בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
"גיא לוי סתם גיטריסט חרא" 
 
 עטיפה של איזה סינגל של אינפקציה   
 
גיא לוי

דיסקים חדשים: אינפקציה ממשיכים להיות הבני-זונות הכי מגניבים בסביבה, מיקי שביב בעירום יומרני. וגם: ניו אורדר החדש והפיוצ'רהדס

 
 
 
 
 
 
 
 
 

אינפקציה, 'בכיף', NMC

מי שמכיר ואוהב את אינפקציה יעדיף שהשורות הבאות לא יכתבו. אינפקציה היא אחד הסודות השמורים של המוזיקה הישראלית. סוד לו שותפים כ-5000 מעריצים משוגעים לדבר שרכשו את אלבום הבכורה שלהם ומפוצצים כל הופעה שלהם בברבי, וזה מבלי שתיכתב עליהם כמעט מילה בעיתון ומבלי שהשירים שלהם יושמעו ברדיו.

בכל זאת, למי שאינו נמנה עם הקבוצה הראשונה, האלבום השני של הלהקה 'בכיף' מספק הזדמנות מעולה להכיר את להקת הרוק הכי מעניינת ומוזרה שפועלת בישראל כיום. קשה להסביר גדולה של טקסט כמו – "זה עושה לי שמח לא להתפתח/ זה עושה לי נעים רק בכפכפים/ לצאת כמו מפגר לרחוב לקנות מאוורר/ בשביל הרוח אה אה...", מחוץ להקשר של האופן הכל כך מיוחד שבו אינפקציה מבצעת אותו. עבור הרוק הישראלי שנוטה להיות נפוח מרצינות וחשיבות עצמית – אינפקציה היא הילד הפושטק שמפוצץ את הבלון הזה בפנים.

הם משתעשעים בלהיות מוניקה סקס (סרט על סקס), מכסחים את "זה היה ביתי" (והופכים אותו ל"לא היה זיתים") מתרגמים את eye of the tiger כמעט מילה במילה, ועושים סוג של מעשה בנושאי המגבעת ("אוהד פישוף לא חברה" הופך ל"גיא שמי הוא סתם גיטריסט חרא...").

מבחינה מוזיקלית, באלבום הראשון משנת 2000 - 'ככה מפנקים' בחרה אינפקציה להיצמד לשילוב ביזארי בין נגינת מטאל מחורעת – לשירים שנונים מוגשים באופן סופר-אינטיליגנטי. הפעם הלהקה נפתחה לעוד סגנונות מוזיקליים – מה שרק עשה להם טוב. הם מדלגים בקלילות מפופ למטאל לרוק אקוסטי - לפעמים אפילו באותו שיר. התוצאה היא אולי האלבום הטוב ביותר שיצא מהשוליים הישראליים מזה שנים.
 

מיקי שביב, 'בעירום', עצמאי – האוזן השלישית

עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
ביצוע שירים בהופעה בגרסתם המינימליסטים עם גיטרה בלבד נחשב (שלא בצדק לדעתי) כחותמת האיכות הגבוהה ביותר שכותב שירים יכול לקבל. ההתכנסות הזאת אינה צעד נדיר כל כך במחוזותינו - לרוב אגב, בעיקר מטעמי חיסכון של הפקה ולא מטעמים אמנותיים. הוצאת דיסק שכזה, היא כבר עסק נדיר יותר.

'בעירום', החדש של מיקי שביב מציע 9 שירים שבוצעו בשנה שעברה בהופעה בחנות 'האוזן השלישית'. שביב נחשב כמותג של איכות בסצנה המקומית – "מוזיקאי של מוזיקאים", שיום אחד לכאורה יבינו כולם את הגאונות שלו. 'בעירום' תואם לגמרי את הפוזה הזאת, ויזכה ודאי לתשואות המבקרים. אני באופן אישי לא חושב כך. 'בעירום' חושף את כל מגרעותיו של שביב – שירה מנייריסטית מדי, מאוהבת בעצמה, שירים שיותר מדי מודעים לעצמם, ובעיקר יומרנות.
 

ניו אורדר, waiting for the sirens call, כרמל מיוזיק

עטיפת האלבום
 עטיפת האלבום   
יחסית להרכב שפועל כבר ארבעה עשורים והגיע לכל שיא אפשרי (כולל הזכייה הטרייה מלפני מספר שבועות בטקס פרסי ה-NME בפרס ההזוי "גאונים דמויי אל"...), "sirens call " הוא אלבום הוגן למדי. ניו אורדר הצליחו כאן לא להפוך לדינוזאורים, ולספק את המינון הרגיל של להיטים. את הצליל האלקטרוני המזוהה של הלהקה הם מעט נטשו הפעם לטובת הגיטרה, אבל אל דאגה – נגינת הבס של פיטר הוק שהפכה לסימן ההיכר של הלהקה עוד מימי love will tear us a part של ג'וי דיוויז'ן, לא השתנתה. זה לא אלבום גדול, אבל אם אתם משתייכים לפליטי הפינגווין, או שסתם שקועים ברטרו לאייטיז המוקדמים – זה בהחלט אלבום שיעשה לכם נעים בגב.

האתר של ניו אורדר
 
 

פיוצ'רהדס, The futureheads, כרמל מיוזיק

מתוך האתר הרשמי
 מתוך האתר הרשמי   
זהו אלבום הבכורה להרכב הבריטי הזה שמשתייך יחד עם בלוק פארטי (bloc party ) ופרנץ פרדיננד למה שמכנים גל הפוסט-פאנק שכובש בשנה האחרונה את הממלכה המאוחדת. אם הייתי שומע את האלבום הזה בלי להקשיב לבלוק פארטי קודם, סביר להניח שהייתי מאוד אוהב אותו. הבעיה ששמעתי את בלוק פארטי והם נשמעים בדיוק, אבל בדיוק אותו הדבר. מסקנה – אם אתם מעוניינים להתעדכן בגל הלהקות הזה מספיק דיסק אחד מבין השניים, (פרנץ פרדיננד נשארים הרחק מאחור). טבלה מסודרת שערכתי, של יתרונות וחסרונות (הסולן של בלוק פארטי שר הרבה יותר טוב, אפילו שלהוא מהפיוצ'רהדס יש מבטא יותר מגניב), הסתיימה בניצחון בנקודות לבלוק.

האתר של הפיוצ'רהדס
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by