בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
פסח שמח 
 
 
איתן בוגנים

לרגל החג, ראיון עם הצייר פסח (סלבוסקי) שמביא את ירושלים לתל אביב: "אני רואה רעיון כמו שאני לוקח אוטובוס - אני לא מתחתן איתו"

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הסטודיו של פסח
 הסטודיו של פסח   
באנלוגיה לפרדוקס הסיני העתיק - סוס לבן איננו סוס – התערוכה 'זמן לראות' בגלריה 'טל אסתר' אינה תערוכה. פסח סלבוסקי (שאצר) ומציג עם דוד בהר, מרדכי גומפל וצלם אנוש, הוא כמו סוס טרויאני שהחליק לו בקלילות במורד ירושלים, התגנב לו בשקט אל בין קירותיה של גלריה תל אביבית מובהקת, חיכה לשעת הכושר ושיבר את מסדיה.

ועוד בימים אלו, ימי אביב וברחשים בהם הכל מזמזם, ימי סתיו של הגמוניה בהם כל הנהרות זורמים אל תוך ים של ציניות וספקנות (שבונים גם סכרים ספורים של תשוקה וריגושים), ימים בהם נדרש הצופה להגיב בו זמנית על אמנות כפי שהיא נראית וכפי שהייתה אמורה להראות, בימים אלו מספרים שהגיע הזמן סופסוף לראות. התערוכה 'זמן לראות' מציעה הזדמנות לפקוח את העיניים בהעמידה מחדש את שאלת השאלות - תקפותה של האמנות בימינו - בצילם המתעתע של הזמן היחסי והראייה המשוחדת.
 
מיצב של דוד בהר
 מיצב של דוד בהר    
העבודות המוצגות באנטי-תערוכה או בפסבדו-תערוכה מערערות, ללא כוונה תחילה כמדומה, את הסדר הקיומי של קריאה והבנה של אמנות ישראלית עכשווית. מבלי להתחשבן עם הכרוניקה של האמנות הישראלית, ההטענה מחדש של אמנים "ירושלמים" כמו פסח סלבוסקי ומרדכי גומפל בגלריה 'טל אסתר' יוצרת, כמו בכל מאבק טוב, מימד שלישי חדש, מין פואטיקה של הבחנה מקולקלת או הדמיה יוצרת. הציורים של פסח סלבוסקי למשל, הם ציורים שכמעט ואף פעם לא נגמרים. פסח סלבוסקי עובד על אותו בד שנים רבות - משנה, חותך, תולה ומציג במקום כלשהו, משנה, מנסר ומציג אותו שוב כציור חדש. פעולות אלו לא רק שמוותרות על ההילה של הציור האחד והיחיד (לכאורה) אלא משבשות לחלוטין את הסדר הציורי, הצבעוני, הביוגרפי וכולי. בעית ערכה החושני וההכרתי של האמנות העכשווית מתחדד לנגד ציורים אלה. כוונתו של פסח המשורר, בין אם נבעה מכורח אמיתי, משרלטנות, הברקה או אם בכלל הייתה שם מלכתחילה, חסומה. הציורים אינם מאפשרים לצופה להבחין במגוחכות ובחוסר האונים שיש במלאכת הציור – ב"טעויות" שקוראות לחדור דרכם אל ההזדהות או הביקורתיות.
 
 
מרדכי גומפל
 מרדכי גומפל   
ומצד שני התערוכה כולה מרגישה כ"טעות" אחת גדולה. הסוס הלבן איננו סוס ואין לו אף שום רצון להיות סוס, כלומר, הכוח והיופי של התערוכה מתבטא במסתורין שהיא מייצרת, בחוסר שיתוף הפעולה שהיא מבקשת ובהיעדר היומרנות המתבקשת. בין אנרכיזם לליריות נשגבת, בין פסח סלבוסקי לצופה, יש קודם כל שאלה – מה זה? (ויש שיוסיפו, מה זה לעזאזל??) וזו בתורה גוררת אחריה ספריות שלמות ולבסוף מתרכזת בדקירה חדה בלב או בויתור ואכזבה. גם על שאר המשתתפים חלה הקושיה - מגזרות נייר צבעוניות וקטנות של מרדכי גומפל (בן ה94), צילומי הסטודיו של סלבוסקי שנלקחו על ידי צלם המתכנה בשם צלם אנוש, ומיצב של דוד בהר המתפקד כמעין פריסקופ המציץ אל הטבע הממוסגר. לאחר שויתר על המושג של לגמור, פסח סלבוסקי מאמין במסתורין ובשאלות שאין להן תשובות. "המפגש שלי עם מרדכי גומפל וצלם אנוש שינה לי את החיים. במקרה של צלם אנוש אני מרגיש שהוא חקר משהו עקרוני בקשר לצבע, אפילו את הסיבות להימצאות ירוק וכחול בעולם. הוא לאפשר להתבונן דרך המבט שלו. אצל גומפל יש סוג של תנודה של צבע, סוג של ריכוז."

