בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טלוויזיה: דיל לדביל 
 
 צילום: קארין בר   
 
לילך וולך

אולי באיטליה ציצי זה מספיק. לילך וולך מעדיפה לשתות חומצה מלצפות פעם נוספת ב'דיל או לא דיל' עם מורן אטיאס

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ותחילה תשובה לשאלה הרטורית שמועלית בשם הפסאודו שעשועון: ממש, אבל ממש לא דיל. במהלך הצפייה בתכנית עלו בדעתי כל מיני דברים שהיה עדיף לעשות בשעה ורבע שנגזלו מחיי לבלי שוב - רק כמה מהם כדי לסבר את האוזן : לגרגר חומצה קאוסטית, להנות מחוקן בריום או לטפטף שעווה רותחת על כפות הרגלים... ולכל אלו שלא היה להם העונג – כן, זה היה עד כדי כך גרוע.

הדרך היחידה לצלוח את הששועון הזה, היתה להוריד שוט וודקה בכל פעם שמורן אטיאס, הדחוסה בתלבושת הרובוט המוזהב מ'מלחמת הכוכבים', שירבבה מילה באיטלקית שלא לצורך – אי ספיקת כבד עד הפסקת הפרסומות הראשונה מובטחת. לגבי הקונספט של התוכנית, פירסומים מוקדמים התהדרו בעובדה שהפורמט נקנה מהולנד – מה שמחזק את החשד המקדים שעדיף היה לרכוש מהם גבינת 'גאודה' או מריחואנה ולא להסתכן עם שעשועון טלויזיה.

מעבר ללוק האייטיזי של התוכנית כולה, (היה נדמה כאילו עוד מעט משדרים גם את 'רואים 6:6') - היא מעוצבת ובנויה כמו חתונה שנערכה באולם ההתעמלות של המתנ"ס השכונתי, ויש לה את אותו השארם. הפרק החל בלהקת מתופפים עם אוריינטציה יעני ברזילאית, ואחריהם דידו בשמלות באורך המטפחת שקושרים לשבויים על העיניים, קבוצה של בנות 15, עם מבע מבוהל בעיניים ופאות קארה זולות, אוחזות במזוודות זולות לא פחות. גולת הכותרת בה התהדרה התוכנית, באין פורמט טלוויזיוני מספיק מושך, היתה מורן אטיאס.
 
 
מכירים את הפרסומת המנג'סת לרהיטים בה ממציאים מילים חדשות, כי אין איך לתאר את ההתפעלות? אז עם ההופעה הטלוויזיונית של מורן אטיאס זה אותו דבר, רק להיפך. היא כל כך לא קולחת ולא שנונה שאפילו את המשפטים שכתבו לה מראש היא לא מצליחה לתשדר, שום מילה בעברית לא יכולה להכיל את חוסר הטבעיות והזרימה של הבחורה. ולגבי העובדה שהיא הנחתה תוכנית שעשועון באיטליה, תנו לי לספר לכם משהו על הסטנדרטים של הטלוויזיה האיטלקית – אם יש לזה ציצי, זה מספיק. זה פחות או יותר מה שנדרש ממנחה אישה באיטליה.

הפורמט שנקנה בגאווה הוא אפעס, איך לומר את זה בעדינות, משעמם עד דמעות. מקהל הצופים באולפן נבחרת קבוצת אנשים שמתחרה בזוגות על-ידי מתמטיקה בסיסית, וכך מצטמצמת הקבוצה למחצית הכמות. אותה קבוצה נבחרת, שהגיעה עד הלום בזכות האינטליגנציה ומשחקי החשיבה האנליטית שהפגינה, בוחרת מזוודות ובהם מספרים.

אתם כבר משועממים? אני מבינה לליבכם. בסופו של דבר מצטמצמת קבוצת המשחקים לאחד שמתחרה נגד הגורל ועשוי לזכות במיליון וחצי שקלים, הוא בוחר מזוודה אחת שנשארת סגורה, ומכל שאר המזוודות אותן מחזיקים הצופים בקהל, הוא בוחר בכל פעם מזוודה אחרת שבתוכה סכום של כסף, מעשרים וחמש אגורות ועד מיליון וחצי שקלים. המטרה שלו היא לבחור בסכומים הנמוכים, כשאחרי בחירה בכמה מזוודות, מוצע לו סכום כסף ע"מ לקנות את המזוודה הסגורה שלו. הוא בוחר האם לעשות דיל או לא.

כל העסק המשמים הזה לוקח כשעה (!), ואחרי כל הסבל המרוכז, מסיבה לא ברורה, במקום לקפל את הקלון וללכת הביתה, ממשיכים "לשחק תאורטית" כהגדרתה של אטיאס, מה היה יכול להיות אילולא סגר המתמודד דיל – כלומר, כאילו זה לא היה מספיק מורט עצבים עד כה - לאחר שאנחנו כבר יודעים במה זכה המתמודד, אנחנו צריכים להמשיך ולהתייסר עד שנדע בכמה הוא היה יכול לזכות אם לא היה עושה דיל.

אם לא למטרות אחרות, אולי יוכל לשמש השעשועון כשיטה מוצלחת לדיבוב פושעים. במקום לבזבז זמן עם השוטר הטוב והשוטר הרע, פשוט תקרינו להם את זה - הם יזמרו, הם יזמרו כמו ציפורים, רק כדי שלא לראות דקה נוספת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by