונות הקבלה הבאמת יפים ומרתקים ובין מוריה, לפעמים יש פער גדול, גאיות אפילו, שמלאות בדולרים ובתאוות בצע.
הכלל הראשון שצריך להוביל את מי שמחפש תשובות ורוח במרכזים שונים, לאו דוקא דתית, היא השקיפות הכלכלית, אם אנחנו נותנים את הכסף שלנו – זכותנו וחובתנו לדעת לאן הוא מגיע ומה נעשה איתו. את מי שלא מטריד שהמקום בו הוא מחפש תשובה ניזון מסחטנות והעלמות דת הוא עיוור או טיפש ולא משנה אם זו הקבלה, האשראמים ההודים או סדנאות בודהיסטיות.

את אושרת קוטלר, שלא ניתן להאשים אותה בטפשות או עיוורון, זה הטריד, היא עוברת הלאה לחפש תשובות במקומות אחרים, ואנחנו, כמו שזה נראה כרגע, הולכים יחד איתה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by