בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
בשבח הפלצנות 
 
 
איתן בוגנים

היא יכולה לבכות מול מהדורת חדשות והיא אוהבת עבודה קשה, מלתחות ואמנות שלא מתחנפת. איתן בוגנים שוחח עם גליה יהב, עיתונאית, אוצרת, אמנית ומה לא

 
 
 
 
 
 
 
 
 
ויקטוריה
 ויקטוריה   
בימים האחרונים גיליתי להפתעתי הרבה שגם באוקינוסים העמוקים והקרים של הציניות והאדישות צפים להם לאיטם ניצולים שהחזיקו חזק בגלגל ההצלה של הריגוש והיושר. כן, מבלי לראות יבשה באופק, אנשים חופשיים עם עינים פקוחות לרווחה עדיין מסתובבים בקרבנו, גליה יהב למשל. בתור אחת שיכולה לחרוץ גורלות, שיש בכוחה לשפד ראשים עם עטה המשונן ולסמא צופים עם היופי שבאמנותה, גליה יהב נשארת קשובה לרעשים וללחישות שרובנו מעדיפים לחסום. היא נשארת נאמנה לרחשי ליבה. בלשון אחר ומבלי להפריז, גליה יהב היא התגשמות החלום הרטוב של עולם האמנות העכשווי – היא רגישה, אנינה, יודעת על מה היא שחה ומה חשוב באמת; ולא דופקת חשבון לאף אחד מלבד עצמה. חוץ מזה היא גם אישה מקסימה.
 
ונוס
 ונוס   
את ידועה בתור אוצרת וכתבת, וחסר דעת שכמוני הופתע לגלות שאת גם עושה אמנות.
"התחלתי ב-94 כאמנית, ובמקביל כתבתי מדי פעם לעיתון סטודיו. עם השנים הדגשים משתנים, גם מפני שהגיעו הזדמנויות לאצור תערוכות וגם מפני שאוצרות וכתיבה הן הזדמנויות לפרנסה, ואני תמיד מתפרנסת בקושי. כתיבה יוצאת לפועל מהר יותר ומביאה סיפוק מהיר יותר. אבל אני כל הזמן במצב של געגועים לעשיה האמנותית. יש פה גם סוגיות אתיות וצרות העין של שדה האמנות - השדה צריך יותר כותבים ואוצרים מאשר אמנים. כאמנית אני מתחרה וככותבת אני משרתת קהל."

מדברים על הכוח שיש מאחורי אוצרות וכתיבה. גם כאמנית, היכן את מרגישה הכי בנוח?
"זה מורכב, בגלל שהתחלתי להציג ולכתוב במקביל. באותו שבוע שהוזמנתי להציג בפעם הראשונה בחיי, כשעבר לי החשמל המטורף בבטן, גם קיבלתי טלפון משרה ברייטברג בקשר לכתיבה. מההתחלה התנהלתי בתוך סבך של עמדות ואני מאמינה שאחרי כל ההכרזות והדיבורים, היושר האישי קובע, ואמת וסקרנות קובעות. אנשים יודעים לזהות את ההבדל בין תשוקה לאופורטוניזם, זה משהו שעובר בטונים של טקסט ושל עבודת אמנות. אנשים רואים אוצרות וביקורת כעמדות כוח והן כמובן גם כאלה, אני לא מכחישה, אבל הן לא עמדות אגוצנטריות של התלהבות מאמנות של אדם אחר, הן עמדות של נדיבות ושל רצון נואש לתרום לדיון התרבותי. רוב האמנים מסתפקים באגוצנטריות מתוסכלת, עמדת המבקר והאוצר היא עמדה של נתינה, של מוכנות לראות את הקולגות."

אין לך הרגשה שפספסת קריירה אמנותית?
"יש תקופות שכן. אני באה מפיסול שהוא תחום מאוד חושני בעיני. אני מתגעגעת לזיעה. יש תקופות שאני אוצרת תערוכה שנראית מוצלחת בעיני או כתבה מוצלחת ואז אני אפילו לא זוכרת שאני אמנית כי התמזל מזלי ויש לי עוד דרך ביטוי."
 
ויקטוריה 2
 ויקטוריה 2   
אבל זה עדיין להישאר באותה קלחת?
"הפוליטיקה והקטנוניות לא נחסכות ממני אם זאת השאלה, גם ככה וגם ככה."

האם ישנם עקרונות שעל פיהם את פועלת?
"בדיוק השבוע אמרתי לסטודנטים שלי שמלבד הדיבור על הנושא הספציפי של היצירה, באמנות טובה יש רובד ששואל על המדיום ועל השפה, על מה זו אמנות. אפשר לומר שזהו אופק נשאף עבורי בכל התחומים בהם אני עוסקת. ליצר היגדים שהם תמיד גם שאלות."

ואמנות מהי?
"כל מה שבא לנו, עכשיו רק נשאלת השאלה מי זה לנו? הדבר הנפלא באמנות הוא שהמילה היא כלי קיבול ריק שבכל רגע נתון אפשר להטעין אותה במשמעויות, לכן היא גם כל כך מקוממת. שוחרי האמנות כועסים על עוסקי האמנות – הם קוראים להם פלצנים ואליטיסטים. וזה מתרחש משום שאמנות היא משהו שמתעדכן כל הזמן, שנמצא כל העת במצב של הטענה מחודשת."
 
