בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אנטי גיבור אמריקאי  
 
 מתוך הסרט `דרכים צדדיות`   
 
הדס איילון

הדס איילון מגישה סט ביקורות מרחבי הרשת על הסרטים שעולים השבוע: 'דרכים צדדיות', 'בובי לונג' ו'מצ'וקה'

 
 
 
 
 
 
 
 
 

דרכים צדדיות

 
Sideways

אלכסנדר פיין הולך ומסתמן כאחד הבמאים האמיצים והמוצלחים ביותר שעובדים כיום בארה"ב. בתקופה בה רוב הבמאים האמריקאים מוכרים את נשמתם לעשיית רימייקים וסרטי המשך רדודים, ממשיך פיין לשמור על היושר האמנותי שלו ויוצר סרטים קטנים על אנטי גיבורים אמריקאים. ב"אודות שמידט", למשל, נתן פיין לג'ק ניקולסון תפקיד של לוזר נטול כריזמה והיה לבמאי הראשון בשני העשורים האחרונים שהצליח לנטרל את המניירות המעצבנות של ניקולסון, ולהוציא ממנו משחק שהזכיר לעולם שעדין מדובר באחד השחקנים הטובים ביותר שעובדים היום.

"דרכים צדדיות", סרטו החדש של פיין, מגולל את סיפורם של מיילס וג'ק בני הארבעים, היוצאים למסע של טעימות יין בקליפורניה. מיילס הוא סופר כושל ודכאוני שמתפרנס מהוראת אנגלית בחטיבת הביניים ומעביר את רוב שעות היום בשתיית אלכוהול ובפנטזיות על אשתו לשעבר. ג'ק רודף השמלות הוא שחקן אופרות סבון בדימוס שעומד להתחתן תוך שבוע, ומת להשיג סטוץ אחד אחרון לפני שהוא נשבע אמונים.
במהלך המסע הם מנסים להבין את כישלונותיהם ומעלים שאלות על טיב מערכת היחסים שלהם עם בנות המין השני. בדרך הם גם פוגשים את מיה וסטפני, מלצריות יין שמתלוות לטיול ומפתחות עם השניים קשרים רומנטיים.


הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר מטעם איגוד המבקרים האמריקאים. פרס האיגוד מהווה לרוב אינדיקציה מהימנה למה שעומד להתרחש בטקס האוסקר (בחמש שנים האחרונות זכה הסרט שנבחר על ידם בפרס האקדמיה). יחד עם זאת, לסרט סיכוי קטן לזכות בפרס האוסקר משום שבעשרים השנים האחרונות הוענק הפסלון לסרטים רווחיים וגדולים שזכו לייחצון אינטנסיבי. לכן אפשר לנחש שאלכסנדר פיין יאלץ להסתפק בפרס לתסריט הטוב ביותר, קטגוריה שהפכה למעין פרס ניחומים לסרטים איכותיים שלא עומדים בקריטריונים ההוליוודיים לזכייה בפרס הגדול.


מדד העגבניות הרקובות: המבקרים, כאמור, מאד אהבו את הסרט והעניקו לו 97 אחוזי טריות. המבקרים טוענים שמדובר ביצירת מופת שמחזירה לקולנוע האמריקאי את שמו הטוב.

הכסף מדבר: אלכסנד פיין הוכיח לאמריקאים שלא חייבים לעשות סרטים מנופחי תקציב כדי להצליח. "אודות שמידט" הכניס מעל מאה מליון דולר בעולם, ו"דרכים צדדיות", שעלה רק 16 מליון דולר (תקציב זהום במונחים אמריקאים), גרף עד היום 53 מליון דולר בארה"ב בלבד.
 
 
לפי השיקגו טריביון: סרט מושלם, מבריק ומצחיק, שיחמם לכולם את הלב.

לפי הרולניג סטון: בימוי מעורר השראה, תסריט מורכב ומשחק נפלא של כל צוות השחקנים, הופכים את "דרכים צדדיות" לסרט הטוב ביותר של השנה.
 

בובי לונג

 
A Love Song for Bobby Long

פרסי וויל (סקרלט גוהנסון) בת ה-18 גרה בפלורידה בתוך קרוואן מטונף ומבלה את רוב שעות היום בצפייה בטלוויזיה ואכילת ממתקים. ביום שנודע לה כי אמה, אותה היא לא ראתה שנים, מתה, חוזרת פרסי לעיר הולדתה, ניו אורלינס כדי לקבל בעלות על הבית שגדלה בו.

