בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טלוויזיה ברשת: למה לא כדאי להיות אנג'לינה ג'ולי? 
 
 
נילי אורן

נילי אורן ממליצה על הריאליטי-דרמה-קומית החדשנית של HBO, שמראה לצופים כמה מטונף הוא עולמם של המפורסמים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדרמה הקומית Unscripted משודרת בערוץ HBO האמריקני מזה כחודש. היא מלווה 3 שחקנים צעירים, שעושים את צעדיהם הראשונים בתעשיית הבידור ההוליוודית, ומתקיימת בדיוק על קו הגבול שבין ריאליטי לדרמה מבוימת.

יוצרי הסדרה הדווקא-לא-כל-כך אלמוניים הם השחקן ג'ורג' קלוני, והבמאי-מפיק-תסריטאי סטיבן סודרברג ('סקס, שקרים ווידאו טייפ', 'פלזנטוויל', 'אושן 11/12') שכתבו את עלילתה לפי סיפורים אמיתיים שקרו להם ולצוות השחקנים בתחילת דרכם בהוליווד. הסיפורים קובצו לכדי תסריט שכולל סצינות ולוקיישנים בלבד, ללא דיאלוגים. את מילות הדיאלוגים, השחקנים אלתרו מול המצלמה כדי לשוות לאירועים תחושה אמינה ומשכנעת. אה, כן, וכל סצינה גם צולמה בטייק אחד.

כמובן שהשאלה המתבקשת, לאחר התיאור הפתלתל הזה היא: האם הסדרה עומדת בזכות עצמה גם בלי קשר לכל הגימיקים ההפקתיים? והתשובה לכך היא – כן, וזה לא ממש מפתיע, בעיקר בהתחשב בעובדה שהיא באה מבית האיכות של HBO, שם כנראה לא ממש מודעים לעובדה שניתן גם ליצור סדרות נחותות. מזל.

לסדרה יש לוק עכשווי של סדרת ריאליטי (אבל היא לא באמת כזו), והיא מצחיקה, מעניינת, חכמה, ומראה היטב את האמת הכעורה, האווילית והמגוחכת, שמאחורי גיבורי התרבות של זמננו. במידה מסוימת היא נראית כמו שילוב בין שתי סדרות קודמות של אותו ערוץ משובח: 'תרגיע', ו- Entourage.

אחת הדמויות, למשל, משתתפת בהפקת תיאטרון עצמאית של המלט עם שחקן ראשי שבקושי מדבר אנגלית, ומוצאת עצמה בערב הבכורה מציגה בפני קהל שוקק של כיסאות שוממים. שחקנית אחרת (קריסטה אלן, כוכבת סדרת סרטי הפורנו הרך 'עמנואל' בגרסא המחודשת) מנעימה במיטה את זמנו של המורה שלה למשחק, אשמאי זקן, פלצן ומטומטם, שכמובן מעדיף לשמור את הענין בסוד. ואילו השחקן השלישי מחזר נואשות אחר השחקנית מהשורה הקודמת, וסופג עוד ועוד השפלות על ידי המורה למשחק שכבר מפמפם אותה. וזו רק דוגמא קטנטנה ממסכת הייסורים האבסורדית שעוברים השחקנים בדרכם אל התהילה, הנצח, ומקצוע החלומות של כל עולל מצווח בן זמננו.

נכון, הסדרה לא מחדשת הרבה, וכמות הפעמים בהם דובר, הוצג, ונחשף לעיני כל הרפש שמאחורי תעשיית הבידור האמריקנית הנוצצת, שווה בערך לכמות ההופעות של פריס הילטון בתקשורת. אבל חשיבות הסדרה נעוצה בדיוק במקום שהפך את יורשת המלונות ליקירת המדיה. אני מתכוונת כמובן לכמיהה של רוב תושבי החלק המערבי של הכדור להיות מפורסמים ונערצים, ורצוי כשחקנים או דוגמנים, מסוקסים ונוצצים. שאיפה שנויה במחלוקת אותה מדרבנת תרבות צרכנית שתמציתה: "אם אתה לא מפורסם – אתה לא קיים".

נכון גם שמפיקי הסדרה בעצמם לא ממש סובלים מתת- חשיפה, ומעולם לא נחשדו באי רצון להיות מפורסמים. וכמותם יתר חבריהם למקצוע, כדוגמת בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, שהם רק שניים מבין כוכבי הוליווד הרבים שמופיעים לכמה רגעים בפרקי הסדרה. אבל לזכותם יאמר שהם לפחות לא חוששים לחשוף את המיץ של הזבל בו הם נאלצו לשחות בדרך להצלחה, אולי כדי שאחרים ישאלו את עצמם האם זה באמת החלום הנכסף שלהם.

המלצה לזכייניות לסיום: תביאו אותה. תודה.

רוצים שאכתוב על סדרה שעוד לא הגיעה לארץ? כיתבו לי ל- nilly01@nana.co.il

אתרים נוספים:
אתר הסדרה
קליפים מהסדרה
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by