בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
משיכה כימית 
 
 
גיא לוי

כמיקל ברדרז איבדו קצת מהסקסיות, אבל קרן אן תעשה לכם את החורף, ואחר כך גם את הקיץ. גיא לוי

 
 
 
 
 
 
 
 
 

Chemical brothers – push the button, הליקון

הפעם הראשונה שנתקלתי בכמיקל ברדרז היתה בשנת 97 בחנות דיסקים בניו יורק. הביטוי "מוסיקה אלקטרונית" גילם בתוכו עולם חדש של צלילים אקזוטיים וניחוחות מיסתוריים. עמדתי בחנות עם שני דיסקים ביד – "New Adventures In Hi-fi " העייף של אר. אי. אם (אותו באתי מראש לקנות) ומנגד האנדרדוג - Dig your own hole של הכמיקל, עם העטיפה הנרקוטית שלו. ממה ששמעתי בחנות זה לא דמה לשום דבר שהכרתי. משהו בחיי עמד להשתנות.

שמונה שנים וחמישה תקליטים אחרי החוויה המכוננת ההיא נוחת push the button לעולם אחר. הכמיקל הם להקה מבוססת לא פחות מאר. אי. אם, ו"מוסיקה אלקטרונית" זה ביטוי מיושן ומיסתורי בערך כמו "אימייל".

האלבום החדש נפתח אמנם ברגל ימין עם קטע מופתי בשם galvanize שמכיל סימפול ממכר של כינורות ערביים. אלא שמשם העניינים מתחילים להידרדר. ברצועה מספר 6 (the big jump) זה כבר מזכיר יותר פתיח של איזו תכנית מדע נשכחת משידורי הטלווזיה בערבית בשנות השמונים.
לא שזה רע. החבר'ה האלה בכל זאת עדיין יודעים את העבודה ויש בדיסק עוד רצועות מהנות למדי (hold tight london, למשל), אלא שכמו כל מערכת יחסים ארוכה כל כך, אי אפשר שלא לקבל מהאלבום החדש של האחים תחושה של שיגרה – הכימיקלים התחלפו בחגיגת, הסקס לא מה שהיה, וכמה ביטים וצקצוקי מחשב כבר לא מספיקים באופן אוטומטי כדי להזיז את הגוף.
אז מצד אחד חבל לפרק קשר יציב ומוכר אחרי כל כך הרבה שנים; מצד שני אולי זה גם זמן טוב לומר שלום, רגע לפני שהענינים יתחילו להיעשות מכוערים (עיין ערך u2).
 

Keren ann - nolita, הליקון

 
כבר כמה שנים מסתובבות פה שמועות על זמרת ישראלית שכבשה את צרפת. היתה לה גם הופעה סודית מתוקשרת בקמלוט בתל אביב וקאבר חינני למדי בצרפתית ל'קו הזינוק' של החברים של נטשה. ממה ששמעתי בעבר ברדיו, התרשמתי שמדובר בסוג של נורה ג'ונס, שעם כל הכבוד (ויש כבוד) אין לי ממש סבלנות לשמוע. אלא שחבל מאוד שכך - אלבומה החדש, nolita, חושף את אחת היוצרות האישיות המעניינות ביותר שפועלות כיום בעולם. השירים שלה מתכתבים עם אמנים כמו לו ריד לצד שאנסונרים צרפתיים.

מי שיחפש כאן זווית ישראלית עלול להתאכזב (פרט אולי לחצוצרה המהממת של אבישי כהן) – הדיוקן העצמי שמשתקף משיריה של קרן אן הוא יותר מהכל של אזרחית העולם הגדול. היא לוקחת אותנו למסע חורפי ברחובות ניו יורק ('צ'לסי בוערת', ושיר הנושא המדהים על שם האזור שמצפון לרובע 'איטליה הקטנה'). קולה מרגש ומנווט בטבעיות בין מחוזות השאנסון, הג'אז והבוסה, אפילו נעצר לביקור קצר בניו אורלינס.

זה בדיוק מסוג האלבומים שנצרבים בזיכרון כפסקול לתקופה. הוא יחמם לכם את החורף ואחר כך יצנן את הקיץ. הוא יגרום לכם להתאהב רק כדי שיישבר לכם הלב, ואז תבינו את המילים הרבה יותר טוב. בקיצור, החורף רשאי להישאר.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by