בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אמן על האש: אל תירו בפסנתרן 
 
 
איתן בוגנים

והפעם מארח המדור את רוני סומק, משורר, צייד בג'ונגל בלי חוקים ומאפיה של איש אחד

 
 
 
 
 
 
 
 
 
עבודה של חן ברק ורותם רוזני
 עבודה של חן ברק ורותם רוזני   
הפעם הראשונה שכמעט פגשתי את רוני סומק הייתה כשהייתי בן 10 בספרייה העירונית בדימונה. זה היה לפני ארוחת הצהרים ביום קיץ לוהט כשרוני הטריח את עצמו עד אלינו כדי לספר לכמה ילדים קטנים ורעבים משהו על החיים ועל שירה. אני החלטתי לא להצטרף לכיתה והספקתי לחטוף מבט על האיש הגדול שבא, בדיוק כשנכנס בשערי הספרייה, בדיוק כשאני יצאתי. מאותו מפגש קצר ולמרות הקילומטראז' שצברתי בשעות שירה, המילה משורר עדיין מעלה ברוחי את דמותו האיתנה של רוני סומק.

החברות מהכיתה סיפרו לי לאחר מכן שהן נורא נהנו, החברים רטנו שהיה משעמם והמורה המשיכה להתמוגג שבועות רבים אחרי. כיום, בדיוק כמו בעבר, גם לאלה החולקים על טיב הוראתו ואיכות שירתו של סומק, ברור שהוא אחד מהמשוררים ברי המזל שהטביעו את חותמם על השירה העברית, במו ידיו ובכיתות רגליים. השירה לאש היא כמו הגפרור לחיים - מסוכנת, מהפנטת, יוצאת מכלל שליטה וחושפנית. רוני מעיד על שירתו שהתלכדה במרוצת השנים ממעמד של פנס כיס לתאורת פרוז'קטור, כזה שמאיר וחורך בבשר החי של המשורר. הנה הבזקים מהירים ובוהקים של האש (ושל העבודות של הסטודנטים לצילום, אשר תיעדו את מסע ההתכתבות אל רזי שירתו של סומק).
 
עבודה של דפנה צ'ילאג
 עבודה של דפנה צ'ילאג   
מאיפה או איך מתחיל התהליך היצירתי שלך?
"אני צייד שלא מכיר את חוקי הג'ונגל. בכל שיר אני מאפס מחדש את האקדח".

מתי התחלת לכתוב?
"בגיל 16 וחצי. רציתי לשלוח פתק לילדה שלמדה אתי בכיתה, ורגע לפני השיגור גיליתי שכתבתי שיר. קרעתי את הפתק לגזרים. למחרת, כשכתבתי את השיר השני, קיוויתי שזוהי עוד מחלה ממחלות ההתבגרות. סירבתי לאיית אז את המילה משורר".

מה אכלת היום? האם לאוכל או לשתייה יש השפעה על הכתיבה שלך?
"קבב עירקי שבישלה אישתי הרומנייה. האוכל תמיד מונח על הצלחת השירית שלי, החל מ'גן עדן לאורז' שכתבתי לזכר סבתא שלי ועד 'גלידה' שכתבתי לכבוד שירלי, בתי".

מהם התמות בהם אתה מתעסק?
"השירה היא חלון הראווה של החיים שלי. הכול מונח שם".
 
עבודה של אתי חן ברייר
 עבודה של אתי חן ברייר   
לאור התערוכה האחרונה בחיפה, מה לדעתך הקשר בין אמנות ושירה?
"זהו טנגו שבא להרחיב טריטוריות. המקום הכי בטוח של השיר הוא בשורות הקצרות והמנוקדות של ספר השירה. אבל אחרי שהוא נכתב, מתחשק לפעמים לתפור לו כנפיים. הכנפיים שתפרו הסטודנטים מחיפה הן כנפיים מרגשות במיוחד, כיון שכל אחד לקח את השיר לטריטוריה הפרטית שלו והניח עליה טביעת אצבע. לכן אגב, שמחתי מאד שענת גטניו אוצרת התערוכה, בחרה לתאר את העבודות כהתכתבות עם השירים שלי, לא בעקבות."

כמה האהבה חשובה בחיים שלך? האם היא נוכחת בשירה שלך?
"הספר החדש שלי 'מחתרת החלב' נפתח בשיר 'ממטרה' שהוא שיר אהבה:

האהבה פורצת בקילוחים דקים
מנקבי הממטרה.
גם אנחנו כמו לחי האדמה
צמאים לנשיקת המים".
 
 
עבודה של הדר בן ארי
 עבודה של הדר בן ארי   
האם ניתן להעריך יצירת אמנות עכשווית, את השיר האחרון שלך למשל, במונחים כספיים, בשקלים?
"בוא נעבור לשאלה הבאה".

יש אמנים שמשתמשים בסמים כדי לדמיין וליצור, היית עוצר אותם?
"הייתי מספר להם שזה חלק מהרומנטיקה שמזמן יצאה לפנסיה".

הדת היא האופיום של ההמון אמר פעם מישהו, במה אתה מאמין?
"לני ברוס אמר פעם: 'הרבה אנשים עזבו את הדת וחזרו לאלוהים'. את המשפט הזה אני תולה בבית הכנסת המטפורי שאני עסוק בבנייתו".