פרסי מצפה שהבית יהיה ריק, אך להפתעתה, היא מוצאת בו שני גברים זרים, הטוענים כי האם המנוחה הורישה לשלושתם את הבית כדי שיגורו בו יחדיו. בובי לונג (ג'ון טרבולטה), המבוגר מבין השניים, היה פעם פרופסור לספרות נערץ שעזב את ההוראה לטובת האלכוהול, ולוסון הצעיר (גאבריל מאכט) הוא סופר מתוסכל שרוצה לכתוב על בובי רומן ביוגרפי. בובי ולוסון לא עושים כלום כל היום חוץ מלשתות עד שיכרון חושים, לצטט פסקאות מפורסמות ממיטב הספרות האמריקאית של המאה עשרים ולעצבן את פרסי על מנת להעיף אותה מהבית. אך פרסי לא מוותרת ולאט לאט היא חודרת ללבם של שני הזרים והשלישייה הופכת למעיין משפחה. עם הזמן נחשפים כל מיני סודות מהעבר שמאלצים את השלושה לעשות חשבון נפש ארוך אחד עם השני ובעיקר עם עצמם.
.
ניו אורלינס תמיד נראית בסרטים כמו העיר הכי מגניבה בארה"ב. במאים לרוב מצלמים את הרובע הצרפתי של העיר, בו מתרכזים כל חיי הלילה, מועדוני הג'אז והפאבים המשגשגים.
שיין גייבל, במאית הסרט, בחרה להראות ניו אורלינס אחרת, היא התמקדה בצד הפחות אטרקטיבי של העיר הענייה הזאת, החליפה את הג'אז הקצבי בבלוז איטי ויצרה סרט
יפה על מקום עצוב שהחיים בו נראים כאילו עצרו מלכת.

יש אמנם נקודות חולשה בסרט: העלילה מעט מופרכת, הטיפול באלכוהוליזם לעיתים שטחי וגייבל הייתה עושה בחוכמה אם הייתה מקצרת כמה סצינות מיותרות, אך עם זאת מדובר בסרט מרגש ומעניין שעוסק יותר בדמויות מאשר בעלילה. ג'והנסון נפלאה כהרגלה, מאכט עושה רושם של כוכב עולה ואפילו טרבולטה שבתחילת הסרט לא ממש עובר בתור שיכור מזדקן, מצליח בסופו של דבר לגעת ללב.


מדד העגבניות הרקובות: המבקרים לא ממש אהבו את הסרט והוא קיבל 44 אחוזי טריות. רובם חשבו שהסרט רווי סטריאוטיפים שטחיים והדבר היחיד שמצליח להציל את הסרט הוא משחקה של ג'והנסון והצילום היפהפה של אליוט דיוויס.

הכסף מדבר: הסרט הוקרן במעט מאד בתי קולנוע בארה"ב והרוויח שם רק 160 אלף דולר.
 
 
לפי הרולינג סטונס: סרט לא אותנטי שכולו ערימה של קלישאות שחוקות.

לפי ההוליווד ריפורטר: סרט קטן ומרגש שיישאר איתכם הרבה זמן אחרי הצפייה.
 

מצ'וקה

מתוך הסרט 'מצ'וקה'
 מתוך הסרט 'מצ'וקה'   
Machuca

סרטו של הבמאי הצ'יליאני אנדרס ווד מציג את אובדן הדמוקרטיה של צ'ילה דרך עיניהם של אינפנטה ומצ'וקה, שני ילדים בני 11 המתבוננים בעולם ללא שיפוט ובלי שום הבנה פוליטית.

אינפנטה ומצ'וקה גרים בסאנטייגו. הראשון חי בשכונה יוקרתית והשני בשכונת צריפים לא חוקית. השנה היא 1973 וברוח המהפכה ששוטפת את המדינה חולמים צ'יליאנים רבים לשים קץ לפער האדיר בין המעמד הנמוך לגבוה .אחד מהמהפכנים הוא כומר אמריקאי שמנסה לעשות אינטגרציה ולשלב תלמידים משכונות מצוקה בבית ספר הפרטי אותו הוא מנהל.

כך מגיע מצ'וקה לכיתה של אינפנטה. הקשר בין השניים שמתחיל בחשדנות, הופך לאיטו לחברות אמיצה מלאה בגילויים, התלהבות, ואהבות ראשונות. אך מסביבם, העם הצ'יליאני עומד על סף מלחמת אזרחים המאיימת לחדד את הפערים ולשים קץ לחברות שנרקמה בין השניים.
מצ'וקה הפך בשבוע לסרט הצ'יליאני המצליח בכל הזמנים והיה מועמד לפרס גויה היוקרתי.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים התרשמו מהסרט הצ'יליאני והעניקו לו 80 אחוזי טריות. רובם סבורים שמדובר בסרט אנושי, כואב וכנה שמצליח להימנע ממלכודת הסנטימנטליות.

הכסף מדבר: הסרט הציג רק בבית קולנוע אחד בארה"ב והרוויח שם 26 אלף דולר.
 
לפי הניו יורק טיימס: סרט שהוא גם מתוק וגם מריר. ווד מטיב לקלוט את נפלאותיה ואכזריותה של הילדות.
 

אתריים רשמיים

 

טריילרים:

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by