בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הפיפ שואו של העורך הספרותי 
 
 מתוך עטיפת הספר   
 
מיכל רגולנט

מיכל רגולנט מפצירה בכם לא להיבהל מדמותו המעונבת של בני ציפר ולקחת ליד את ספרו המשעשע ורווי הזימה 'עלייתו השמיימה של העורך הספרותי'

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ספרו החדש של בני ציפר 'עלייתו השמיימה של העורך הספרותי' (הוצאת אוב – ז.ע.פ) איננו רק סיפור של סופר ציניקן שמרבית זמנו הוא עורך ספרותי. אלא גם סיפורו של עורך ספרותי ששוזר בסיפורו שלל אנקדוטות מחיי העבודה, שהם לגמרי במקרה המרחב הספרותי בו הוא כותב את הספר. התבלבלתם? לא נורא, רק אל תטעו בין ציפר, גיבור הספר, לבין כותב הספר בני ציפר, שהוא גם לגמרי במקרה העורך של מוסף התרבות וספרות המוכבד של עיתון 'הארץ'. או בעצם, תטעו, למה לא.

בני ציפר משחרר את דמות האלטר אגו שלו בפעם השנייה לאוויר העולם, גיבורו לא נח לרגע וטורח לטלטל את הסירה בה הוא שט, או את האוטובוס הקבוצתי בו הוא מטייל. בעודו מפזז על החוט הדקיק בין דמותו הציבורית המוכרת (עורך המוסף המכובד והשמרני), איש התרבות הגבוהה הרציני והנוקשה, לבין דמותו הבדיונית, ציפר, עורך הספרות ההזוי של אותו מוסף מכובד האוחז, אולי, באותן דעות - רק מתנהג בדיוק ההיפך.
 
 
ספרו של ציפר נע בין מרחבים שונים בהם הוא מתאר את התרחשויות הבדיוניות הפוקדות את העורך הספרותי הצבעוני למדי, חלקו של הסיפור מתרחש בעת טיול עיתונאים מטעם משרד התיירות התורכי לאנטליה וחלקו בתל אביב. ציפר מלהטט בדמותו שלו כבובת וודו ומנחה את קוראיו אל תוך פיפ שואו ביזארי בחייו של העורך הספרותי. הוא מפשיט את המבקר מכל יומרותיו ומציג אותו כפי שהוא: מצד אחד עורך ספרותי רב השפעה ומנגד, שכיר שמעל ראשו ניצבת חרב הפיטורים ואיימתו של העורך הראשי; מצד אחד הומו השלם עם זהותו המינית ומצד שני, אובייקט מיני מנוצל.

בחלק מן הפרקים מופיע ציפר כפון דיטריך ציפר, תיירת סקרנית וחובבת הרפתקאות המתמוגגת מאושר עת מסרסר אותה עוזר הנהג, מחמט, לחסדיהם של שני תיירים גרמנים, שעושים בה כרצונם באחורי האוטובוס (ושאר אחוריים). מתוך העלילה הכללית מסתעפים סיפורים קצרים המשתלבים בתוך הטקסט, בהם, סיפורו של גבר ששכח את שם אישתו או סיפוריה האישים של גרטה קראוס, מזכירת המוסף לספרות הזקנה, שציפר שקד על תרגום יומנה האישי. זה רק נשמע מבלבל, אך בני ציפר האוחז בקול המספר לא ייתן לכם להיאבד במשעולי הסיפור. העלילה נשארת מהודקת והקורא איננו הולך לאיבוד בים הקולות המתחלפים.

זהו ספרו השלישי של ציפר, (ספריו הקודמים: 'מארש תורכי' ו'ציפר ובני מינו' ראו אור בעם עובד ). גם בספר השני ממשיך ציפר לשחק עם קהל קוראיו כשהוא חושף לא חושף, את הדמות האמיתית שניצבת בבסיס דמותו של גיבור הספר. מעבר לכאב ולתחושת הנידוי המתוארת בטקסט מדובר בספר משובב לב. זאת אודות לכתיבה אינטליגנטית ושנונה, שאיננה מפחדת לעשות שימוש בשפה גבוהה וסגנון מיוחד הופך את הקריאה בספר למהנה ומשעשעת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by