אמנות באופן כללי נתפסת כעיסוק אינדיבידואליסטי, איך זה עובד עם חיי משפחה, קריירה וכולה, בשבילך?
"המשפחה, העבודה והחיים הם 'חומרים' שמהם בונים בית בשיר. הבדידות היא הפנטהאוז".
 
עבודה של ניר אברהם
 עבודה של ניר אברהם    
סיפרו לי ברחוב שאנחנו חיים בעולם פוסט מודרני, גם העבודות שלך מתקיימות שם?
"היה פעם משורר שטען כי הוא משורר המחר. אמרו לו: בוא נדבר על זה מחרתיים".

האם לשירה יש יכולת להשפיע על החיים בחוץ, על האיש ברחוב?
"האמנות היא הפסנתר שמניח האמן ב'סלון' של המערבון. הפסנתר הזה מנגן בתוך אבק שריפה. האמן, כמו הפסנתרן, מבקש: 'אל תירו בי, אני רק הפסנתרן'".

האם ישנם טקסים שאתה עושה לפני או אחרי שאתה יוצר? מהו סדר היום שלך?
"הטקס היחיד הוא קריאה בקול, מתוך כוונה סמויה ללחוץ יד למוסיקה. סדר היום שלי כולל הוראה בבית ספר תיכון, בסמינר הקיבוצים,ובסדנאות לכתיבה בבית-אריאלה וספרית דימונה. לפחות פעם בשבוע אני נפגש עם קוראים".
 
עבודה של רועי ברגלס
 עבודה של רועי ברגלס   
האם אוונגרד ושירת שוליים יכולים להתקיים עכשיו?
"זה חייב להתקיים. אלה הם פרחי הבר".

מה דעתך על עולם השירה הישראלי? היכן אתה רואה את עצמך בו?
"אני מצדיע לשירה הנכתבת כאן. אני משתדל להיות מאפיה של איש אחד".

מהו הזיכרון הראשון שלך?
"6 בבוקר, אמא ואבא שלי עוטפים אותי בשמיכה ומעבירים אותי מהצריף במעברה לבית האבן של סבא וסבתא באותה מעברה. הייתי אז בן 3. ההורים שלי מיהרו לאולפן ולעבודה. סבא וסבתא שלי מיהרו לפנק אותי".

לצערנו, המצב הפוליטי בארץ הוא כזה שאי אפשר להתעלם ממנו, איך פועלים ומגיבים במציאות כמו שלנו?
"הנה שיר מתוך הספר: 'זה':

זה
זֶה שֶׁהַמֹּחַ הוּא הָרָמַטְכָּ"ל שֶׁל הַגּוּף
זֶה שֶׁהַגּוּף מַסְתִּיר תַּאֲוָה בִּמְעָרַת הָעֶרְוָה
זֶה שֶׁהָעֶרְוָה מַרְטִיבָה אֶת שִׂפְתֵי הַשָּׁבוּי
זֶה שֶׁהַשָּׁבוּי הוּא שֵׁן שְׁבוּרָה בַּפֶּה שֶׁצָּעַק אֶת הַפְּקֻדָּה
זֶה שֶׁהַפְּקֻדָּה אֵינָהּ יוֹדַעַת גְּבוּל
זֶה שֶׁהַגְּבוּל מָתוּחַ כְּגֶרֶב
זֶה שֶׁהַגֶּרֶב שׁוֹתֵק
זֶה שֶׁהַשְּׁתִיקָה מְפוֹרֶרֶת חוּטִים מִפַּקְעוֹת הַמִּלִּים
זֶה שֶׁבַּמֹּחַ תְּקוּעוֹת הַמִּלִּים כְּגָדֵר
וְשֶׁאַחֲרֵיהֶן לֹא נִשְׁאָר עַל מַה לְּדַבֵּר."
 
מתוך עבודת וידאו של עודד הירש ורועי ברגלס
 מתוך עבודת וידאו של עודד הירש ורועי ברגלס    
האם אתה חושב שלשמך הפרטי או לשם המשפחה הייתה השפעה על מסלול חייך?
"כן. עד פרסום שירי הראשון (בגיל 16 וחצי) קראו לי רוני סומך. סומק זוהי טעות דפוס שאימצתי".

האם עולם השירה מתקיים בחייו של הדור הצעיר, בילדיך למשל?
"יש לי בת. כתבתי אתה ספר ילדים ('כפתור הצחוק') כאשר הייתה בת חמש וחצי".

מה היית רוצה לראות בעתיד הוורוד?
"שוורוד הוא באמת ורוד ולא שושנת פלסטיק".

רוני סומק ממליץ:
שיריה של ויסלבה שימבורסקה (בתרגומו המצוין של רפי וייכרט)
לחזור ולראות את 'חמים וטעים' (ולזכור שאף אחד לא התחתן עם מרלין מונרו בגלל שהיא יודעת לגהץ חולצה)
ולשמוע גם את הביצוע המקורי וגם את האנ-פלג של 'ליילה' (אריק קלפטון הוא תמיד גיבור גיטרה).

15 צלמים מתכתבים עם שירי רוני סומק בתערוכה 'ולידו, במסגרת דומה'. גלריית המכללה האקדמית לעיצוב ולחינוך ויצו-חיפה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by