בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"מה שאי אפשר לדבר עליו, אודותיו יש לשתוק" 
 
 
אהוד קינן

אהוד קינן הלך לכיכר רבין עם כרית וחזר מכוסה בדם, גשם ונוצות. מי שלא היה שם, לא יבין לעולם . ויש גם וידאו

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מלחמת הכריות האחרונה שלי (עד אתמול) התרחשה לפני יותר מעשור וחצי, בילדותי. הקרב התרחש ביני לבין אחי הגדול בבית של סבתא, וכרית אחת פשוט התפוצצה. הנוצות נפוצו לכל עבר בחדר, סבתא נכנסה, נזפה בנו קשות, ומאז, אולי בגלל הטרואמה, לא השתתפתי בקרבות כאלו. אמש התנהלה מלחמת כריות אימתנית והמונית בכיכר רבין, שאורגנה על ידי אנשים פרטיים. "מי מממן את זה", ו-"לאיזו מטרה זה", היו השאלות שנשאלתי כשסיפרתי שאני הולך להשתתף במתקפת הנוצות. התשובות, בהתאמה, היו: "אף אחד. פשוט באים עם כריות", ו"כי זה ממש כיף וממש מגניב".

בימים שלפני כן חיפשתי כריות אצלי ובבית הורי, כדי שאוכל כמו כולם, לבוא חמוש. שום דבר לא התאים ובסוף מצאתי כרית חדשה וממש מכוערת ב-30 שקל בסופר. התלבטתי מעט, ואז חשבתי על זה ששילמתי יותר מזה על סרטי קולנוע מחורבנים, וזו הזדמנות אחת בחיים. הזדמנות שהיו חששות שתתבטל.
 
"מישהו דימם מהאף וזה נמרח על הכרית"
 "מישהו דימם מהאף וזה נמרח על הכרית"   
גשם התחיל לרדת ולהתחזק כחצי שעה לפני הזנקת המלחמה, רצפת הכיכר הייתה חלקה מדי בכדי לרוץ עליה בלי ליפול. במשך היום, רצו שמועות על כך שפקחים ו\או משטרה מתכוונים למנוע מהאירוע להתקיים, אך כמות האנשים שהגיעה לכיכר (ואני גרוע מאוד בהערכת כמות אנשים, אז אומר בזהירות שהיו שם כמה מאות לפחות) הוכיחה אחרת. סביב הפסל הענק של תומרקין, ובעיקר מתחתיו, בשביל למצוא מחסה מהגשם, התאגדו להם קבוצות קבוצות של אנשים שהחלו שולפים את הכריות מהשקיות, התיקים, והחולצות. חלקם השקיעו בקישוטים של הכריות שלהם ובתחפושות. משיכת תשומת לב, הסתבר להם אחר כך, הייתה הטעות הגדולה שהם יכלו לעשות.

כמה שניות לפני 20:02, השעה שנקבעה לתחילת האירוע, נשמעה ספירה לאחור. כשהגיעו ל-0, זה היה רק גשם, יזע, נוצות ופלאשים. כריות עפו לכל עבר, וחבורה ענקית של אנשים שרובם פחות או יותר בוגרים, החלו לפוצץ אחד את השני בלי חשבון. רצתי בניהם עם כרית הסופר הקטנה שלי וניסיתי לפגוע בכמה שיותר אנשים. זה היה שדה הקרב הקשה ביותר והמסוכן שהייתי בו. "בואו נרביץ להוא עם הפטיש", קרא מישהו, ומסה גדולה של אנשים וכריות החלה באמבוש על האיש המחופש עם פטיש הספוג. נצפו שם אחר כך גם כריות עם דם. מחזיק הכרית טען להגנתו "מישהו דימם מהאף וזה נמרח על הכרית".
 
 
בשלב מסוים הקרבתי את עצמי, זנחתי את הכרית על רצפת כיכר רבין, ונכנסתי בהמון בשביל לצלם. אנשים כיבדו את חוקי המלחמה, שקובעים שלא מכים במי שאין לו כרית, וכל מי שפגע בי בשוגג הספיק להתנצל לפני שחטף מלפחות שלוש אנשים שעמדו מאחוריו. היו שם כמה מתחכמים שעשו דווקא ובכל זאת היכו אותי כשאני לא חמוש. אז אלה שעשו לי את זה, יש לי את התמונות שלכם, והמיילים, כידוע, מגיעים לכל מקום. היחיד שיוכל להציל אתכם מהמבוכה יהיה חנן כהן.

מסביב להמונים היו די הרבה צלמים שדפקו פלאשים כאילו מדובר לפחות בפריס הילטון במלחמת כריות עם ניקול ריצ'י (לצער כולנו, הן לא הגיעו). צלמי הטלוויזיה היו אטרקציה גדולה בקרב הלוחמים. שילוב של חשיפה, תשומת לב, ותאורה טובה היוו לוקיישנים מועדפים לעריכת הקרבות. אחד הלוחמים עמד סמוך למצלמה והבטיח לחברו "מה שאתה רוצה, אם תפוצץ את השדרנית". לתשומת לב הקוראת אילנה דיין, אלו הם לוחמי המחר.
 
 
 
הקרב נמשך כמה שעות, אך אני וחבורתי נטשנו אחרי כשעה, 145 תמונות, וסוללה של אחת מצלמה. הנוצות החלו אט אט להעלם אל תוך כיכר רבין הביצית, אבל אנשים שהגיעו באיחור עם כריות חדשות המשיכו את המלחמה.

צעדנו ברחוב אבן-גבירול. אישה אחת שראתה את הנוצות ניגשה אלינו ושאלה איך הייתה מלחמת הכריות, ואם עוד כדאי ללכת לשם לראות. אך כמו במועדון קרב האמיתי, האנשים שהיו מלאי נוצות כמונו לא היו זקוקים למילים. הם רק הסתכלו עלינו במבט של: "אנחנו יודעים איפה הייתם. גם אנחנו היינו שם. היה כיף".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by