בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קולנוע: יהודי כל הצרפת התאחדו 
 
 
אסף אביר

אסף אביר סבור ש'פעם בחיים' מתאים בול לישראלי החשדן כלפי סרטים צרפתיים: הוא נעים, מרגש ומטופש

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאחרונה ישראל וצרפת נמצאות בתהליך התקרבות. "התקרבות", כידוע, אינה בהכרח חיזוק הקשרים הדיפלומטים והפרחת הצהרות ידידותיות, אלא כל מצב שבו שתי מדינות נמצאות יותר מדי אחת בתחת של השניה.

בכל פעם שוונדליסטים מלכלכים בית כנסת בפריז העיתונים בארץ מזדעזעים. יאיר לפיד כותב נגד האירוח של ערפאת הגוסס בבית החולים פרסי, וצרפת מצמצמת את שיתוף הפעולה המדעי עם ישראל. ראש הממשלה מגלה שיש עלייה בתיירות מצרפת, ומייד קורא לכל יהודי צרפת לעשות מהר עלייה, ושגריר צרפת בישראל עולה לשידור בגלי צה"ל כדי להתלונן על מערכון של יצפאן.

על רקע המלודרמה המגוחכת הזו נחנך החודש בקולנוע הוד תל אביב אולם "סינֶפּריז", שבמשך השנה הקרובה יציג בכורות של סרטים צרפתיים ויערוך מפגשים של סרט צרפתי + הרצאה + בריוש. לא ברור אם היוזמה הזו באה כדי לאזן את הווליומים של ההתלהמויות האחרונות, כדי לשמח את התיירים שמסתובבים פה לאחרונה, או שמא אנשי גלובוס גרופ סתם השתכנעו שקולנוע צרפתי ילך חזק החורף. כך או אחרת, זהו גיוון משמח שעושה חשק לראות עוד אולמות ייחודיים קמים ומתמקדים בארצות, ז'אנרים וזרמים קצת שונים. אפילו אם לא נלך לשם, ונזנח אותם כפי שעשינו לקולנוע "לונדון" המנוח. מספיק שנדע שיש דבר כזה.

"פעם בחיים" הוא בחירה טובה לסיבוב ניסיון על האולם החדש. הוא תפור על מידותיו של הישראלי החשדן כלפי סרטים צרפתיים: הוא מטופש, נעים ומרגש, וגיבוריו הם יהודים פריזאים, שמלבד להיות שחקנים מובטלים הם עושים שטויות ברחובות פריז עם הרבה הומור-עצמי ואפילו עם כמה אזכורים נחמדים לישראל.

השטויות של חבורת השחקנים היהודים נמשכות עד שגיבור הסרט, אחד מוריס קורץ, מתקבל לתפקיד הראשי בסרטו של במאי אמריקני נודע. אלא שעם קבלת התפקיד הוא גם מגלה סוד נורא הקשור באשתו המהממת. הגילוי דורש ממנו ומחבריו הליצנים בבת אחת להרצין, להתבגר, ולצאת למשימה החשובה בחייהם.
 
 
הליצן שברגע האמת לוקח את החיים ברצינות הוא מתכון נודע לרעדת הלב, שעובד היטב בכל שפה. בסרט הזה הוא מבושל כהלכה ויוצר את השילוב העדין בין קומדיה במשקל נוצה לדמעה בזווית העין. יחד עם הבדיחות, המשחק המתקבל על הדעת, פניה המתוקות של ברניס בז'ו המגלמת את הרעייה המדהימה פרלה, והופעתו של האמריקני פיטר קויוטי כבמאי רודולף גרישנברג, שהוא קריקטורה עליזה על סטיבן שפילברג ועל האמריקנים בכלל, הופכים את "פעם בחיים" לפיתיון מוצלח לדוג בו לקוחות לאולם סינפריז.

קחו בחשבון שמלבד פרלה-ברניס בז'ו – "פעם בחיים" איננו איזו פנינה קולנועית חד פעמית. משהו בחוסר ההיקצוע של התסריט דולף מפעם לפעם למסך; והעלילה לכשעצמה מופרכת לחלוטין. רק להמחשה: הבמאי האמריקני גרישנברג, זה שמשנה את גורלו המקצועי של מוריס קורץ, מגיע לפריז כדי לצלם שם את "הסוחר מוונציה" – ביידיש. אבל מול אירועים קצת מופרכים ותסריט קצת מחופף ישנן הדמויות, על בחירותיהן ורגשותיהן, ועל הרגעים שבהם הן מפתיעות אותנו, ואת עצמן. אלו דווקא כן נוגעים באמת כלשהי על בני אדם, וכמו בכל סרט טוב, מזכירים לנו מהם הדברים שבאמת חשובים בקולנוע, ובחיים בכלל. לידיעת הפוליטיקאים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by