בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
כולנו מתנחלים 
 
 תומנות: רויטרס, מתוך הפגנה נגד פינוי ההתנחלויות    
 
יוסי גורביץ

יוסי גורביץ על הספר המצוין 'אדוני הארץ', שלא רק מונה את פשעי המתנחלים, אלא גם מפנה אצבע מאשימה כלפי המשת"פים מהשמאל

 
 
 
 
 
 
 
 
 
בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה,
בחסינות מושל. הזו גאולה? הזה כבודה?
כגנב במחתרת יהודה?
(מאיר אריאל, 'מדרש יונתי')

התחושה האוחזת בך, המזנקת מכל דף של 'אדוני הארץ' (עקיבא אלדר ועדית זרטל, כנרת, זמורה-ביתן, דביר 2004) היא של מועקה כבדה. קשה להפוך את הדפים: דף אחר דף מלא בשקרים, מעשי גזל, מרמה, רצח, תועבה, שנאה, גזענות – סיפור ההתנחלויות בגדה המערבית.

אלדר וזרטל ויתרו מראש על הקוראים מן הימין הקיצוני. הם אינם מסתירים את עמדתם לגבי ההתנחלויות והמתנחלים: לא מדובר ב"מפעל נפלא" וב"אנשים ערכיים": מדובר באסון הגדול ביותר שהמיטה ישראל על עצמה, ובמוכי משיחיות אלימים.

'אדוני הארץ' עוקב אחר הקמת ההתנחלויות מרגע הקמת גוש עציון ב-1967 ועד ההכרזה על תכנית ההתנתקות. עיקר חשיבותו של הספר בחשיפת השקרים שליוו את המתנחלים מן הרגע הראשון – מהבקשה "לעשות את הפסח בחברון" ב-1968, שממנה נבעה ההתנחלות במקום, ועד מעשי הרמיה של "המאחזים הבלתי חוקיים" והבלתי מאוישים.

הפושעים האמיתיים של הספר הם, כמובן, המתנחלים עצמם. כותבי הספר מראים כיצד מיצבה מועצת יש"ע את עצמה כצד 'המתון' בין המתנחלים, בעודה מעודדת את נוער הגבעות ואת בריוני כהנא – אותו משחק שטענו המתנחלים בזמנו שמנהל ערפאת עם החמאס. הם עוקבים אחר השימוש המזוויע שעושים המתנחלים ברצח – כל מוות משמש תירוץ להרחבת ההתנחלויות, לעיתים בטרם נקברה הגופה.

אבל מי שמחלק את הסיפור לטובים ורעים עושה לעצמו חיים קלים. אלדר וזרטל מתחקים על הדרך בה הכפיפו כל המערכות הישראליות את עצמן למען המתנחלים. יגאל אלון, הנסיך האבוד של תנועת העבודה, יוצא רע מאד מן הספר הזה; ואותו ספינקס הקם לתחיה רק כדי להצית עצמו מחדש, שמעון פרס, ודאי היה מעדיף שדברי השבח הנלהבים שאמר על המתנחלים לפני שלושים שנים היו נשכחים. נו, טוב – הוא היה עסוק בחתירה בלתי נלאית תחת ראש הממשלה רבין. ובדיוק את הסדקים האלו בין פוליטיקאים היטיבו המתנחלים לזהות ולנצל.
 
 
אלא שלא רק הפוליטיקאים מתגלים בכניעותם ובחוסר יכולתם לעמוד בלחץ. הספר מעיד על החדווה בה הכפיף עצמו צה"ל לגחמותיהם של המתנחלים: איך הוקמו יחידות על טהרת המתנחלים, איך הוכפפו צרכי הצבא לצרכי המתנחלים, איך קודמו מתנחלים לתפקידי מפתח במנהל האזרחי, כדי שיוכלו לעשוק את הפלסטינים טוב יותר. ימיהן הראשונים של ההתנחלויות, למי ששכח, היו כ"בסיסים צבאיים" וכ"נקודות ארכיאולוגיות", וקצינים רמסו זה את זה בדרכם לשקר לבית המשפט, כדי שיאשר את הפקעת הקרקעות בתואנה של "צורך בטחוני".

אשר לבתי המשפט, גם הם יוצאים מן המחקר וביצה מרוחה על פרצופם. הם בלעו כל שקר על "צרכים בטחוניים" מבלי לחקור. אף שלפלסטינים ניתנה הזכות לעתור לבג"צ, מספר הפעמים בהם נענה בית המשפט לתחינת העשוקים, נער יספרם. הספר עוקב אחר ירידת ערך חיי הפלסטינים בבתי המשפט: איך פעם אחר פעם, קיבלו הורגי או רוצחי פלסטינים עונשים קלים מנשוא.

כמה עמודים מיוחדים בפרק המשפטי מיוחדים לאותה מפלצת, אותו כתם ייחודי על שמה הטוב של ישראל, פליאה אלבק. אלבק, שטענה שבעל שאשתו נורתה על ידי חיילים אינו ראוי לפיצוי משום "ששוב איננו צריך לפרנסה ואין היא עליו למעמסה" – כך ממש, בירושלים ולא בנירנברג – המציאה יש מאין את מושג אדמות המדינה בשטחים; ומשהמציאה אותן, מיהרה להכשיר אותן לבניית התנחלויות.

סביר להניח שמערכת הגזל לא היתה עובדת באותה יעילות ללא אלבק, אבל הכותבים מציינים בצדק שהבוס של אלבק היה היועץ המשפטי לממשלה, וכל פעולותיה נעשו על דעתו. היועצים המשפטיים בזמן השיא של פעילות אלבק היו אהרן ברק ויצחק זמיר, מאושיות הממסד המשפטי הישראלי.

הספר נחלק לשניים. ארבעת הפרקים הראשונים הם תיאור כרונולוגי של האירועים. ארבעת הפרקים האחרונים הם תמאטיים: הם עוסקים בקשרי המתנחלים עם הצבא, בהשחתת מערכת המשפט, בתפיסת המוות וההנצחה של המתנחלים ובתפיסתם את מצבם כחלק מ"תרפ"ט בלתי פוסק". הפרק האחרון עוסק במלחמה האחרונה ביננו לבין הפלסטינים.

הספר מכיל נספחים, המציינים את ההתנחלויות על פי שנת הקמתן, את אלופי פיקוד מרכז מאז 1967, וכן מפות. שאלה אחת שהספר במפורש אינו עוסק בה היא כמה כל זה עולה לנו: הכותבים מודים במפורש שיתכן שלשאלה הזו לא ניתן להציג תשובה: הסעיפים מוסתרים היטב, מוסווים כסעיפים אחרים בספרי התקציב.

הספר מסתיים בתכנית ההתנתקות, והמחברים מקווים שהפעם תתעשת הדמוקרטיה הישראלית, תאזור אומץ לחזור לעצמה ולהתמודד עם הטפיל שקם עליה.

אפשר, בזהירות, לקוות.

לו רק הראיני את מראך,
השמיעיני קולך,
אמת וצדק בשעריך –
זה נאווה מראך!
זה ערב קולך!
חן בעיני דודך!
(שם)
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by