בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
תגידו, אתם באמת מפגרים? 
 
 תמונות בחוץ: מתוך וידאו ארט של רותי סלע   
 
טלי שמיר

הריגתו של מקומון 'העיר' היא שגיאה נוספת של העיתונות הישראלית שמבקשת לפנות אל המכנה המשותף הנמוך ביותר: התחת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
כשירו בראש הממשלה לא הייתי בכיכר, כשדודו גבע התראיין שבוע לפני מותו הוזמנתי לצילומים, אבל שכחתי להגיע. בסוף השבוע האחרון עמדתי עם כמה מטבעות בכיס בפיצוציה מתחת לבית והתלבטתי על איזה עיתון לזרוק אותם. המצפון המעוות הכריע והחלטתי ללכת על משהו מהאחרים, אלו עם התמונות הגדולות והבלונדיניות המחוייכות והבדיחות העבשות וכל המובנים מאליהם האלה – אחרי הכל, זו העבודה שלי, משלמים לי כדי שאדע מהם הדברים שכ-ו-ל-ם מתעניינים בהם, לא בשביל שאתעניין במה שמעניין אותי. את 'העיר' השארתי על המדף, כמו שקורה מדי פעם. לא ידעתי שזו תהיה הפעם האחרונה שאראה אותו.

לאחרונה, כמדומני, מאז שאיתן מרקוביץ' נכנס לנעלי העורך, הראה עיתון 'העיר' סימני התאוששות קלים – הרבה אנשים מוכשרים התחילו לכתוב בו, השער שלו הפסיק להיראות כמו סתם מקראה לתינוקות חרמנים וכשקניתי אותו (ואת העכבר) יכולתי בהחלט להנות מיותר מכתבה אחת שלא תבייש את האונות המצולקות שלי. למרות כל מיני שגיאות שכנראה נעשו בו, היה לרגעים 'העיר' מצוף שאפשר לנוח עליו משאון הרייטיג-פחחחחחח המחורבן.

והנה הרימה מסעודה את רגלה הדורסנית והנחיתה אותה על קורבן נוסף: מוסף נדיר יחסית, לבוהמיינים מסריחים שמתעניינים בתרבות ואמנות (עלק), מקומון מביתו של המו"ל שנחשב לעלה התאנה המתייבש של המו"לים הגדולים בישראל.

מבלי להיכנס לפוליטיקות, קטנות ושאר ברווזים שאינני מבינה בהם, מדובר על מקרה נוסף בשרשרת. הכלב הנרצע החליט פעם נוספת שככה העם רצה - עיתון העיר במתכונתו הנוכחית ייסגר ויצטרף אל אחיו, המוספים והמקומונים והאתרים הזהים לעצמם והרבים מספור (אזכיר רק שם אחד) שפונים רובם ככולם אל המכנה המשותף הנמוך ביותר: התחת. לא המוח ולא הלב ואפילו לא אברי המין (שהרי ידוע שלבני-האדם העדפות יחסית מגוונות בתחום ואנו לא נרצה לקפח מגזרים שלמים).

התהליך מוכר וניכר היטב – ערוץ 2, רייטיג, בצע כסף, רב ערוציות, קשיים כלכליים, אינטרנט, הזניית המקצוע העיתונאי, קיצוץ מפחיד במשכורות וכו' וכו' - והנה מי שמספרים שהייתה פעם כלב השמירה של הדמוקרטיה הופכת לפודל חנפן ומתרפס, מרוט ועלוב שכל שאיפתו היא לרצות את אדוניו. ועוד איזה אדון – אדון חסר פנים שמורכב מאינספור ישויות שחושבות, כך אנחנו נוהגים לשער, מהתחת. אני חושבת שאם נבדוק נגלה שעיתונות המיינסטרים בישראל מקדישה עוד פחות תשומת לב לנושאים "תרבותיים" ו"אינטיליגנטיים"ו-"חשובים" מאשר הטלוויזיה, שהטלוויזיה חכמה הרבה יותר מהעיתון. נראה כאילו העיתונות הכתובה מבוהלת כל כך מכוחה של הטלוויזיה עד שהיא מחליטה לא רק לחקות אותה, אלא אף להציג קריקטורה מוגזמת ומגוחכת שלה.

יש כאלה שאומרים: מה לעשות? זה מה שהקוראים רוצים, זה מה שה"עם" רוצה. אני מסכימה שיש לתת לקהל את מה שהוא זקוק לו, אני הראשונה שתסכים שעלינו לשים כנר לפנינו את רחשי ליבם של מושאי הכתיבה, אבל השאלה שלי היא – האם באמת זה מה שאתם רוצים? כי אני כבר לא יודעת. למרות הנתונים שאני רואה לפני יום יום, אני מתקשה לקבל את ההנחה שקהל הקוראים הוא בעיקרו אוסף של מפגרים שלא יודעים מימינם ומשמאלם ומסתערים על כל ערימת זבל כאילו היו עדר חזירים. אולי זו רק המוסרנות שלי, אבל האני מתקשה להכריע: האם זו סתם המצאה של העיתונות, או שאנשים הם באמת מפגרים?
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by