בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סוף העולם זה כאן  
 
 
איתן בוגנים

איתן בוגנים נשבה בקסמו של דני חביף עת ישב אתו לשיחה על כיבוש מנטאלי, שורשים מקסיקניים, אהבה, סוף העולם ונייר טואלט זול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אילו דני חביף היה נולד בדרום הארץ הוא בטח היה הופך להיות גורו/רבי מהולל, חבר קרוב של הרב (רנטגן) איפרגן, ובן בית מוערך בקברו של הבאבא. כי דני חביף ניחן בכושר הסתכלות שחודר מבעד לחומר ומילה, בכושר ניסוח של בלשן בן אלף שנה, בכושר המצאה פנטסטי שישכנע כל אחד, ובנגיעה ספקנית/רצינית בשמיימי. דני חביף כהן הוא צייר שעושה כשפים וקסמים, פסל ששט על פני השטח כפיראט של ההיסטוריה, חוקר נשמות שמציע את הגאולה דרך האמנות שלו, ודיג'יי (ממקסיקו-סיטי) במסיבה האפוקליפטית בה כולנו רוקדים כעת.
 

נולדת במקסיקו סיטי. מה הביא אותך לישראל?

 
באמצע טיול באירופה והמזרח, ביקרתי בבצלאל ונגנבתי מהמקום. אז בגיל 18 אף פעם לא ראיתי כזה בית ספר לאמנות – בבניין מודרני מלא במחשבים, בגבעה מול המדבר בירושלים. במקסיקו ראיתי איזה בית ספר בבניין היסטורי מהמאה ה-17 שהיה מלא בציורים של פירות, וכל מיני סטודנטים היפים עם כובעים מצחיקים של אמנים של פעם, וניואנסים שקשורים לתרבות הישנה של מקסיקו.

ברגע שראיתי את בצלאל חשבתי שהגורל הביא אותי למקום כזה ושאני רואה הזדמנות פז עוברת מול העיניים. ההזדמנויות האלו הן כמו אוטובוס שעובר מולך, והחלטתי לעלות עליו, אפילו שזה לא היה בתוכנית. רציתי להתקבל למקום החלומי הזה.
 

איך זה להיות אמן מקסיקני-יהודי בסצנה ההזויה של תל אביב?

זה נחמד מאוד כי אני נשאר מחוץ לקניבליזם הפוליטי-מקומי של הקהילה. אני מרגיש שבגלל שאני לא מכאן, יש לי מין פרוטקציה וירטואלית. בתל אביב השורשים היהודיים שלי לא משנים שום דבר, בחוץ לארץ זה יכול לבלבל אנשים פרנואידים שאוהבים להתעסק עם תיאוריות קונספירטיביות דפוקות.
 
 

והנושאים שאתה מביא במזוודה, יוצרו במקסיקו?

הנושאים עצמם לא בהכרח מיובאים, אבל יש משהו מאוד חזק באיך שאנשים מקסיקנים נוגעים בחומרים ממשיים – בהמשכות שלנו אחורה בזמן לאמנות פרה-ספרדית, ובחומרים מודרניים-רעיוניים, בהם יש מין חוסר כבוד כלפי כל סמכות שהיא, כאילו שמקסיקנים לא יכולים לקחת אוטוריטה ברצינות. זה מתחבר לטראומה של הכיבוש הספרדי, שאפילו אחרי 400 שנה אנחנו חיים אותה יומיום, עד היום. הגישה הזו של לא לקחת ברצינות, של ללעוג לסמכות, משעשעת את עולם האמנות היום. הנושאים בהם אני עוסק הם לא משום מקום, אבל כשזה מגיע לאיך שהדברים נעשים, אני לא יכול לברוח מהפתרונות המהירים, הקלים והצבעוניים בהם גדלתי.
 

זה מביא אותנו לכיבוש אחר, מקומי

 
לא התכוונתי לכיבוש טריטוריאלי, אלא כיבוש מנטאלי של עם ואיך העם מגיב לבוס הפסיכולוגי שלו. במקרה של ישראל זה בדיוק הפוך, כי חלק מהאמנים פה לא יודעים לצחוק על האוטוריטה המנטאלית שהם לומדים לכבד בבתי ספר לאמנות, בספרים של TACHEN, ART FORUM וכולה. זה נורא מצחיק להסתכל על ישראל כקורבן, אבל במקרה הספציפי של סצנת האמנות זה קצת כך, לצערי הרב, כי אלו המכרים שלי, והם קורבנות של עוינות מנטאלית אירופית. כיבוש פלשתינאי? זה באמת נושא RATED-R, בוא נדבר על אמנות.
 

בוא נדבר על אמנות וילדות. האם ישנה דמות שהשאירה את חותמה על האמנות שלך?

