בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמן על האש: והלב בוער תמיד 
 
 
איתן בוגנים

והפעם מארח המדור את הילה לולו לין, שמדברת על צבים, חפרפרות ועל הכוח שמניע את הכל – האהבה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הילה לולו לין היא אמנית רב-תחומית במובן השלם של המילה. היא רב-אמנית בכל מדיום וכלי אפשרי בנמצא (מיצב, מיצג, צילום ועוד), היא רב-לשונית בניבים שונים שהתלכדו לאורך השנים לשפה פואטית ייחודית (קולנוע, שירה, תנועה ועוד), והיא גם אישה רבת-מסתורין.

בעזרת שימוש חוזר ומשתנה במערכת של סמלים, דימויים ומילים, הילה לולו-לין נוגעת בעוצמה מדויקת ומרוחקת בעצבים החיים, בנקודות החיכוך שמייצרת האדמה הארורה בה אנו חיים. ייתכן שבימינו הדרך היחידה שנותרה להשמיע קול ולתת ביקורת אמיתית היא באמצעות חום ואהבה, אם כך, הילה לולו-לין עושה את זה מכל הלב.
 
מתוך התערוכה 'חפרפרת', מוזיאון תל אביב
 מתוך התערוכה 'חפרפרת', מוזיאון תל אביב   
מהו הטריגר שמתחיל להזיז את הגלגלים באמנות שלך?
"זו שאלה קשה. אני חושבת שזו תשוקה שהיא גם סקרנות. איזשהו אופן של התבוננות ודיבור שהוא המניע הכי חזק שלי לזוז, לעשות".

הרושם הוא שיש לך מצבור של דימויים שאת משתמשת בו בגרסאות שונות.
"העבודות כל הזמן נפרמות ומתחברות מחדש, יש איזשהו גלגול אחד ארוך של הדברים. דברים נכנסים, יוצאים, זזים, אני פותחת וסוגרת את הדברים. אני חושבת כל הזמן, חוזרת ומזיזה. אם ניקח דוגמא בולטת בפרויקט האחרון, אז השינוי בעריכה של הלב הבוער, בתערוכה האחרונה, מאד מהותי מבחינתי בזה שהוא בוער עכשיו כל הזמן ולא לחילופין.

למה הלב בוער?
"הלב בוער, לעד. בוא נקווה".
 
 
הרושם שלי מ'חפרפרת' ומעבודות קודמות שלך הוא שיש שימוש כזה או אחר בשפה קולנועית.
"אני חושבת שזה בגלל התנועה, חידוד החישה במהלך הזמן. אתה נכנס לתוך הבטן של העבודה ובגלל המרחבים של המקום אתה נע על ציר של זמן במובנים שונים - הדמיון, הפיזיות של התנועה, התגלות המראות, וההחלטות שאתה לוקח. אני חושבת שמימד הזמן הוא מאד קריטי בחפרפרת. זו לא עבודה שמתגלה בבת אחת ואתה יכול לבחור אם לעוף או לא. גם אם אתה רוצה לעוף ממנה אתה צריך לעבור אותה. אתה צריך לעבור את השומרים, לעבור איזשהו זמן ומקום".

אפרופו שומרים, אני חייב להתוודות שהיו לי רגשות מעורבים כלפי השימוש באיש הקטן שסידרו לו מקום לפי מידותיו.
"זה שימוש, באותו אופן שאני משתמשת בעצמי ומזמינה אנשים אחרים להיות חלק מהעבודה, אנשים שהם לא שחקנים מקצועיים. בשבילי הפגישה איתו היא פגישה גורלית, לכן בחרתי להזמין אותו בעבודה הזאת ובשתי עבודות קודמות שעשיתי, כדי שמי שבא ורוצה לעבור את המקום עובר גם בו, והוא שומר היציאה, מנהל החשבונות. הוא בעצם קצה של עולם והתחלה של עולם או להפך".

מה הכותרת שהיית נותנת, ללב של הדברים?
"אני לא חושבת שיש כותרת אחת, אני חושבת שיש הרבה מרכזים והרבה דברים.

מה למשל? נגיד הלב הבוער מדבר על.. אהבה?
"בטח שהוא מדבר על אהבה, וגם על אש וגם על כתובת אש ועל כל מה שהדברים הם. כל אחד ואחת עושים את התחביר שלהם. יש את הקריאות היותר קולקטיבית, היותר תרבותיות, שגם הן נגזרת של מאיפה כל אחד הגיע, באיזה מצב רוח, עם איזה מטען ועם כמה סבלנות. לא יהיה זה נכון לנסות לתבנת אותה בתוך כותרת או משפט".

אבל אם יכריחו אותך..
"לא רוצה, אף אחד לא מכריח אותי.
 
