בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פצצות בדרך לסוף העולם 

פצצות בדרך לסוף העולם

 
 
איתן בוגנים

היום באמן על האש: איתן בוגנים שוחח עם האמנית הבלפסטית מרים דה בורקה על הדמיון המצמרר בין אירלד וישראל, ועל הקשר בין פוליטיקה לאמנות

 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרנסיסקו גויה, זוועות המלחמה
 פרנסיסקו גויה, זוועות המלחמה   
מה המשותף לאמנות ופוליטיקה, אם בכלל? המונחים ומשמעותם, בנפרד ויחדיו, הם נזילים, גמישים ובמידה מסוימת נעלמים מהעין ונפקדים מהלשון – נתונים תדיר לשינויי מזג האוויר, רוח הזמן ופרספקטיבה כזאת או אחרת. פוליטיקה על פי המילון העברי היא: 1. מדיניות, הנהגת המדינה, יחסים בין מדינות. 2. שיטת ניהול של ענייני הכלל. 3. תכסיסנות, ערמה, תחבלנות.

להגדרה מספר 3 אפשר להוסיף 3+ והוא ההסבר המילוני למושג אמנות: ..יצירת דברים שהעיקר בהם הוא היופי ומטרתם לגרום לחוויה אסתטית, כגון ציור, פיסול, ריקוד, מוזיקה וכדומה. הגבולות הפיסיים והבדיוניים מטושטשים ודהויים אבל (בעקבות ו. בנימין), קו ארוך אחד מרצד ושומר ממוות מהיר וחרישי את האמנות והפוליטיקה – ליצור ביקוש שעדיין לא הגיעה שעתו לבוא על סיפוקו המלא, לפחות למראית עין. במונחים פוסט מודרניים/היפר-ריאליסטים/פוסט תעשייתיים נאמר – להגביר כל פעם מחדש את הדימוי (או את הפיצוץ) למקסימום ווליום האפשרי, לספק כביכול את הביקוש וליצור אותו מחדש, קצת אחרת, כי למי כבר איכפת? ומי בכלל יכול להבחין?
 
פרנסיסקו גויה,  ה-3 במאי 1808 - המורדים, ההוצאה להורג
 פרנסיסקו גויה, ה-3 במאי 1808 - המורדים, ההוצאה להורג   
על פניו, הבעיה (או ההתרה) עם האמנות כיום והישראלית בפרט היא הבחירה שלה (ברובה) להימנע מלעסוק בכל מה שמריח פוליטיקה באופן מפורש. זה ייחשב כמעשה לא חכם, לא מבריק, תמים במקרה הטוב ואוריינטאלי במקרה הרע, להשתמש בהמשגות ישירות של הסכסוך הים תיכוני על גליו השונים. והטענות הן רבות – משום הדיכוטומיה השלטת – 'אני' מול 'האחר', משום שהאמנות לא אמורה לספק תשובות אלא להותיר לצופה את מלאכת הפרשנות, משום מיקומה של האמנות במגדל השן או במרתפיו, משום שהאמנות היא מפלטו האחרון של חסר היכולת. אולי משום שהפוליטיקה הישראלית היא היבריד אומלל שאין לו אם ולא אב – יחסי ערבים-יהודים, אשכנזים-מזרחיים, מרכז-פריפריה, זהות, מקום-טריטוריה ועד אין סוף הימים. משום ש'המצב' הדפוק דופק על הראש מדי שעה, מדי יום, כבר עשרות שנים, וכבר עדיף, או שכבר אין ברירה, לברוח לאיזו תיאוריה מרוחקת, אל נרקיסיזם מיובא, או סתם ככה באופן (שנראה היום) הכי פשוט וטבעי להפנות את הלחי השנייה מערבה.

התמודדות עם 'המצב' היא בלתי נמנעת. 'הוא' אורב בכל פינה, בסוף כל פסקה ומאחורי כל בד מתוח. גם בשתיקת האמנים ובהדחקתם את השיח פוליטי יש אמירה, הכרזה אפילו.
 
מרים דה בורקה
 מרים דה בורקה   
כל זה נכתב לא בגלל שהמצב השתנה (הלוואי בימינו, טפו-טפו-טפו) אלא בגלל שאוצר התערוכה החדשה ('דרך בלפסט') במוזיאון הרצליה מצא דמיון בין האמנות של צפון אירלנד לזו שלנו. האלימות האידיאולוגית/דתית בה חיים האמנים (והפרשנות הנכפית מכורח המציאות) היא כמובן המכנה המשותף בין תל אביב לבלפסט; היא גם החוליה החלשה בגלל העוצמות והגילויים השונים שלה. לא יהיה זה מוגזם לאמר שהאש במזרח התיכון איבדה שליטה והכרה, לחלוטין. אותם אינדיבידואלים, מהצד הישראלי והפלשתינאי, שמוציאים לפועל את מלאכת המוות נמצאים במקום הכי נמוך וצר בעולם כרגע, בקצה התהום. בלונדון ובבלפסט הייאוש והטרור נעשה קצת יותר נוח (עם תהליך השלום), קצת פחות מטורף ומשתלח (לפחות כשמודיעים מראש על פצצה מתקתקת). מרים דה בורקה, אמנית אירית צעירה ומוכשרת שמציגה את עבודת הוידיאו – 'לכו הביתה' מעידה:
"אני יודעת שבמערב רואים את המצב בישראל כמשהו מאוד קיצוני, כמלחמה. לעומת הטרור באירלנד, שהוא עדיין טרור, אבל יש בו כמעט משהו מהנימוס. אין לי מושג ובטח לרוב האנשים על מה שבאמת הולך פה, בגלל זה רציתי לבוא".

