בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אז היה זהו זה 
 
 עטיפת האלבום של `היונים`   
 
ערן דינר

הדיסק החדש של גידי גוב מתגלה כמניירה ריקה מתוכן וגם: הגיע הזמן לפנק את עצמכם עם האוסף של 'היונים'

 
 
 
 
 
 
 
 
 

גידי גוב, 'בקצה ההר', הד ארצי, 54 דקות

עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
גידי גוב לא שיחרר אלבום מקורי כבר 14 שנים וזה הרבה מאד זמן לפי כל קנה מידה. רק לשם המחשה, שוו בנפשכם ששעה שגוב הנרגש אחז בפעם האחרונה בעותק חדש של אלבום טרי, הוא עוד עשה 'זהו זה. 'אין עוד יום' יצא בויניל. היה בו שיר שכתב לו יוסי אלפנט. גוב עשה לו קליפים ב'העולם הערב'. ככה מזמן. מאז הוא נראה בהדרגה כמי שנהנה יותר להשקיע מרץ באפיקים אחרים, טלוויזיה, האוקייז'נל ריוניון של כוורת, או סתם קצת נהנתנות בריאה.

אין לי שום דבר רע להגיד נגד בחירות הקריירה של גוב. הוא היה ונותר אחת הדמויות היותר מלבבות שמסתובבות פה, ואם יותר כיף לו לעשות טלוויזיה מבחינתי זה מצוין. אבל גוב עצמו כנראה חש צורך להמשיך ולשמר את מעמדו כזמר כי משהו דוחק בו בשנים האחרונות ללכת על כל מיני פרוייקטים די מפדחים. לפני שנתיים זה היה 'ריקוד ירח' – לקט של עיבודי ג'אז לשירים משלו ושל אחרים. עכשיו גוב משחרר את 'בקצה ההר'. זהו, כאמור אלבום של שירים חדשים אבל המשותף בינו לבין 'ריקוד ירח' רב על השונה. בשני המקרים מדובר באריזה מכובדת שמסווה מעט מדי תוכן. השירים, רובם של עמיר בניון, לא מצליחים להתעלות מעל לרמת המניירה הרומנטית הסתמית ומעצימים את תחושת ההחמצה. בניון הוא אחד השמות החמים של שוק המוסיקה הישראלית היום ושמו על תקליט של גידי גוב הוא מסוג הדברים שגורמים למנהלים ואנשי שיווק של חברות תקליטים לגרגר בחדווה, אבל הוא לא כוחות מול מלחינים ברמה של יוני רכטר או יהודה פוליקר, איתם גוב הגיע לגדולים שבהישגיו כסולן. גם הצרידות המפורסמת שגוב סוחב עוד מ'דרך ארץ' מוקצנת כאן, אם כמניירה או כתוצאה מנזק אמיתי שנגרם לקולו, במידה שפוגמת ממש בשירים. אלון אולארצ'יק שמופקד על ההפקה והעיבודים עוד יוצא איכשהו בשלום מהתקליט הזה, אבל עם יד על הלב צריך להודות שהוא מקבל פה הנחה כי באמת לא היה לו הרבה עם מה לעבוד. השורה התחתונה: הרבה שמות יפים מכסים על מעט מדי רגעים שהיו שווים ציפייה של 14 שנה.
 

היונים, 'אז היה אז', אן.אם.סי

 
הסינגלים שהקדימו את צאתו של האלבום השני בסדרת פלסטלינה של אן.אם.סי. כבר דגדגו במקומות הנכונים ועכשיו בא האלבום השלם ומקיים את מה שהבטיחו. עשרה שירים מהימים היפים ביותר של הפופ העברי, רובם כאלה שנקברו עם השנים במעמקי התודעה, מושבים כאן לחיים באהבה ובכישרון. על פניו רק אלבום של רמיקסים, למעשה הרבה יותר משום שרוב השירים כאן הוקלטו מחדש, כולל ערוץ השירה (יוצאי דופן רק יהורם גאון ורבקה זוהר, שהקלטותיהם הישנות שימשו בסיס לגרסה החדשה) ולכן זהו בעצם אלבום של גרסאות כיסוי של אמנים לשירי עצמם. העיבודים של אלי אברמוב מוסיפים לשירים האלה ציפוי מודרני אבל שומרים על קשר חזק עם המקור ובדרך כלל מצליחים לשמר את הפיל האותנטי. מתבלטים, מלבד 'רינגולי' של אילנית ו'אולי על שפת הים' של יהורם גאון שכבר יצאו כסינגלים, גם 'לא לא לא' השרמנטילי של רן אלירן ורבקה מיכאלי, 'הלילה הארוך ביותר בעולם' של ששי קשת ו'קוטפי הקפה' שהיה להקלטתו האחרונה של אריק לביא ז"ל.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by