 
(מתוך הוידאו 'עין גבות')
 (מתוך הוידאו 'עין גבות')   
למה חפרפרת?
"בגלל כל מה שחפרפרת היא. החיה, המרגלת, העיוורון, המדיום שהוא מתחת לפני האדמה. פשוט בגלל כל מה שהשם סוחב איתו. זה גם מול הקריה"...

כמעט כל ביקורת שנכתבה על חפרפרת הזכירה את התערוכה של סיגלית לנדאו, בגלל ההיקף בעיקר וכי שתיכן נשים. מה את חושבת על ההשוואה?
"אני חושבת שהיא יכולה להיות מעניינת מאד. אני חושבת שיש דברים שהמפתחות שלהם קרובים וכל אחת לקחה אותם באופנים שונים".

מה סדר היום שלך?
"אני קמה ממש מוקדם מרוב דאגות. הדברים מעירים אותי, כל מה שאני צריכה לעשות ורוצה לעשות וצריכה להספיק. הימים תמיד קצרים מדי וגם הלילות. אני פשוט עבד של עצמי".

למה בעצם לעשות אמנות?
"זה פשוט כנראה הדבר שהכי בוער, שהכי חזק מבחינתי. זה מה שאני עושה, כל הזמן. אני לא יודעת מה זה 'האמנות' בדיוק, אבל אלה הדברים שאותם אני הכי רוצה לעשות עוד מאז שהייתי ילדה. זה הכי חזק עד היום בדרייב של הקיום".
 
 
ומה קרה שהיית ילדה, יש סיפור מסוים?
"הסיפורים שעולים בדעתי כרוכים בקונפליקט עם הסביבה. אני זוכרת בגן רגע בו הגננת דיברה על צבעים: צבעים של בנים וצבעים של בנות. אני זוכרת שהתעצבנתי נורא, חטפתי קריזה שהגיעה בסוף לעמידה בפינה ולצאת מהקבוצה. אני זוכרת את זה בתור משהו מאד חזק שכנראה פשוט העיף לי את הכל. אני עדיין שואלת את עצמי למה היו לי עוצמות כל כך חריפות לדבר המאוד ברור של תכלת לבנים וורוד של בנות. אני זוכרת גם שבכיתה א' היה שיעור שקראו לו שיעור ריתמיקה ובדיוק מצאתי צב וחשבתי שהוא מאד מוסיקלי, הוא הגיב יפה. אז הבאתי אותו בתיק לשיעור, חשבתי שממש מצאתי פלא שאחלוק אותו עם יתר הילדים. אני זוכרת שגם במקרה הזה עמדתי בפינה עם הצב".

הוא עדיין קיים הקונפליקט שלך עם העולם?
"היום אני חיה את החיים שלי, אבל אני זוכרת שבאמת כל השנים חיכיתי שכבר יעזבו אותי בשקט, שכל המערכות והמסגרות ייגמרו ואני אוכל לעשות מה שאני רוצה. לאורך כל שנות הילדות זה היה קשה".

והיום את עושה את מה שאת רוצה?
"כן".

מדהים.
"כן.."
 
 
יש דברים שאת רוצה ולא יכולה?
"זמן".

כן, קשה להשיג זמן..
"לפני שבאתי הנה לדבר איתך, הלכתי ברגל ומישהי הלכה מאחורי וכמובן דיברה בפלאפון, ברחוב. הקשבתי לקול שלה והניגון של הדיבור נשמע מאד קרוב לאיך שאני מדברת. אז אמרתי לעצמי שאם אסתובב לאחור אני אראה את עצמי הולכת. היא הלכה מאחורי כמה דקות וחשבתי – אני אסתובב, לא אסתובב. הסתובבתי, היא לא היתה דומה".

אומרים שיש כפיל שלנו שמסתובב בעולם. מה את חושבת שהיא עושה?
"אני הייתי שואלת - אם הייתי נולדת להורים אחרים בארץ אחרת, האם הייתי עדיין אני"?
 
 
אני חושב שלא מדברים על אהבה מספיק באמנות.
"מבחינתי זה הכוח הכי קורע, הכי עז. הוא גם מניע בחיים ומניע את הדברים, גם האמנות נטענת מאהבה".

אם היתה מכונת זמן והיית יכולה לחזור לעבר או לעתיד לאן היית הולכת?
"אני לא חושבת שיש מקומות כאלה באמת, מקומות שהם תמים. אלו בעצם מקומות בלי זיכרונות. יש רגעים, יש כוחות שיכולים להביא למקומות האלה, כמו אהבה, טעם, כמו תשוקה. יש אותם במצמוץ, כל השאר מסובך נורא".

*הילה לולו-לין מציגה את "חפרפרת" במוזיאון תל אביב.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by