האמת שכן, ויש לי סיפור יפה. כשהייתי בן עשר, באחת מהחופשות עם משפחתי, הכרתי איש בחוף של פלורידה. הוא היה חסר בית וקרא לעצמו קוקו-נאט פרדי (פרדי קוקוס). הוא ישב שם מול החוף עם איזה באסטה מצחיקה של פסלים שהוא יצר על ידי קוקוסים יבשים שאסף מהחוף. הוא היה עושה למשל ספינות עם חבלים, בתי נרות עם פרצופים, וכל מיני רעיונות פנטסטיים. אני הייתי ילד שאהב לדבר עם זרים, אז שוחחתי עם פרדי כמעט כל יום והפכנו להיות חברים טובים. הוא אמר לי שמכירים אותו ויש לו חברים בכל העולם, וכדי לאמת זאת הוא הראה לי מחברת עם כתובות וחתימות של אנשים מכל העולם. גם אני בסוף הטיול חתמתי לו במחברת. עד היום אני זוכר אותו כאחד מהאמנים הכי אותנטיים והכי מחויבים לאמנות ולשפה שלהם שהכרתי. אני תופס את עצמי מנסה להיות קוקונאט הרבה פעמים.
 

פרדי רודף אחריך בלילות?

עשיתי לפרדי ציור-מחווה בתערוכה החדשה. הכרתי הרבה אנשים שהם מחוץ לחברה בילדות שלי ושאמי אף פעם לא ידעה שדיברתי איתם. עם הזמן אני שם לב עד כמה הם חשובים במיתולוגיה העצמית שלי. זה הפך להיות מקום בראש בו אני מחפש השראה ומקור, ומנסה להבין מה היה אצל כל אחד מהאנשים האלה שהשאיר בי סימן.
 

מה עוד השאיר בך סימנים, אהבה?

 
אין ספק שאהבה היא החיבור שלנו עם האלוהי. בלי אהבה אין לנו השתקפות של עצמנו מול משהו אחר, בגלל זה אנחנו מאבדים קנה מידה והולכים לאיבוד בחיים. אני מתאהב מאוד חזק שזה קורה, וכל פעם יותר מהפעם הקודמת. אני מכור לדרמות כמו בטלנובלות ואם אין דרמה אז אני מאבד עניין.
 

ואיך אתה מעדיף ללכת לאיבוד?

אני אדם טוב יותר כשאני נמצא בזוגיות מאשר לבד. מצד שני, להיות מאוהב זה גם סוג של הפסד. אני אומר לעצמי כל הזמן שאני צריך לסנן את האהבה שמתוך האובססיה, וזה לדעתי עובד בכלל בחיים.
 

במה אתה מאמין?

 
אני מאמין באדיבות. אני מאוד מאמין במסורת, אבל כשזה נוגע לפוליטיקה אני מתרחק תמיד. אני אוהב להאמין שכל התיאוריות מקבילות ומדברות על אותו הדבר בדרכים שונות. אני מאמין שפחד הוא האויב הכי גדול שיש. שלהסתכן זה חיוני בכל סוג של שינוי. שהפסד הוא משהו שעלינו לקחת בחשבון, ושכלום אף פעם לא סופי. בגלל זה באמנות שלי אני עוסק ברעיון של סוף העולם, כי התגובה הכל כך חזקה לרעיון כל כך לא אפשרי, מצחיקה אותי.
 

אז מה, סוף העולם הגיע לתל אביב?

סוף העולם בעצם עבר מזמן, או שזה יכול להיות מחר, או אפילו היום בערב. הרעיון הזה כל כך ענק שאם כולם יחשבו עליו בו זמנית, העולם ישתנה. לרעיון הזה יש כוח אדיר שבא מפחד והוא הסיבה לזה שזוהי המניפולציה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית. אני משחק עם הרעיון הזה כי אני אוהב להתעמת עם אנשים וכך לעזור למצב טיפה להשתחרר.
 

איפה היית רוצה להיות בסוף העולם?

הייתי רוצה להיות בבניין הכי גבוה, אחרי אוכל יפני וסאקה, במסעדה הכי טובה בטוקיו, עם חברה שלי. למרות שלהיות בטוקיו זה להרגיש את סוף העולם.


דני חביף מזהיר:

מנייר טואלט הכי זול, כי זה די ברור למה.

מפוטושופ, כי בניסיון לשלוט עליו קורה ההיפך.

קונפורמיזם ועצלנות, כי תחשבו בעצמכם למה.


סוף העולם הגיע לתל אביב יד ביד עם דניאל חביף כהן. הוא יפתח שעריו בגלריה טל אסתר, 24.2.05, יום חמישי, שעה 8:00, בתערוכה 5 4 3 2 1.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by