בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קטן עלייך, שירי 
 
 תמונות: ששון תירם, יח``צ   
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי סבור שהנוסטלגיה של הקדם הייתה נטולת קסם לחלוטין וחבל שערוץ 1 פספס את הפוטנציאל האדיר של הריאלטי העתיק ביותר בעולם

 
 
 
 
 
 
 
 
 
טקס האירוויזיון המסורתי רחוק כבר מזמן מלהיות אירוע מוסיקלי טהור אשר דגל היצירה והמקוריות מתנוסס לנגד עיניו. קל וחומר, אם זה לא עובד באירוויזיון עצמו, אופסים הסיכויים שזה יעבוד אצלנו בקדם.

קדם האירוויזיון שנערך אמש בערוץ הראשון, היה ללא ספק ביזיון מושלם לתרבות המוסיקה בארץ, ושם לצחוק וללעג את כל תחרויות השירה והזמרה בארץ שצמחו כאן בשנים האחרונות. למרות שיש כאלה שמודים שקצת נמאס להם מהז'אנר, וודאי גם הם יסכימו איתי שלפחות התוכניות הללו שמו דגש מרכזי על עניין ביצוע מוסיקלי פרופר, שכמותו בקושי ניתן היה למצוא אמש בנווה אילן.
 

תהיי יפה ותשתקי

 
אי אפשר שלא לזעוק חמאס על ההגשה הנוראית של מורן אטיאס, שעם כל הכבוד על שהנחתה תוכניות אירוח בארץ המגף, פה בארץ הניסיון שלה לעבור מסך דמה לניסיון של כנר פלשתיני לעבור את מחסום קרני. הביטוי "תהיי יפה ותשתקי" כנראה החזיר אתמול ציוד ליוצרי הביטויים למינהם. ניסיתי בכל נפשי לחמול לה על ההגשה הנוראית מפאת העובדה שהיא אולי מתרגשת, אך הקריירה הענפה ובהחלט מרשימה שלה לא תצדיק את זה, יען כי הגשה בערוץ הראשון צריכה להיות קלה בשבילה כמו לקרוא מאמר מקיף ב'אצבעוני'.

חלק מחבריי הקרובים ביותר הם חולי אירוויזיון כבר שנים. רובם טילפנו אליי אתמול ואיימו בהתאבדות על ההצגה האומללה. הביזיון הראשון טמון בעובדה שכמעט רוב הזמרים זייפו. אחד אחד עלו על הבמה וניסו לתת את כוחם הכושל. רוב השירים נוגנו בטמפו מהיר מדי על מנת שנוכל להבין במה מדובר. אינני מבין מדוע בתחרות זמר שמתיימרת להיות לאומית, עוד משתמשים בפלייבקים עלובים. איפה התקופה הנפלאה של 79' בה ישבה הפילהרמונית על הבמה בניצוחו האגדי של רפי קדישזון?

האמת העצובה והיותר מדאיגה היא שמאחורי רוב השירים כמעט ואין שום דבר. כלומר, כמעט לגביי כל שיר שבוצע אתמול, אני לא יכול לחשוב על התקופה בה ישבו היוצרים מול מחברת תווים ריקה ובלוק נייר, לקחו לידם גיטרה מעץ או פסנתר מזדמן ובאמת כתבו והאמינו במה שבוצע אתמול.
 

תרבות הפלסטיק

הפיקיות
 הפיקיות   
"ג'רוזלם, ג'רוזלם"? סליחה, לא היה איזה ילד מעצבן ששר את זה כבר? "הלו, הלו"? מי כותב את השטויות הללו. הכי עלוב היה הנסיון של זהבה בן לדחוף את כל מילות החנופה האפשריות של התחרות הזאת כגון "אמן", "הללויה", "שלום" וכדומה, ורק היה חסר שתפזם את המלים "היי, כתבו עליי בעיתון שאני מסכנה אז תתנו לי עבודה".

הצביעות המלוקקת הזאת בבחירת המלים מתסכלת אותי. כשמכבי ת"א נוסעת לשחק באירופה ומדי פעם עושה היסטוריה ולוקחת את הגביע, אף אחד לא מתמייר להתחסד בפניי היבשת המאמצת שלנו לעינייני תרבות וספורט. אנחנו פשוט מגיעים ומכסחים להם את הצורה, כמו שצריך ולפי הספר.

והנה באה שירי מימון, שהיא ללא ספק מחמל נפשי, ומוכיחה לכולם שהיא עושה את זה הכי טוב. בעניין הזה ישנן שתי נקודות עיקריות: האחת היא שהשיר שלה היה באמת השיר הכי טוב, או ליתר דיוק, השיר הטוב היחידי. כל מי שחלק איתי את האטמוספירה במהלך הצפייה בקדם הסכים שאין לדעת על מה היה השיר. פשוט אהבנו אותו.

הנקודה השנייה, והמצערת אותי ברמה האישית, שמה את שירי מיימון במקום בו אני הכי פחות רוצה לראות אותה כזמרת ישראלית חדשה, וזה בתוך מעגל הקסמים הנוראי הזה שמצייר אותה כאחת שהיא לא יותר מאשר זמרת תחרויות. לא מספיק שהחומר המוסיקלי שלה מתקשה לעבור את רף מעריצי הטיפש-עשרה, גם מסתמנת מול עיניי העובדה שהיא פשוט אינה מסוגלת לנצח את עצמה.
 
 

רשות הפיגור

עד כמה שהביקורת מנסה להיות עיניינית ומוסיקלית, קשה לא לחזור ולנבור בכישלון המדמם של הערוץ הראשון. מילא התפאורה העלובה, נקודות השיפוט חסרות האמביציה והמנחים המאכזבים (דידי, דידי, בה קורה איתך?!). אבל רבאק, איך בישראל של שנת 2005 מנהלים תחרות שירה מבלי לתת לעם לומר את דברו במשלוח סמסים מסורתי? עד כמה יכול הערוץ הזה לרדוף אחרי הזנב של עצמו מבלי לנוח לרגע. על מה נשען הערוץ הזה אם לא על משחקי כדורגל ותחרות אירוויזיון?

הנה לכם דוגמא למה שקורה בטלוויזיה שלא שייכת לאף אחד. אין שום מכרז שמאיים על הערוץ, אין תרבות של פרסומות, אז עושים מה שרוצים. לפחות בערוץ 2 מבינים את המכנה המשותף הנמוך ביותר של תרבות הפלסטיק בטלוויזיה שלנו ולא מרפים מאיתנו לרגע עם תוכניות הריאלטי.

האירוויזיון, והקדם שקדם לו, הוא אבי אבות תוכניות הריאלטי. אם בידכם פצצת רייטינג מטורפת שכזאת לפחות תדעו איך לטפל בה. "אם אתה שם את כל הביצים בסל אחד", אמר מרק טווין, "לפחות תשמור על הסל". לא היה מזיק להכניס קצת סמסים או לפחות לברר אם יגאל רביד פנוי.

הנוסטלגיה של הקדם הייתה נטולת קסם לחלוטין. זה לא כמו תקופת הפן חיצים של ירדנה ארזי, והתמימות האמיתית של הרקדנים על הבמה. ניסיון להיאחז בנוסטלגיה הזאת דומה לזיכרון שיש לנו משקיות המיץ הקפוא מימי התיכון. זה בהחלט טעים, אבל אחרי שתים-שלוש מציצות אנחנו סתם נשארים עם גוש קרח ביד, ופחות חמישים אגורות בכיס.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by