בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"בציורים שלי אני עם הרעים" 
 
 
איתן בוגנים

הוא מכור לטלוויזיה, מצייר כשהוא קצת מסטול, מתנגד להשתעבדות לחברה הצרכנית ושואף להרס. האמן משה גרשון על האש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
למרות דרך החתחתים וכל הייסורים הנוראים, משה גרשון נשאר תלוי זקוף על הצלב בזמן שהוא עושה את מה שתמיד רצה לעשות – לצייר, ולספר סיפורים לעולם. עד שתתקהל סביבו עדת מאזינים ראויה, נראה שאף אחד ושום דבר לא יוריד אותו משם. משה גרשון מצייר בתשוקה שרק מעטים זוכים לה ורק בודדים מאמינים בה באדיקות עד כדי טירוף. גרשון הוא צייר אקספרסיבי במלוא מובן המילה, אצל משה העולם כולו מתנקז לכמה רגעים אילמים ואלימים של משיחות מכחול מדויקות, ושל בזבוז צבע יקר. הנה דיוקן של האמן כאיש צעיר בתל אביב של תחילת המאה ה-21:
 
 
מהי נקודת המוצא של האמנות שלך?
"אני מכור לטלוויזיה, היא יכולה לעבוד אצלי בבית כל הזמן. ולפני שנתיים בערך ראיתי בחדשות כתבה על מישהו שפוטר ממפעל טמבור בעכו אחרי שעבד שם כל חייו. הוא אמר שם שהוא יודע לעשות רק דבר אחד בלבד – לערבב צבע – וזה נחרט לי בזיכרון. מתוך זה יצא לי הסיפור על האיש שגנב מכוניות והתבונן בחמניות. מתוך הסיפור על האיש המפוטר שהפך להיות גנב מכוניות יצאו לי עשרים ציורים, בעצם כל העבודות של השנתיים האחרונות. הדמות עצמה לא מצוירת אלא מופיעה דרך דימויים וצורות שונות".

מיהו האיש שגנב מכוניות והתבונן בחמניות?
"הוא דמות כוחנית שמתמודדת עם מאבקים הפנימיים. בסיפור אחד למשל הוא נפגש עם בחורה בביתו לפגישה ראשונה והיא מגלה שכל מה שיש לו במקרר זה בקבוקי וודקה. אז בשבילי הסיפור הזה מסמן סוג של ריקנות, מין מאבק של לצאת למלחמה מול התאגידים הגדולים, דיבור מרדני כביכול על השתעבדות לחברה. וזה עבר לציור לא בדרך של מילים מול צבעים אלא יותר באמצעות כעס נורא גדול, באלימות. הסיפור המציאותי של האיש שפוטר נשכח ואז מתחיל המעבר לעולם הלא מציאותי של הציורים דרך שימוש בסמלים, בחללים, בזמנים מסוימים ".

אמירה היא לא מילה גסה אצלך. מהי?
"היא אנטית כמובן, ואפילו נוטה למצב קומוניסטי. זה קצת נדוש אבל הרגשת הניכור החברתי נוכחת בכל עבודותיי. אני נמצא בקבוצה עם אנשים מסוימים ומרגיש לא שייך. בתור אמן אני רואה את פני השטח של הסמלים ואת הסיסמאות שהחברה הצרכנית מייצרת, ובאותו זמן את הרעיונות שעומדים מאחוריהם, בגלל זה בציורים שלי אני עם הרעים".

לא עם הטובים?
"לא. כי השאיפות הן של הרס, של נטישה, של בעצם להיות לבד.
 
 
איך היית מתאר את הלך הרוח שלך בזמן שאתה מצייר?
"חלק מהדברים אני עושה כשאני קצת מסטול, ובאופן כללי אני עובד במהירות, ניגש ומוציא את הדברים בלי לצאת החוצה, מבלי להתרחק ולראות מה יצא. יש לי פה בלאגן רציני, בסטודיו הדברים משתלטים עלי והמחשבות עובדות כל הזמן כמו במרתון, כמו בשעת מלחמה".

ולמה בעצם להילחם ולצייר?
"פשוט החלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות. זה היה חלום שאי אפשר היה להשיג אותו כי הייתי בפנימייה צבאית בגיל התיכון כדי להיות הנדסאי מכונות, ובצבא המשכתי לעסוק באותו מקצוע – עבדתי על מסוקי אפאצ'י אמנם, אבל בשבילי זה היה לסגור ולפתוח ברגים כל הזמן – וההמשך ידוע, אתה מוצא עבודה בתחום שלמדת וזהו זה. אבל הציור פעם אצלי כל הזמן בתוך הלב, ידעתי שזאת השאיפה שלי בחיים. גיליתי שאני יכול לצייר אבל עכשיו אני מבין שעדיין קשה לי לדבר על זה".

