בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
הופעות: טוסט צהובה, חצי גולדסטאר 
 
 אפרת גוש. מתוך האתר הרשמי   
 
אמיר עמרמי

אפרת גוש משדרת עוצמה, קובי אוז מרגש ליד הפסנתר, ולעמית פרידמן אסור להתפשר על מצוינות. אמיר עמרמי במדור הופעות חדש

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אפרת גוש – הופעת בכורה

יום שישי שלפני ליל הסדר, מועדון הבארבי בת"א מפוצץ עד אפס מקום, לקראת ההופעה של אפרת גוש. לאחר האזנה לאלבום הבכורה שלה, הציפיות היו גבוהות מאוד. גוש מביאה איתה משהו חדש למוסיקה הישראלית. נגיעות של ג'אז עם רוק איכותי, צ'רלסטון עם פסנתר הכי ישראלי שיש. הלחנים וההפקה של יוני בלוך המוכשר, בשילוב ההגשה של גוש, הם הרכב בהחלט מנצח. רק בהאזנה שלישית מתחילים להבין שטרם נשמעה אחת כמוה, במחוזותינו הכל כך צפויים מראש.

אפרת גוש נתנה כניסה מרשימה לבמה, בשיער מסופר פלאים, לבושה בגופייה ומכנסיים שחורים. היא מלאת עוצמה, סקסית, אפילו מעט מפחידה. סאדו מאזו לעניים. על הבמה עלו איתה עוד שבעה נגנים. כולם נעלמים כליל כשהיא מתחילה לשיר. יש לה שליטה מלאה על הקול, והיא משדרת עצמאות וכוח.

הטקסטים של אפרת גוש נכתבו ברובם על-ידי ברק פלדמן, חלקם בשיתוף איתה. למרות שהיא רק בת 21, מאמינים לכל מילה שלה. ב'דיאטה' היא שרה על הבחור שעזב לפני שבע שנים ולא שמעה ממנו יותר. "כשכולם שואלים, אני אומרת דיאטה, וזהו בעצם הכל / אולי יום אחד ימצאו אותי מתה, ואז כבר יפסיקו לשאול".

לפעמים נדמה שהקשיחות שלה נעלמת ליד הטקסטים של פלדמן, אבל בשורה התחתונה, היא משדרת שירה ממקום אחר, מקום שכבר היה שם, ושר היום על המקום הפגוע ההוא. מקום שכנראה עשה לה טוב. לפעמים רואים שהיא לא שמה זין, ולפעמים נדמה כי היא פשוט מניחה אותו בצד כאקט נוסטלגי.

היה מאכזב לשמוע איך העיבודים בהופעה החיה נלקחו אחד לאחד מהאלבום. בכלל, הלהקה על הבמה ישבה טוב, אך היה חסר מקום לאמירה אישית של הנגנים. חסרה השקעה בעיבוד חדש להופעה חיה. הליכה מדוקדקת אחרי האלבום היא אולי מתכון להצלחה בטוחה על הבמה, אבל מיוני בלוך ואפרת גוש, שגם ככה הביאו אותה באלבום ייחודי, הייתי מצפה שיצאו מכליהם בהגשה אחרת על הבמה.

אפרת גוש בהופעה / אפרת גוש – שירה ; יוני בלוך – פסנתר וגיטרה ; טל קירשבוים – גיטרה ; ארז פרנק - בס ; אריאל ערמוני – תופים ; מאיה בלזיצמן - צ’לו ; דניאל קורן – אקורדיון ; רועי סונק – חצוצרה.

קישורים:
האתר הרשמי
 

קובי אוז – "דמעות וים", מופע אינטימי

 
קובי אוז עולה על הבמה עם מכנס אפור וז'קט ג'ינס משופשף, מתיישב מאחורי פסנתר חשמלי ופותח את הערב עם השיר 'אני כמו דג'. בנגינה עילגת הוא נותן לקהל לשיר איתו ביחד את הפזמון. הבמה קטנה. פסנתר, גיטרות ומיקרופון, אפילו מגבר הגיטרה עומד על ארגז חלב ירוק שלא התכבד בבד לכיסוי. הכי אינטימי שיש.

לאחר השיר הוא מתנצל על נגינתנו הנלוזה ומסביר מדוע לא נקרא הערב "קובי והפסנתר". יתכן באמת שלא ראוי לו להתחרות מול הקוריאנית בתחרות רובינשטיין לפסנתר, אבל קובי אוז הוא מלחין ותמלילן מהטובים והמרעננים שיש היום בתרבות הישראלית.

במסע קסום של שעתיים, מגיש אוז עיבודים מרגשים ומיוחדים לשירים כמו 'ריקודי עמבה', '3 בלילה', 'אחרי 20 שנה' (בעיבוד רגאיי מבריק במיוחד), 'גבר רומנטי', 'אם תעזבי אותי' ועוד. מה שנפלא בערב הזה, הוא שאפשר ממש לראות איך השירים נכתבו. שומעים אותם ערומים, ללא הפקה כבדה או השואו המפורסם של להקת 'טיפקס'. אני מודה שמעולם לפני כן לא יצא לי ולהקשיב לעומק המלים של 'ריקודי עמבה'.

