בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
חברות לאיזמל 
 
 ליאת בן רשי. צילום: שמוליק יערי   
 
דניאלה זמיר

דניאלה זמיר לא מופתעת מהעובדה שהדוגמניות המושפלות בחרו להתחנן על חזרתן לתוכנית. אחרי הכל – הן נשים

 
 
 
 
 
 
 
 
 
הקדימונים לפרק של 'הדוגמניות' אשר שודר אמש, הכריזו חגיגית שהנה ניתנה לנו הצופים, האופציה, שמא אומר החובה האזרחית, להחזיר אחת מפליטות התכנית היישר לגמר הנוצץ. הפרק נערך כמעין לקט של תכניות עברו, כאשר בנוסף הוצגו קטעי וידאו מעשה ידיהן של נפסלות התכנית, בו צריכות היו להתחנן להזדמנות נוספת, ולהסביר מדוע הן ראויות לו.

בדומה לפרקים של התכנית אשר שודרו עד כה, גם בפרק אמש, כבוד עצמי, לא היווה את התמה המרכזית. ספק אם המתמודדות ידעו עד כמה משפילה תהא הסאגה אליה נרשמו, וספק אם תיארו בנפשן את אכזריות העלבונות. אך לתדהמתי, אותן בנות אשר הזילו דמעות לנוכח רשעות צוות "השופטים" ומחאו על הרס כבודן העצמי, ביקשו לחזור לטירה המרושעת. התחננו.

במהלך כל התכנית חלפה במוחי ההשוואה הבלתי נמנעת בין נפסלות התכנית אשר התחננו להזדמנות שניה, לבין נשים מוכות. אמנם אין לאותן נערות סימני חבלה על גופן (מלבד אנורקסיה קלה), אך הן חוו קשר משפיל מאין כמוהו, ומבקשות כסהרוריות לחזור אליו שנית. במקרה ונשאר למתמודדות שהונשרו מן התכנית טיפת כבוד עצמי, הן כבר ידאגו בעצמן לייבש אותו.

בפרק הראשון, המתמודדת אלכסנדרה כונתה בפי צוות השופטים כבעלת מראה בריא ומלא חן. שתי תכניות מאוחר יותר, המראה הבריא נראה להם לפתע כשמן. לאחר שהונשרה בעקבות הדימיון שלה ל"חבית אשר יש לגלגל מן המדרגות" (בטי רוקוואי) היא בכל זאת התחננה להזדמנות שנייה. מדוע נטע, אשר יוחס לה מראה ה"פלאפל", מבקשת לחזור? כולן, מלבד מתמודדת אחת, ביקשו לחזור. מדוע?

ובכן, המעשה הקל ביותר הוא להצהיר שמדובר בחבורת נשים שטחיות ולא אינטליגנטיות, אשר לא מיצגות את כלל האוכלוסיה הנשית, ובכך לפטור את הסוגיה הקשה. אך אינני מאמינה בכך, ולכן לא אעשה זאת. הן אמנם בחרו להשתתף בתכנית ריאליטי אשר משודרת בפני הקהל הרחב, אך מרביתנו הנשים משתתפות באותה תחרות באופן יום יומי. וזה כבר לא עניין של בחירה.

להיחשב "יפה" בימים אלה, הוא עסק קשה עד בלתי אפשרי. מדובר בעיסוק יקר, סזיפי, ולעיתים גם כואב מאוד. שוק הניתוחים הפלסטיים גדל משנה לשנה, כמו כן גם תעשיית מוצרי הדיאטה. אנחנו הנשים מהוות כ-90% מן האוכלוסייה המקיימת ומגדילה שנתית את רווחי המוסדות הללו.

החיבה הגדלה שלנו לאיזמל, רק מאשרת את מה שאינו דרוש אישור ממילא, אנחנו רוצות להיות יפות. אנחנו יודעות מקדמת דנא שהיפות בינינו מתוגמלות בחברה היטב. מאז פריצת הנשים לשוק העבודה בשנות השבעים-שמונים ועד היום, המקצועות היחידים בהם נשים הרוויחו באופן קונסיסטנטי משכורת גבוהה יותר מגברים הם דוגמנות, וזנות. אכן, האירוניה משעשעת. ומה זה משכורת גדולה לעומת מחמאה מאהובך על יופיך הרב?

אם אנחנו מוכנות לכך, ומשלמות על כך, שישברו לנו את עצם האף (ניתוח אף), יגרמו לנו לכוויה בדרגה השנייה בפנים (פילינג כימי), ושישאבו לנו רקמות חיים שלמות מן הגוף תחת כאבי תופת (שאיבת שומן), מה זה כבר עלבון או שניים מפי מיקי בוגנים, לעומת התואר "יפה"?

אכן, ניתן לפטור את התנהגותנו בהצהרה הפוסט-פמיניסטית על כך שהיום, כבר יש לנו בחירה. אנחנו בעלות היכולת לבחור שלא להשתתף בתחרות טלוויזיה, אך הבחירה האם להשתתף בתחרות ברחוב, היא וירטואלית לגמרי. אם את הסופרת האמריקנית נעמי וולף: "חיה שנלכדה במלכודת, אינה בוחרת לכרסם לעצמה את הרגל". עד כמה שהיינו רוצות להאמין שאין זה כך, בחדרי חדרים, אנחנו לא נבדלות בהרבה מן המתמודדות ב'הדוגמניות' שיעשו לא מעט, בכדי לזכות בכינוי "יפות".
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by