למרות החדשות?
"אתה שומע כל הזמן על המתרחש במזרח התיכון בחדשות. המדיה מתייחסת לאלימות פה בצורה דומה לאיך שהיא מתארת את המצב בבלפסט – בפשטות, והגישה שלך למה שנקרא כביכול – אמת - היא בעיקר דרך המדיה. אחרי שעברתי להתגורר בבלפסט הבנתי וראיתי שהדברים הם מורכבים, כל כך מורכבים עד שאינך יכול לראות מאום".

"זה קשה להתמודד עם המורכבות מלאת הסתירות הזאת, כל מה שנותר לך הוא להמשיך עם חייך, למרות שלפעמים האבסורדיות והמגוחכות שבכל העסק הזה יכולה להכות בך".
 
 
מרים דה בורקה, לכי הביתה
 מרים דה בורקה, לכי הביתה   
לאמנים ישראלים יש נטייה לא לעסוק בפוליטיקה, גם לאירים?
"כן בהחלט. לקח לי זמן רב עד שעשיתי את העבודה האחרונה. לגור באמצע מקום אלים מקשה את הדיבור עליו, אולי בגלל שלא בא לך לחשוב עליו יותר, או אולי בגלל שכולם כבר מכירים את הסיפור אז מה הטעם בלספר שוב?"

מצד שני, זה כל כך חזק שאי אפשר להתעלם מזה.
"כן, אבל אמנים מוצאים דרכים אחרות לדבר על כך, בדרך לא ישירה – בצורה בה הם עובדים, בתהליך, במקומות שהם הולכים אליהם, דרך קשרים עקיפים".
 
פטר ריצ'ארדס, אנדרטאות הוליווד
 פטר ריצ'ארדס, אנדרטאות הוליווד   
מהי הדוגמא הכי קיצונית לאמנות פוליטית בבלפסט כיום?
"יש אמן מיצג שהולך רחוק עם עבודותיו. העובדה שהוא נולד בצפון אירלנד בטח השפיעה עליו ועל העבודה האחרונה שלו – פסל שקוף בצורת כוכב ובתוכו 93 עכברי מעבדה לבנים שמתו לאיטם מחנק. וזוהי העבודה, אנשים הוזמנו לראות את התערוכה וצפו בעכברים גוססים".

את חושבת שיש משהו בלפסטי בתושבי בלפסט?
"כן יש, אבל קשה מאוד להגדיר אותו וזה קשור יותר למצב הפוליטי מאשר למשהו תורשתי או דתי. ניסיתי להצביע על זה בסרטים הקודמים שלי, בעיקר על התרבות הגברית, אבל לא הצלחתי לתפוס את זה ממש. אולי זו הבחירה שהגברים נאלצים לקחת בנקודה מסוימת בחייהם – להילחם ולבחור בדרך המאצ'ו או להפנות לזה עורף".
 
סוזן מקוויליאם, קודה בוקס
 סוזן מקוויליאם, קודה בוקס   
אחורה בזמן, יש משהו שהשאיר את חותמו על האמנות שלך?
"כן, בכל מה שאני עושה אני מנסה לעקם קצת את הדברים, ללכת נגד הציפיות של האנשים. וזה בא מלגדול בדרום אירלנד, באירלנד הקתולית מבלי להיות קתולית בעצמי. ללכת לבית ספר פרוטסטנטי ולהבין שלעיתים אנשים בוחרים להאמין במשהו בקלות יתר. אני זוכרת ששאלתי את המורה שלי בגיל 8 – מדוע אנשים הורגים אחד את השני בצפון? – היתה הרבה אלימות וחוסר שקט באותה תקופה. מדוע קתולים ופרוטסטנטים שונאים אחד את השני? שאלתי אותה. היא ענתה שזה בגלל שהקתולים מאמינים במרי והפרוטסטנטים לא. ואפילו אני בגילי הצעיר חשבתי שזאת תשובה מטופשת. אז לגדול ולדעת שהמבוגרים מסביבך מתנהלים בצורה טיפשית גרם לי לשקול דברים אחרת".
 
 
לא קל לגדול כשהכמרים רבים ביניהם.
"הוריי היו אתיאיסטים וכך גם אני. אולם כשגדלתי ראיתי עד כמה לכנסיה הקתולית יש אחיזה פסיכולוגית, מוסרית על האנשים, בעיקר דרך מושג האשמה הנוצרית. הדוגמא שאני הכי זוכרת על אמונה עיוורת, היא כשסבתו של החבר הקודם שלי נפטרה. ובתה, אמו של האקס שלי, בדיוק יום אחרי המוות, הסתכלה על השעון על פרק ידה ואמרה – הו, היא בטח בלימבו ברגע זה. באיזשהו אופן אני מקנאה בה, בנחמה ובדייקנות שהיא מוצאת".

אז איך תל אביב?
"עד כמה שראיתי עד כה – יפה מאוד".

*כל התמונות (מלבד אלו של גויה) מתוך התערוכה 'דרך בלפסט, אמנים צעירים מצפון אירלנד' – וידיאו ארט, צילום ומיצב של עשרה אמנים החיים ויוצרים בבלפסט, שתודג עד ה-21 למאי במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by