בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
למה מי מתה? 
 
 התמונות מתוך עטיפות האלבומים של עפרה חזה   
 
עמיחי יעקבי

"אני לא יודע איך להגיד לכם את זה בעדינות, אבל עופרה חזה היתה בסך הכל זמרת די בינונית". עמיחי יעקבי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני לא יודע איך להגיד לכם את זה בעדינות, אבל עופרה חזה היתה בסך הכל זמרת די בינונית. נסו להיזכר לפחות בשיר אחד מרגש באמת שלה ותראו שמה שישאר לכם ביד זה במקרה הטוב שיר הפריחה, פלאש גורדון, או גבריאל. במקרה הרע אתם מדקלמים עכשיו את להיטה הגדול מכולם - אם נינ-עלו או אוווו, אם נינ-עלו או אוווו.

לעפרה היה קול צלול, יפה ונקי, אבל גרונות יפים צלולים ונקיים היו גם לכל זמרת ישראלית אחרת מתקופתה: לאה לופטין, רותי הולצמן וכמובן יריבתה הנצחית של חזה – ירדנה ארזי.

לא היו לה שירים טובים, או אם לומר את האמת – לעופרה חזה היו ממש פזמונים רעים. אף מלחין ישראלי נחשב לא נפל בקסמה של "הזמיר משכונת התקווה" והסכים לבזבז עליה את החומר המובחר שלו. וכך, בזמן ששאר הזמרות התפנקו על מתי כספי ואהוד מנור, נאלץ בצלאל אלוני, אמרגנה הנחוש של עופרה, למלא את תקליטיה בשירי פסטיבל ילדים סוג ב' תוצרת בית.

"מה נבקש עם בוקר אור מבין המילים, מה נבקש עם בוקר אור מאלוהים, מילה קטנה אוהבת, מילה תמה, מילה שבה נמצא את כל הנשמה. אמן למילים לכוונות, אמן לשירים ולחלומות, אמן לילדים הרכים שבגן, אמן לימים הטובים של כולם". (אמן, מילים ולחן בצלאל אלוני).

עופרה היתה תימניית המחמד של הרדיו. לעורכים היה נח להשמיע את שיריה בהתנשאות, תוך שהם מתעלמים לחלוטין ממהפיכת הזמר המזרחי שהתחילה להרעיד באותן שנים את הקרקע בארץ. היא היתה פיקציה אשכנזית של אותנטיות תימנית. עופרה שרה את 'שיר הפריחה', ונתפסה בעצמה ככזו. זמרת אמצע הדרך חיוורת שמדברת ב-ח' ו-ע' שלעולם לא תצליח לבצע עד הסוף שיר מרגש ונוגע בלב באמת.
 
 
את הפריצה הענקית בקריירה שלה, עופרה חזה לא חייבת לקסמי תימן, לכישרון המוסיקלי הנדיר שלה, או לאיזו יכולת טבעית אגדית לסחוט את המקסימום מהחומרים הירודים שעמדו לרשותה. חזה הצליחה בזכות קסמי האולפן של יזהר אשדות, הכשרון המסחרי הענק שלו והיכולת הטכנולוגית שלו לסחוט את המקסימום מהבישול של שירה 'גלבי'.

היא כמובן לא היתה מגיעה למעמדה הנחשב ככוכבת הישראלית המצליחה ביותר בחו"ל גם ללא עזרתה של אלת המזל המיטיבה, שדאגה לשאת את חזה בתזמון מושלם על כנפי גל הדאנס האתני ששטף באייטיז את העולם ולוודא שהאוזניים הנכונות ישמעו אותה, יסמפלו את קולה האקזוטי וישלשלו את התמלוגים לכיסיה.

חזה הסתובבה ברחבי תבל חמושה בתכשיטים אוריינטאליים, מבטא חינני וצעד תימני, וניסתה לשחזר את ההצלחה הגדולה - אבל בתחילת הניינטיז כשחלפה אט אט אופנת מוזיקת העולם מעל פני כדור הארץ, זה כבר לא היה אותו דבר. בואו נודה בזה ודי - הסינדרלה הקטנה שלנו משכונת התקווה לא היתה מעולם זמרת פופ אלוהית מהליגה של אנני לנוקס, וויטני יוסטון או אפילו קיילי מינוג.

עופרה חזה חזרה ארצה וניסתה לעשות משהו עם הקריירה הדועכת שלה, אבל הקרב היה אבוד מראש. כאן כבר המתין לה שוק מוזיקה חדש שלא היה לה שום דבר מרענן להציע לו.

בשנת 2000 עופרה חלתה ומתה. מאז, כולל פסטיבל הזיכרון השנתי שלה חיטוט גס בחייה הפרטיים, נבירה במשאלותיה הכמוסות ובקשרי המשפחה האינטימיים שלה. התקשורת מגדילה ומציגה אותה בציניות ככוכבת אלוהית שמעולם לא נשמעה כמותה ולעולם לא תהיה עוד אחריה, רק כדי להמשיך ולהציץ ללא מבוכה אל תוך כאבם של יקיריה, ולמצוץ מזיכרה וזיכרונה רווח קל ומהיר.

אבל האמת שעופרה היתה בסך הכל סתם עוד זמרת ישראלית. אחת שהיה לה הרבה מזל והרבה חוסר מזל. סקירה עדכנית ב-2005 של הקריירות של לאה לופטין, רותי הולצמן וכמובן ירדנה ארזי, מרמזת כי כנראה לו היתה היום עופרה חזה עדיין בחיים, היא היתה אולי, במקרה הטוב, מנחת תוכנית בוקר בערוץ 10.

במקרה הרע, אף אחד לא היה זוכר מי היא בדיוק.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by