לא סיפרו לך שקשים הם חיי האמן?
"ידעתי שזה יהיה קשה. זה קשה בעיקר כי אתה כל הזמן משוטט לעצמך בראש".

וככה ויתרת על מתיקות החיים הבורגנים?
"היתה לי הזכות לוותר על זה. פעם היה לי הכל, כיום יש לי את מה שאני רוצה. וכל מה שמעניין אותי הוא לספר לכולם סיפור. כן, זה ברור עבורי שכל הסיפור הוא לרדוף אחרי הזנב, שכל הסיפור הוא חיפוש ואף פעם לא להגיע, אבל זה מה שאני רוצה".
 
 
 
ובחיי האמן יש מזיקים אחרים?
"היו לי תקופות ששתיתי המון אלכוהול עד שהרגשתי שאני רוצה ללכת לגמילה. עד שהשתכרתי באופן מוגזם והקאתי ימים שלמים, אחר כך לשתות כבר לא יכולתי. עכשיו אני שיכור לייט, ובסמים קשים אף פעם לא נגעתי".

נשמע כאילו אתה בעיסוק מתמיד של הרס עצמי?
"כן, זה נכון. זה מתבטא בעיקר ביחסים שלי עם החברה, בהתבודדות. וזה לא עצוב או מסכן אלא משהו שמנפיק סוג של כוח. זו לא פחדנות של להתחפר ואז לצאת החוצה ולכבוש את העולם אלא התבודדות כדי לצבור כוחות פנימיים, עמוקים. אני גם לא שומר על דברים לטווח ארוך, אני דואג שהכל יתכלה באופן הטבעי שלו. למשל בגדים – אתה לא שם לב וקם בבוקר יום אחד ומגלה שהארון שלך ריק כי השתמשת בכולם כבגדי עבודה. אני פשוט לא אוסף, רוכש, או צובר".

אילו ציורים היית תולה באוסף הפרטי שלך?
"של סיסלי בראון - ציירת אקספרסיבית, מרלן דומא בגלל האופן שבו היא מציירת פנים וגוף, פיליפ גאסטון ומשחקי הצבע שלו, פולקה וקיפר הגרמנים".

סיפרת לי שאתה רוצה להתפרסם ולהציג, זה לא סוג של בגידה בעקרונות האנטי-חברה?
"לא. זה סוג של שאיפה, ומעורב בה גם הרצון להרוויח כסף מהדברים שאני עושה. מבחינתי זה אומר שאני יכול לייצר כל הזמן, וזה גם חשוב לי לספר את הסיפורים שלי. בסופו של דבר, האמן מביא את הרעיונות והציורים המיוחדים שלו לתוך חלל של גלריה, והביקורות והעיניים שמתבוננות בעבודות לא ישנו אותו, את מי שהוא".
 
 
עם עיניים סגורות לרווחה מה ראית לאחרונה?
"לפני כמה ימים חלמתי שהלכתי למישהי נשואה וקיימתי איתה יחסי מין, אבל באתי עם שתי ביצי חזיר ביד. ואחרי שהכל נגמר היא השאירה לי מפתחות ואמרה שבעלה צריך לחזור בקרוב והלכה. הביצים נשברו ויצא מהם סירחון נורא גדול ומריר, ניסיתי לנקות את הכל אבל לשווא כי זה לא היה ניתן לניקוי. כשהבעל הגיע כבר התעוררתי ואמרתי לעצמי שוב ושוב שחזיר הוא יונק – הוא לא יכול להטיל ביצים".

ובנימה חלומית זו, מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
"אני כבר גדול. הייתי רוצה להציג בדוקומנטה ובתערוכות בינלאומיות, אלו המטרות שהצבתי לעצמי".
 
משה גרשון ממליץ:

דרום פורטוגל, בגלל שזה מזכיר קצת את אילת.
להשתכר, בגלל שאתה לא רוצה לזכור שום דבר.
להרדם בקולנוע, בגלל שאחרי זה יגידו לך – "איך יכולת להירדם בסרט כזה?"

*בינתיים, עד הדוקומנטה של 2007 בקאסל, משה גרשון מציג את העבודות החדשות שלו בדרך אילת 46, בקומה שנייה. מומלץ להתקשר ולתאם פגישה מראש. (הטלפון במערכת)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by