בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
לא ידעתי שתברח 

לא ידעתי שתברח

 
 
אמיר עמרמי

"יותר מכל הייתי רוצה להחליף איתו היום כמה מלים. שימצא חרוז מתאים לדמעות שלי". אמיר עמרמי נפרד מהמורה שלו, אהוד מנור

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הדבר הראשון ששאלו אותי היה אם אני בסדר. "מה זאת אומרת אם אני בסדר?" שאלתי, והם מסרו שהם דואגים לי בגלל ההיכרות שלי איתו, תהו איך אני לוקח את האובדן.

האמת היא שאני את האובדן לא לוקח לשום מקום, כמו שהאובדן עצמו מעיף אותי לכל הכיוונים.

ההיכרות שלי עם אהוד הייתה בשנה שעברה במסגרת לימודיי בבי"ס רימון. הוא העביר שם קורס בשם "מלים למנגינות ומנגינות למלים". בתחילת הקורס כולנו התרגשנו. עבודה וורבלית עם אהוד מנור היא אחד הדברים המרגשים ביותר עבור כל מי שרוצה להביע את עצמו על הדף.

בהתחלה כל אחד בחר שיר לועזי והתבקשנו לתרגם אותו. האהבה של אהוד לתרגומים הייתה כמו אהבת הספן לים – הוא התעקש תמיד שהשיר המתורגם יעביר באופן מלא את מקורו, עם כל ההתייחסות למצלולי מלים, חרוזים והשד יודע מה. היה פשוט מאלף לראות אותו יושב על הכסא הלבן בכיתה, עם הסוודר הכחול הנוראי הזה (תמיד רציתי להעיר לו עליו), עובר על טקסט במבט אחד ומיד שולף מהשרוול קומץ מלים שכמו בהינף מטה הפכו את השיר לטוב יותר.

ליד אהוד מנור הצירוף "שווה להחליף איתו מילה" מקבל משמעות אחרת לגמרי. אני משוכנע שכל אמן שעבד בחייו עם אהוד יודה בפה מלא שאין כמו להחליף איתו מילה. זה פשוט תענוג לתת לו טקסט ולראות איך בשבריר שנייה הוא מחליף מילה אחת בודדה שהייתה לוקחת את הטקסט למקום אחר לגמרי ונותנת לו את המשמעות אחריה חיפשת מראש. יש כאלה שקראו לו פזמונאי, יש כאלה שקרו לו משורר ויש כאלה שקראו לו מתרגם. לי הייתה את הזכות לקרוא לו "המורה" לכמה חודשים.

הוא גם היה פריק של חורזים. כמובן שאני משוכנע שאם היה קורא את הרשימה שלי, בוודאי היה אומר לי "תראה חביבי, אולי תחליף את המילה 'פריק' במשהו אחר, אולי 'מאוהב'?". והנה אני כבר מתקן, אהוד היה מאוהב בחרוזים. הייתם צריכים לראות אותו מתפתל כשמישהו רטן לעברו שהמלים "חלום" ו"פתאום" מתחרזות, ואיך מיד היה אומר שאין סיכוי בעולם שכן, ואף נשען על המקורות ואמר כי חז"ל אסרו באומרם "לא תחרוז שור בחמור".

תמיד תהיתי מאיפה, לעזאזל, הוא שולף את כל הרעיונות שלו? כמה שירי אהבה בנאדם יכול לכתוב? ואיך תמיד לפגוע בול, עם חריזה מושלמת, ויחס נכון בין מלים ומנגינה. בנושא הזה שאלתי אותו והוא ענה לי כך: "אישתי לעולם לא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. הכי רחוק שהגעתי היה ששאלתי אותה אם היא אוהבת והיא אמרה לי שכן".

הוא היה נעים הליכות, אוהב את הבריות וחביב על כולם. היה מענג להיות במחיצתו ולשמוע את דעתו בנושאי תרבות. הוא תמיד הקשיב לנו והפנים דברים שאמרנו לו. משך הקורס הקצר איתו גרם לי לגשת אחרת לטקסטים שאני כותב. הוא אף פעם לא אהב שכתבנו בצורה אפלה בסגנון הגאון הבלתי מובן. תמיד אמר שנכתוב את מה שאנחנו מרגישים. הוא עשה את זה כמעט יותר מארבעים שנה.

אני משוכנע שהחברים שלי עצובים לא פחות ממני. מי לא בילה פרידה קשה מאהבה ראשונה בלי שיר של אהוד מנור, מי לא בוכה עם השירים שלו בימי הזכרון, מי לא מתאהב בקיץ בבחורה עם שמלה פרחונית ומיד חושב על שיר אהבה שלו? הזכות שלי היא שיצא לי להכיר אותו, ולשבת איתו ביחד על שירים שלי. לחברים הטובים והיקרים שלי יש את החסרון שלא זכו למחווה שכזאת, ואני חושב שבגלל זה הם צריכים להיות עצובים יותר ממני.

ואני שואל, מה יהיה בסוף? זה קשה, חברים יקרים, אנחנו חיים במדינה בת 57 שנים והאבות המייסדים שלנו עוזבים אותנו אחד אחד. התמונה שרצה לי עכשיו בראש היא שאהוד היקר יושב כרגע על כוס קפה עם עוזי חיטמן, אריק לביא ונעמי שמר והם ביחד מתמלאים גאווה על העולם התרבותי שהשאירו לנו. שלא תבינו אותי לא נכון, אני אולי משתעשע לי מעט עם השפה, אבל מבפנים כואב לי, והייתי רוצה יותר מכל להחליף איתו היום כמה מלים. אולי שימצא חרוז מתאים לדמעות שלי.

אני משוכנע שבפגישה שלו עם בורא עולם, אהוד בטח יציע לו כמה מלים שהוא חשב עליהם במשך שנות חייו, שאולי יוכלו לתרום לספר הספרים שלו. אני משוכנע שאלוהים עצוב היום, ואם הוא לא יפגוש אותו לכמה מלים, הוא צריך להיות עוד הרבה יותר עצוב. כמו החברים שלי.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by