בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יום ללא כליות 
 
 
טלי שמיר וד.

'יום ללא סלולרי' הוא כישלון ידוע מראש - ללכת בלי נייד זה כמו לגדוע איבר. דעה ועדות מצמררת מפי ד. שהלכה בלי הדבר הזה במשך יום שלם

 
 
 
 
 
 
 
 
 

ולא לאבד איבר

הטענה היא שחרם הצרכנים על חברות הסלולר שנערך אתמול (ה-4.4) היה מוצלח. על פי סקר שפרסם עיתון 'מעריב', 49% מאזרחי ישראל הבוגרים לקחו בו חלק והמארגנים הוסיפו שהם מתכוונים לערוך חרם דומה גם ב-5.5, ב-6.6 וכן הלאה.

אולם האווירה באיזורים בהם אני מסתובבת ועובדת הצביעה על נתונים שונים לחלוטין. אנשים דיברו בסלולריים כאילו כלום ורק מדי פעם צעקו בבדיחות הדעת על אלו שהעזו לענות להם.

למה זה קרה? כמובן שטיפשי להגיד שלא איכפת לנו. כולם שונאים שדופקים אותם ואני לא חושבת שישנו אזרח שמרוצה מהעלאת המחירים, אבל בצורת המחאה הקולקטיבית הזו יש משהו מדכא, פאשיסטי כמעט. כל הרעיון של המון אנשים שעושים את אותו דבר בו זמנית הוא מפחיד, מבטל זהות, ממית סובייקט. זו לדעתי, ולאו דווקא שאננות, היא הסיבה הראשונה לכשלון החרם.

אבל יש סיבה חשובה יותר. החרם הזה הוא כישלון ידוע מראש בגלל דבר עמוק ומפחיד בהרבה. יש סיבה תרבותית לכך שחרם כזה לא יכול לעבוד. מדובר באופי השתלטני של המכשיר הקטן והחולני הזה, שהופך אותנו לזמינים וחשופים בכל עת, חודר לנו לפרטיות ומשנה את חיינו ללא הכר. כל בעל מכשיר סלולרי מכיר את התחושה האיומה שתוקפת באחת כשאתה עוזב במקרה את הבית בלעדיו. כאילו יצאת ערום לרחוב, כאילו אבדת איבר.

כך שבין אם מחירי הסלולר ירדו בזכות המחאות האלה, מדובר בכישלון – החרם רק מחדד את תחושת התלות האיומה שלנו. כשאי-מיילי השרשרת קראו להחרים את בתי הקולנוע עקב עליית מחירי הכרטיסים אנשים רבים צייתו ולא הלכו לקולנוע - ולו רק מפני שבכל מקרה הם לא הולכים, הקולנוע הוא לא חלק מהם. אבל הסלולריים הם חלק מאיתנו, אנחנו שבויים של החברות שמבינות את זה היטב. יקר או זול, אנחנו נמשיך לרצות לדבר, לשחק, לשמוע מוסיקה, להוריד סרטונים ולקבל מבזקי חדשות מהאיבר המשונה הזה שלנו. וזה בא לידי ביטוי אפילו בדברים הקטנים ביותר: הרי אם לא יהיה לך סלולרי, איך תדע מה השעה?
 

עדות מצמררת מפי ד. שהלכה בלי נייד במשך יום שלם

 
הלו?
"הלו"?

אז אתמול הסתובבת כל היום בלי סללורי?
"כן"

השארת אותו בבית או שלקחת אותו איתך?
"הוא היה בתיק כל היום, מכובה, כבוי, סגור. לא שמתי אותו על רטט או שקט כי זה שקר".

את מכירה הרבה אנשים ששבתו?
"שלושה, חוץ ממני ואמא שלי שהתקשרה אלי לעבודה במהלך היום מהנייד כדי לספר לי שהיא שובתת ושאני לא אנסה להשיג אותה".

נו, ואיך היה?
"נחמד. כל היום עבר בסדר, אני ושלושת האנשים האחרים ששבתו קבענו את כל סידורי הפגישות והעניינים יום לפני והיה בזה משהו נעים ונוסטלגי. הרבה שנים לא אמרתי למישהו את המשפט 'מחר בחמש ורבע ניפגש בפינת הרחובות כך וכך'.

"שמתי לב פתאום לכל האנשים ברחוב עם הטלפונים הסלולריים, זה שיגע אותי, הצלצולים הפריעו לי ויש לי עדיין צלצולים באוזניים. בלילה הגעתי הביתה וגיליתי ששכחתי את המפתחות בתוך הבית ואז נאלצתי לראשונה להדליק את המכשיר ולהתקשר לעזרה. אבל במשך היום הרגשתי בעיקר משוחררת".

אז למה שלא תמשיכי ללכת בלי סלולרי?
"כי אי אפשר לנהל את החיים במציאות הנוכחית בלי טלפון נייד".

את מרגישה שזה ממש שינה אותך פיזית?
"כן כן, כואב לי הראש. יכול להיות שהמוח שלי חשב שהתופעה הזו של חוסר קרינה סלולרית תפסיק, אז הוא התחיל לגדול פתאם. והיום הוא הבין שזה בעצם לא ככה והתחיל לכאוב. אולי אלו כאבי פאנטום של האוזן השלישית".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by