בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
סמרטוטים 
 
 
אמיר עמרמי

אמיר עמרמי לא מאמין שמישהו מאיתנו באמת מתרגש ביום השואה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני כבר לא מאמין לדמעות שלנו בימי הזכרון. זה יפה מאוד שאנחנו סוגרים בתי עסק ומקומות בילוי. זה רק קצת חבל שיש חוק בשביל זה ושזה לא בא מבפנים.

השנה עברנו איזשהו גבול. כולנו, כחברה. אך הצביעות שלנו מתחילה עוד לפני יום השואה. בזמנים קשים יותר, כשבכל שני וחמישי היה עולה אוטובוס לאוויר ואנחנו עטפנו את עצמנו בעור של פיל. במקרה של 10 הרוגים היינו מוותרים על הקולנוע ומתנחמים בפרק של סיינפלד, בחמישה הרוגים נאחזנו בתקווה שיהיה יצפאן, ובשני הרוגים היה איזכור קל אצל דידי הררי ברדיו, בתוספת ציון ש"אין מה לעשות, ושצריך לחזור לשגרה". באמת ברוך השם שכבר כמה זמן לא הצליחו להוציא עלינו פיגוע, אבל אני בספק כמה ניקח את זה קשה בפעם הבאה. אני איתכם שלא יבטלו לנו את יצפאן.

אבל למה ללכת רחוק? בשבועיים האחרונים נהרגו לנו שני חיילים – סמ"ר ציקי אייל וסמ"ר דן טלסניקוב זיכרונם לברכה. אני בספק אם מישהו זוכר בכלל איך נפל ציקי אייל (למעוניינים, חבריו ירו בו בשגגה בזמן שירה על נהג מונית במחסום), וכדי שלא ייהרס לנו היום, מיד אחרי המוות של דן טלסניקוב, שמו לנו בחדווה וברינה את השידור החי של 'כוכב נולד 3', הישר מנתניה. אם אנחנו לא בוכים על שניים, עוצרים קצת את הזמן לחשוב, אפשר להאמין לנו שאנחנו באמת בוכים על 6 מליון?

ונכון, יש כמה גרועים בהרבה. אני מתכוון לכל אותם מתנגדי ההתנתקות הקיצוניים, שהיו השנה התורנים לקחת בכוח את הזיכיון על השואה, ולמען מטרתם הרי כל האמצעים כשרים. ואני זוכר הכל. אני זוכר את קריאותיה של נדיה מטר האומללה אל עבר יונתן בשיא, שכינתה אותו יודנראט, אני זוכר את המתנחלים שקראו בבוז ("נאצים") לשרת החינוך ולשרים אחרים שבאו לבקר אותם בגוש קטיף; ולעולם לא אשכח את אחד הרגעים המבישים בתולדות המדינה, כשהמתנחלים החלו לענוד טלאי כתום לתפארת. אני לא סולח לאף אחד מהם, ומבקש מהם בכל לשון של בקשה, שאם הם באמת לא מכבדים אותי, שלא יעזו לעמוד דום בצפירה.

וישנם אלה שאינם עומדים בצפירה בטענה שעמידת דום היא מנהג הגויים. אני לא בא לערער על אמונתו של פלוני כזה או אחר, אבל שידעו אותם מאמינים אדוקים שזה גם ממנהג הגויים לחסל אותנו.

ביאליק כתב פעם ש"אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל". יסלח לי חיים נחמן המנוח, אבל כבר איו כאן שום רוח, ורוח זה כל מה שאנחנו עושים. והסמרטוטים האלה על התורן הם אנחנו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by