בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
קיל קוּל 
 
 
הדס איילון

הדס איילון עם סט ביקורות על הסרטים שעולים השבוע: 'בי קול', 'פרנקי היקר', 'המסכה חוזרת' ו'איש אינו יודע'

 
 
 
 
 
 
 
 
 

בי קול

 
Be Cool

אחרי ההצלחה של ספרות זולה ב-1994, כולם רצו ללכת לסרטים עם ג'ון טרבולטה. במקביל, החלה הוליווד לקבל בברכה סרטים אינטליגנטיים שסיפרו על עולם הקולנוע ולא רק על החיים עצמם. לכן שברי סונפלד ביים שנה מאוחר את 'תפוס את שורטי' - סאטירה על הוליווד בכיכובו של ג'ון טרבולטה, כל העולם קיבל את הסרט בזרועות פתוחות. אני אישית לא אהבתי את הסרט, וגם לא ממש הבנתי את כל הביקורות המשתפכות עליו, אבל אחרי שראיתי את בי קול המביך, שהוא מעיין סרט המשך לעלילותיו של השיילוק הקולי צ'ילי פאלמר (טרבולטה), 'תפוס את שורטי' נראה לי כסוג של יצירת מופת.

בסרט החדש צ'ילי, המאפיונר הממולח שהפך למפיק מצליח ב'שורטי', נוטש את תעשיית הקולנוע לטובת עסקי המוזיקה, ולוקח תחת חסותו זמרת צעירה ומוכשרת בשם לינדה מון (כריסטינה מילאן). הבעיה היא שלינדה כבר חתומה אצל מפיק בשם ניק קאר (הרווי קייטל) שיעשה הכל כדי להעיף את צ'ילי מהתעשייה. צ'ילי מגלה שעולם המוזיקה מונע רק על ידי שיקולים כלכליים ושהעומדים בראש התעשייה הם בעיקר מאפיונרים רוסים וראפרים שחורים מפוקפקים.

הוא חובר לאדי (אומה טורמן) המנהלת חברת תקליטים כושלת (אבל לפחות עם נשמה) ויחד הם מנסים להפיק ללינדה מון אלבום. בדרך לפיסגה הם מתעמתים עם כל מיני דמויות ססגוניות כביכול, כמו ר'אגי (וינס וואן), יהודי שמתנהג כאילו הוא BRO שחור מהארלם, אליון (דה רוק המתאגרף) שומר הראש הקשוח של ראג'י, שהוא בעצם הומו שאוהב שירי דיסקו, וסטיבן טיילר, סולן אירוסמית', שמגלם את עצמו בהופעה מביכה במיוחד.

פ. גארי גריי, במאי הסרט, ניסה לעשות סרט עם המון מודעות עצמית, אך מה שיצא לו זה קשקוש פוסטמודרניסטי שכולו בנוי מקריצות גרועות לסרטים אחרים וציטוטים עלובים מהסרט הראשון. ישנה סצינה בה טורמן וטרבולטה מפזזים יחדיו במועדון ריקודים, מה שכמובן אמור להזכיר לנו את אחד מרגעי השיא של 'ספרות זולה', אבל למעשה מוכיחה הסצינה לצופה שטרנטינו הוא במאי גדול וגריי הוא סתם חקיין עלוב. כשטרנטינו מצטט, הציטוט לעולם אינו מהווה את מהות הסצינה. מי שראה את 'ספרות זולה' ולא הכיר את 'שגעון המוזיקה' יכול עדיין ליהנות מסצינה מבריקה שעמדה בזכות עצמה, ועבור אלו שכן זיהו את המקור, הווה הציטוט רק הדובדבן שבקצפת. אצל גריי, לעומת זאת, הציטוט הוא מהות הסצינה, כלומר, גם הדובדבן וגם הקצפת, וכל מה שנשאר לצופים אחרי הבנת המחווה, הוא להמתין שהסצינה המשמימה הזאת תיגמר ולצפות לאיזה דיאלוג שנון שלעולם לא מגיע.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים לא מצאו שום דמיון בין הסרט הראשון לסרט ההמשך והעניקו ל'בי קול' 14 אחוזי טריות בלבד.