"דמעות הן הגשם של הנשמה" אומר אוז, ומספר שלמרות שהאלבום האחרון שלו מדבר על הפרידה הקשה שעבר מאביטל, הוא כבר נמצא היום במקום אחר, או לפי דבריו המצוטטים: "זה כבר לא אקטואלי". מי שמכיר את הטור המנוח שלו מ'מעריב', יודע בוודאי שהוא מדבר על המהממת.

אוז מדבר הרבה עם הקהל. לי הוא הזכיר את יהונתן גפן, בתוכניות כמו 'זה הכל בינתיים, בינתיים זה הכל'. הקהל לוקח אצלו חלק פעיל בפזמונים. בהופעה שבה נכחתי התביישו חלק מהאנשים לשיר, ואוז ביקש מהם להצטרף במילים "אנחנו מעטים אבל צודקים". אכן, האולם לא היה מלא עד אפס מקום, וישבנו מרווחים על ריפודי הכיסאות המפנקים. סתם שרים איתו ביחד "זה הכל סתם". הרגשנו מעטים, הרגשנו צודקים, אבל בטוח שאנחנו לא לבד.

קובי אוז – "דמעות וים" / קובי אוז – שירה ; נעם ינקלביץ' – פסנתר ; דני אברג'יל – גיטרות.
 

עמית פרידמן בהופעה

 
המדור מתחייב לתת מקום גם לאמנים צעירים והרכבים חדשים, וכאייטם בכורה: הכירו בבקשה את עמית פרידמן. פרידמן (24), בוגר 'תלמה ילין', סקסופוניסט במקור, עולה לבמה במועדון ה'בארבי' עם תלתלים פזורים לכל עבר, חולצה לבנה חצי פתוחה, מצוייד בגיטרה חשמלית והרכב רוק מהוקצע להפליא.

למרות שפרידמן שר על כל הקלישאות הידועות, כמו אהבה וצרות שבינו לבינה, עדיין שזורות בשירים התבטאויות מקוריות משלו. "כל אחד רוצה שתהיה לו מישהי במיטה / אך זה לא אומר שבבוקר הוא רוצה להיות איתה", "יש לי אלף סיבות לחיות איתך עוד מאה שנה / אז איך שאת ואני לא מחזיקים אפילו שנייה". תוכלו גם למצוא אצלו תהיות קיומיות כגון: "כשעץ נופל מרחוק לא מכירים בקיומו / כשאדם נופל מרגישים בכשלונו".

פרידמן היה מרגש במיוחד בבלדה מקסימה בשם "קיץ", טקסט עמוק יותר ונוגע מהאחרים, מלווה בלחן מלטף. יש לציין שבמשך כל ההופעה מלווה את עצמו פרידמן בגיטרה, אבל משהו טוב מאוד קרה על הבמה כשהוא הניח אותה בצד, ופשוט עמד ושר את "מה שעובר לי בראש עכשיו". צביקה פיק, צדי צרפתי, וריקי גל היו סותמים את הפה. לריגוש תורמת העובדה שפרידמן שומר על קשר רציף עם הקהל, ושהחומר מעובד היטב ומנוגן במקצועיות.

לקראת סוף ההופעה ניגנו שני הגיטריסטים יצחקי פרנקו וזיו ריינר "דו קרב" גיטרות מסורתי, שהזכיר את הימים הטובים של כוורת. יכול היה להיות בהחלט במקום, אם פרידמן היה לוקח סקסופון ליד, ונותן לנו קצת מהשנים הצעירות שבנו אותו. לא מדובר בשחצנות, אלא באומץ. אם אתה מבקש לפרוץ החוצה, בוא ותראה לנו מי אתה עד הסוף. הקהל מאוד מעריך היום אמנים שהם מוסיקאים מגוונים.

פרידמן התרגש, וראו את זה עליו. ההתרגשות היא אמנם חלק מכל העניין, אבל נדמה היה שחלק מהשירים נוגנו בסולם מעט גבוה, ולא נלקח בחשבון משתנה ההתרגשות, שיכול לפעמים לזרוק את הזמר מלפגוע בצלילים הנכונים (לא משהו שירידה בחצי טון לא יכולה לפתור).

לסיכום, המדור מאמין שבחירה נכונה יותר של סולמות, מחשבה על שילוב סקסופון וחשיפה יותר אישית על הבמה, יוציאו את פרידמן יותר טוב החוצה. בשאיפה שהוא לא יתפשר על מצוינות, כשם שהוא לא התפשר באותה נקודה בזמן בה החליט שהוא בכלל רוצה להופיע.

מכל מקום, אנחנו היינו שם קודם.

עמית פרידמן בהופעה / עמית פרידמן – שירה וגיטרה ; יצחקי פרנקו – גיטרה ; זיו ריינר – גיטרה ; איתמר גרוס – קלידים ; מיקי ורשאי – בס ; רון אלמוג – תופים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by