 
אני כריסטיאנה פ.
 אני כריסטיאנה פ.   
אז אין צדק בדברי המקטרגים על פלפול ואינטלקטואליזציה מיותרת של האמנות?
"אם אני עם הגב לקיר וצריכה להגיב אם יש צדק בטענות – אז לא. כיום יש נטייה לפופוליזם והקוד – צו פיוס – מבטל ספקנות, מחאה, זעם, ואפילו ביטל גם את השמחה בעצם. כיום רוצים שאמנות תהיה בידור."

איך מתחילה תערוכה?
"אין לדברים האלה באמת נקודת התחלה. תערוכות יחיד קורות כשאני פונה לאמנים שמעניינים אותי ומבקשת מהם להציע לי פרויקט ואז עם כל אחד מהאמנים מתחיל סוג אחר של דיאלוג. תערוכות קבוצתיות צצות מתוך התבוננות בתרבות, באמנות, מתוך תקווה שאני עם יד על הדופק ומתוך רצון לנסח אמירה על איזשהו אספקט. מתוך זה אני מחפשת אמנים שיכולים להתקשר לזה, להרחיב את זה. אני מאוד נהנית מהשלב של הקמת התערוכה, זה כאילו שאני משחקת בבית בובות. לא אני הייתי צריכה לעמול על העבודות ולי נשאר החלק הכיפי של ליצור הקשרים, להאיר משהו משותף. ליצור פאזל אינטלקטואלי, ויזואלי ורגשי."

רגשי?
"עוד קורה לי לעיתים נדירות שאני מאושרת מעבודת אמנות או בוכה ממנה, אני עדיין לא כזאת מקצוענית קרת רוח. זה גם הרגע שמפחיד את האגו, השלב של בניית התערוכה בפועל הוא מכריע באם אני אצליח לתקשר את הרעיון ולייצר שמשהו יתקיים. למשל, שנה שעברה מרדכי ואנונו שוחרר מהכלא ולי היה מאוד חשוב לעשות תערוכה פציפיסטית שתעלה את הפער בין איך שהוא נתפס כאן כמרגל ובוגד לבין איך ששאר העולם תופס אותו כגיבור ופציפיסט. התערוכה הזאת צונזרה במקום אחד ובמקום שני דרשו את שינוי שם התערוכה ופיקוח על ההודעה לעיתונות, הם גם רצו שהתערוכה לא תפתח ביום השחרור של וענונו. זו הייתה תערוכה שלא רק שלא קיבלתי עליה משכורת אלא מימנתי מכיסי, כי היה לי חשוב להגיד שפוליטיקה היא לא רק הסכסוך יהודי-ערבי."

וכשזה הוצג זה גרם לאיזה טלטלה?
"רוצים בלי גבול כמובן שדברים ישפיעו אבל אין לנו שליטה על זה באמת. אני מרגישה שאנחנו חיים במציאות איומה. כולנו הפכנו לניהיליסטים וציניים ומדי כמה זמן מישהו אוזר אומץ, רץ ברחוב עירום וצועק איפה הצדק שלי, איפה? אז מישהו כותב שיר, עושה תערוכה או מסיבה, כל אלה הן זעקות אימה. אני בן אדם רגשן בבסיסי וקל לי לבכות מול מהדורת חדשות. אני יכולה לדפוק את הראש בקיר, על אמת."
 
קוים מקבילים
 קוים מקבילים   
יש משהו שאת זוכרת מעברך שהשפיע על מי שאת כיום?
"כשהייתי ילדה רקדתי למשך שבע שנים בלט ונשארו לי מזה שתי תובנות עיקריות: האחת היא להגיע לחופש דרך מאמץ אדיר, כמו רצי מרתון שאחרי הקילומטר ה-700 כבר משילים את המאמץ מעליהם. והתובנה השנייה היא המלתחות - היה שם משהו גופני נטול התחסדות ובושה של שותפות של כל הגילאים, זיעה, סרחון, נקעים באצבעות, גופניות של ספורטאים נטולת פוזות ומאוד בריאה, מאוד סקסית."

מה עם אהבה?
"מה איתה באמת?"

ואחרות?
"כל רצוני הוא לקרוא ולכתוב. למה אף אחד לא מציע לי עבודה עם משכורת טובה ופנסיה כדי שאקרא ואכתוב? אני מוכנה להסתפק גם בחצי משרה."

אפילו בחצי משרה, למה?
"צריך להיות מאוהב בשפה, ואתה תמיד מתחתיה. שפה מאפשרת ריבוי פרסונות, ריבוי נוסחים, שכלול יכולות יותר מהירים מאמנות. השרשרת של מילה שמובילה למילה הבאה מקיימת פערים פואטיים ואניגמטים. טקסטים הרבה יותר משפיעים עלי מכל דבר אחר, אני חושבת. הקריאה מפרה את הדמיון שלי."

אהבה ממבט ראשון?
"כשאני עוסקת בטקסט שהוא באמת חשוב לי, שיש בו משהו שהוא מעבר להתפרנסות, אני מסתובבת כמו מאוהבת, כל דבר מזכיר לי אותו – יש לי פתקים קטנים בכל הכיסים עם מילים יפות שאסור לשכוח, אני קמה בארבע בבוקר לבדוק אותו שוב, אני מכורה."

מה היית רוצה לראות בעתיד הוורוד?
"האמת שאני בתקופה די טובה עכשיו, אבל הייתי רוצה להיות אוצרת שותפה במקום נחשב בניו יורק."

גליה יהב ממליצה על סקס:
לא לחכות יותר מדי
להזדיין בתחת
ואף פעם לא להגיד היא/הוא לא הטיפוס שלי.

גליה יהב מציגה עבודות חדשות בתערוכה זונות בגלרית המדרשה.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by