בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מובי בלי דיק 
 
 
רם אוריון

רם אוריון ניסה והגיע למסקנה ש'hotel', האלבום החדש של מובי, הוא קר ומנוכר ממש כמו חדר סטרילי בבית מלון

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדיסק החדש של מובי נקרא 'בית מלון' ותמונות העטיפה צולמו במלון לונדוני חדש ומשופצר שאנשים מעודכנים כנראה מכירים. בתוך החוברת המצורפת יש עוד צילומים של מובי בחלל הסטרילי של המלון וטקסט ארוך מאת מובי עצמו על חדרי מלון, הקיום האנושי המלוכלך והמבולגן שנמחק כל פעם שמכינים את החדר לאורח הבא וחללים סינתטיים חסרי חיים מעשה ידי אדם שמרתקים אותו. הטקסט מסתיים בתקווה שהמאזינים יאהבו את מה שהם ישמעו בדיסק ואתה תוהה אם כל המלל הזה על חדרי מלון והארעיות של הקיום האנושי מתקשר באופן כלשהו לתוכן הדיסק עצמו. אז זהו שלא. וכן. אבל כנראה לא באופן שאליו התכוון מובי.
 
 
השירים שבדיסק לא עוסקים בחדרי מלון וההסבר הארוך מתייחס בעצם רק לשם הדיסק ומשדר סוג התנשאות שנובעת מעצם הצורך של מובי – להאכיל את קהל המאזינים באסוציאציות המתבקשות והמובנות מאיליהן לחיים בחדרי מלונות. מובי בעצם מתנהג כמו איזה קונטרול פריק. הוא כנראה לא סומך על הקהל שיתפוס את כוונתו בכותרת שבחר לאוסף השירים החדש, מנטרל אינטרפטציות אחרות לשם הדיסק ובדרך מעקר, בקטנה, שני אלמנטים חשובים ביצירה מוזיקלית באשר היא - מסתורין והיכולת של המאזין האינדיווידואלי לנכס את המוזיקה לתוך עולמו הרגשי הפרטי.

וכאן גם בא ההקשר האמיתי היחיד בין שם הדיסק, לתוכנו. הסטרליזציה שמובי טרח לעשות, באופן מסורבל למדי, לשם הדיסק, מובנית גם לתוך המוזיקה עצמה. בדומה למלון שמצולם על העטיפה, מובי מגיש בדיסק הזה מוזיקה מעוצבת, מוקפדת, נוחה ושכלתנית.

הבעיה מתחילה ברגע שלמרחב הסטרילי של המוזיקה מצטרף קול אנושי ששר מילים, מספר סיפורים, מבקש ליצור איזושהי מערכת יחסים עם המאזין. זו לא הפעם הראשונה שמובי שר – לכל אורך הקריירה שלו, לצד העשייה האיסטרומנטלית והמסומפלת, מובי ניסה את כוחו כזמר. חבל. זה אף פעם לא היה משכנע ובדיסק החדש הוא מגיע לשיאים חדשים של חוסר נשמה וניקיון מרגיז בביצועים הווקליים שלו ושל לורה דון, הזמרת האורחת שמבצעת חלק משירי הדיסק. מובי מצהיר בטקסט בחוברת שהוא לא רוצה לעשות מוזיקה חסרת אווירה וחסרת חיים ואתה שואל את עצמך למה הוא טורח להצהיר על המובן מאליו. זה נראה כמעט כמו התנצלות, והאמת? אם שומעים את השירים עצמם מגלים שלמרות כל הכוונות וההצהרות בטקסט הארכני זה בדיוק מה שיצא לו. דיסק קר, חסר חיים או רגש אמיתי שמוצא אותי אחרי האזנות חוזרות בדיוק באותו המצב שהייתי בו קודם, כאילו שום דבר ואף אחד לא נגע בי. כמו חדר בבית מלון לונדוני מעוצב שאין בו זכר לאנושיות מלוכלכת ומבולגנת.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by