.
 
חלל גלריה 'טל אסתר'
 חלל גלריה 'טל אסתר'   
קראת לעצמך לפני זמן מה אמן מסורתי, מה זה אומר?
"אני אמן מסורתי לפי ההבנה שלי, בעיני זה אומר שמישהו הסתובב והסתכל באמנות והחליט שגם הוא רוצה לעשות ולהוסיף משהו בלי הרעיון שהוא עושה מהפכה או בועט באיזה מסגרת."

אתה מדבר על עבודתך ככזאת שמפעילה את הקהל.
"עבודת אמנות חזותית יוצרת עיוות בחלל שגורם תגובה פיסית מצדו של הצופה, תנועה שהיא מכוונת אך ללא שליטה מוחלטת - ריקוד. התנועות יכולות להיות עדינות, מרומזות. הגוף כולו עלול לזוז, או ייתכן שיהיה זה רק הנהון קל של הראש וטלטול הכתפיים והזרועות. כאשר ריקודו של הצופה נחווה על ידו או על ידה כמשרה בריאות, אז, לזה בדיוק אנו קוראים יופי."
 
ציור של פסח
 ציור של פסח   
מה קורה בין רעיון למימושו?
"אני רואה רעיון כמו שאני לוקח אוטובוס - אני לא מתחתן איתו, אני לוקח אותו עד לסוף הכיכר ויורד, ואם אני צריך להמשיך לנסוע אני לוקח אחד אחר. תוך כדי שאני עובד על עבודות אני תמיד משתיל סדרות של מהלכים מושגיים כדי ליצור קצת בלאגן, אבל זו לא המטרה הסופית של העבודות. אני עושה מהלך מושגי תוך כדי העבודה, מבצע ובודק את המצב שוב."

ומה באשר למלאכת האוצרות?
"למדתי שאם הכל נעשה בדיוק כפי שרציתי, זה עדיין לא מבטיח שהתערוכה תהיה יותר טובה. אני לא מספיק חכם לחשוב על כל הברקה לבד."

נדמה שהאמנות שלך כלל לא נוגעת בפוליטיקה?
"אני בהחלט רוצה לעשות משהו שיעזור לאנשים להתמודד עם המצב אבל נמנע מאמירות ספציפיות. אני מבין את אלה שחושבים שאם אתה חי במקום ורואה חדשות וקורא עיתונים כמו כולם אז אתה חלק מזה ולא חייב להתאמץ על מנת לבטא זאת. אבל אגיד גם שיש לנו זכות לחיים פרטיים ולחלומות שאנחנו חייבים לברוא. הבן הגדול שלי היה באוטובוס האחרון שהתפוצץ בירושלים וכל יום אני עובר ליד המצבה ותוהה מדוע השם של הבן שלי לא מופיע שם. שמונה אנשים נהרגו, כמעט כולם נפצעו והוא היה מהמעטים שיצאו ללא פגע. האמנות שלי מתקיימת תוך כדי המצב בו אנו חיים וזה אמור לתת לי ולאחרים כמובן את הכוח להתמודד."

ואיכשהו להשפיע על המצב?
"אמן בעצם מוסר סוג של איך לחיות, ואנשים באים לראות ובודקים כמה זה מתאים להם. אתה יכול לתת למישהו משהו שייקח איתו הביתה וזה יעזור לו לחיות. כל אמנות הוא בעצם אופטימית, אפילו באמנות פסימית מישהו היה מספיק אופטימי כדי לחשוב שהיה שווה לעשות את זה."
 
עבודה של מרדכי גומפל
 עבודה של מרדכי גומפל   
מה יהיה הציור האופטימי, המושלם?
"כמובן שזה לא קיים אבל הוא יהיה משהו שכל המתבונן היה רואה את הדימוי שהוא צריך לראות. אם הייתי צריך מסיבה כלשהי למשל לראות את הסבתא שלי אז היא הייתה נמצאת ואם אתה היית צריך לראות את חצר הבית שלך אז זה מה שהיית רואה."

אתה מתאר סוג של זיכרונות ויזואליים.
"כשהייתי בן 5 הבנתי שיש דבר כזה היסטוריה, כשעברנו שכונה בדטרויט. הייתה חנות ממתקים וקלפי בייסבול שקראו לה דוגנ'ס, אבל בשלט היה כתוב משהו אחר. אז שאלתי אנשים ואמרו לי שכנראה היה פה פעם מישהו שקראו לו דוגנ'ס אבל אף אחד לא זכר מי זה היה. אז הבנתי שיש דבר כזה היסטוריה ושזה ארוך. אני לא מעט תוהה אם המקום עדיין קיים ואם עדיין קוראים לו דוגנ'ס."

פסח סלבוסקי אוצר ומציג את 'זמן לראות' - דוד בהר, מרדכי גומפל, צלם אנוש, בגלריה 'טל אסתר'.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by