הכסף מדבר: למרות הביקורות הגרועות, הסרט זכה להצלחה יפה בסוף השבוע הראשון להקרנתו וגרף 23 מיליון דולר.
 
 
לפי הרולינג סטונס: סאטירה עלובה על עולם המוזיקה.

לפי הניו יורק פוסט: סרט נשכח, מגוחך ומאד לא קולי.
 

פרנקי היקר

 
Dear Frankie

אחרי שאלכס ב'להתראות לנין', הסתיר מאימו את נפילת החומה והתפרקות הקומוניזם בגרמניה, ואחרי שמוריס, הגיבור מ'פעם בחיים', מחליט לעבוד על אשתו הגוססת ולשכנע אותה שהוא הופך לכוכב בינלאומי, מגיע אלינו עוד סרט מריר-מתוק מאותו הז'אנר, הפעם על אמא שבונה עבור בנה עולם דמיוני, כדי להגן עליו מפני מציאות כואבת.

האם היא ליזי (אמילי מורטימר – 'ממש מושלמות'), אישה מוכה שברחה לפני שנים מבעלה וכעת היא גרה בגלזגו ומגדלת לבדה את פרנקי (ג'ק מקלהון),בנם המשותף בן ה 9. ליזי לא רוצה שפרנקי יידע את האמת על אביו ולכן סיפרה לו שהאב הוא מלח המשייט בספינת מסע בשם ארקה, החוצה אוקיינוסים אימתנייים ברחבי העולם. על מנת לחזק את אמונתו של הילד בסיפור, מתחזה ליזי לאב ושולחת לפרנקי מכתבים מלאים בסיפורי הפלגות מרתקים מארצות אקזוטיות ברחבי הגלובוס.

יום אחד ספינה שנקראת 'ארקה' עוגנת בחופי גלזגו, ופרנקי בטוח שהוא עומד לפגוש את אביו בפעם הראשונה בחייו. ליזי, שמסרבת לאכזב את בנה, שוכרת את שירותיו של גבר זר (ז'ררד בטלר – 'פאנטום האופרה') ומבקשת ממנו להיות אבא ליום אחד בלבד.

את הסרט ביימה שונה אורבך, צלמת סטילס שעשתה לאחרונה הסבה לקולנוע וזהו סרטה העלילתי הראשון.

מדד העגבניות הרקובות: בסך הכול, המבקרים היו מרוצים מסרט הביכורים של אורבך והעניקו לו 74 אחוזי טריות. רובם חשבו שמדובר בדרמה משפחתית שנונה, מרגשת ומאד לא שיגרתית.

הכסף מדבר: הסרט הוקרן ב- 14 בתי קולנוע בלבד בארה"ב והרוויח שם 126 אלף דולר.
 
 
לפי ההוליווד ריפורטר: משופע ברגעים קטנים של עדנה, תובנה וחוכמה.

לפי הגארדיאן: כל השחקנים אמנם משחקים מצויין, אך בסופו של דבר מדובר בסרט מופרך ולא משכנע שפשוט לא מצליח להתרומם.
 

המסכה חוזרת

 
Son of the Mask

ב- 1994 שיחק ג'ים קארי ב'המסכה' והפך לאחד השחקנים הרווחיים ביותר בארה"ב. עשר שנים מאוחר יותר, החליטו כמה מפיקים לרכב על הגל המעצבן של הרימייקם והסיקוולים ההוליוודים ויצרו סרט המשך לקומדיה המצליחה. קארי כנראה לא רצה לקחת חלק בזבלון הזה והמפיקים נאלצו למצוא חיקויים עלובים לדבר האמיתי.

בסרט החדש, מסיכת הפלא מגיעה בטעות לידיו של טים אוורי (ג'יימי קנדי), אנימוטור של סרטים מצוירים. טים מחליט לחבוש את המסכה למסיבת תחפושות של המשרד שלו ומיד הופך להיות ירקרק, שרמנטי ותזזיתי. כשהוא מגיע הביתה אחרי המסיבה, טים, אשתו והמסכה, נכנסים למיטה ועושים את אלוורי, ילדם הראשון.

תשעה חודשים מאוחר יותר התינוק נולד כשבגופו נמצאים הכוחות הגדולים של המסכה. ככל שהתינוק גדל, כוחותיו מתפתחים יחד איתו: ביום בו הוא לומד לדבר, הוא גם מתחיל לשיר, וביום בן הוא הולך לראשונה, הוא כבר מאלתר סאלטות ברחבי הבית. העניינים מסתבכים כאשר כלב המשפחה מוצא את המסיכה ומחליט להשתמש בכל כוחותיו העל טבעיים כדי לסלק את התינוק מהבית.

עוד משחקים בסרט אלן קאמינג בתור לוקי, האל הנורדי והבעלים האמיתי של המסכה, ובוב הוסקינס בתור אביו השמימי של לוקי.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים הכתירו את 'המסכה חוזרת' כסרט הגרוע ביותר של השנה והוא קיבל לא יותר מ- 0 (!) אחוזי טריות. מדובר בסרט מעצבן ודוחה שנראה כמו פרק גרוע במיוחד של 'אלי מקביל'.

הכסף מדבר: הסרט הראשון היה בלוקבאסטר אמיתי: הוא עלה 23 מיליון דולר והכניס 120 מיליון דולר בארה"ב בלבד. הסרט החדש, לעומת זאת, עלה יותר מ-80 מליון דולר והרוויח עד כה רק רבע מעלותו.
 
לפי הגארדיאן: אם אתם רוצים מיגרנה לשעה וחצי, 'המסכה חוזרת' הוא הסרט בשבילכם.

לפי ר'וגר איברט: נראה שיוצרי הסרט כל כך התלהבו מכל האפקטים המיוחדים, שהם שכחו שצריך להכניס גם עלילה מדי פעם.
 

איש אינו יודע

 
Dare mo shiranai

סרטו החדש של הבמאי היפני קורה-אדה הירוקאזו ("החיים שאחרי') מבוסס על אירוע אמיתי שהתרחש ביפן בשנת 1988.

בחורה צעירה עוברת לדירה שכורה עם ארבעת ילדיה הקטנים אשר לכל אחד מהם אב שונה.
יום אחד מחליטה האם לעזוב את הבית ומשאירה אחריה סכום כסף קטן ומכתב המצווה על אקירה, בנה הבכור בין ה-12, לדאוג לאחיו הקטנים. ארבעת הילדים מבינים שעל מנת להישאר ביחד עליהם לשמור על עזיבת האם בסוד. אקירה מנסה לקיים משק בית רגיל, אך הילדים נסחפים עד מהרה לעולם הזוי ומבולבל, עד שהמציאות מכה בהם בשיא כוחה.

יגירה יויה, המגלם את אקירה הבכור, זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן 2004.

מדד העגבניות הרקובות: המבקרים התמוגגו מהסרט והוא קיבל 96 אחוזי טריות.
הם חושבים שמדובר בסרט קסום ופואטי ובעיקר התלהבו מהופעותו המדהימה והמדויקת של יגירה.

הכסף מדבר:הסרט הופץ רק ב-23 בתי קולנוע בארה"ב והרוויח עד כה חצי מליון דולר.
 
לפי השיקגו טריביון: דרמה אנושית וריאליסטית חזקה ומרגשת, במסורת של יצירות מופת כמו '400 המלקות' של פרנסואה טריפו.

לפי הגארדיאן: מפגני המשחק שקורה-אדה מצליח להוציא מהילדים בסרט הם בגדר נס קולנועי. הסרט הוא חכם, אנושי ומאוד מאוד מרגש.
 

אתריים רשמיים

 

טריילרים

 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by