בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
מכבי ניצחה, שרון הפסיד 
 
 
שאול יתום

הנסיון של אריק שרון לברך את פיני גרשון בגמר המשחק נגמר במבוכה והפסד לאריק שרון. אבל האם כך?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"אני אוהב אותך"
"גם אני אוהב אותך" (דיאלוג שהיה באמת, בין אריק שרון לפיני גרשון, ישראל 2005)

מי שלא היה עסוק עד שכרון חושים בשאגות ניצחון וריקועי שמחה, ודאי שם לב אתמול לדיאלוג ההזוי שהתנהל מיד עם גמר המשחק בין פיני גרשון, ההוא שאלוהינו שבשמים בחר בו מכל המאמנים בפעם השניה ברציפות, לבין אחד – שמן ובעל מראה טוב לב – אריק שרון.

מיד לאחר מפגש מטופש לא פחות בין פיני גיבורנו לבין טמבל אחר, הנשיא קצב, שנכח במשחק ונדחף לפריים כמו מנגליסט שמבקש שכלעמישראל יראו לו בפריים-טיים, נמסרה לפיני ההודעה הבאה: "ראש הממשלה רוצה לדבר איתך". המסך חולק לשניים, בחלק אחד אריק, בודד ומלאכותי, ובחלקו השני פיני, מוקף באוהבים, מלך ישראל.

שרון, מנסה ככל שביכולתו להידמות לקריקטורה שלו מ'ארץ נהדרת', דיקלם איזה מערכון עילג על כך שבשנה הבאה הוא ישמח לברך אותו שוב. פיני, בפליטת פה צנועה, אמר דבר שהשתמע ממנו שהוא ודאי ישמור על כיסאו, אך עתידו של ראש הממשלה לא ממש ברור. אחר כך הוא ניסה לתקן, אבל זה היה כבר מאוחר מדי.

49.3% רייטינג זה משהו שבהחלט ראוי לנצל. בעידן הרב-ערוצי קשה מאד לאתר מדורות שבט קולקטיביות שכאלו, וייתכן שהיתה זו ההזדמנות הגדולה ביותר של שרון לפני ההתנתקות, לדבר אל כל העם. ואת ההזדמנות הזו הוא יורק לעצמו בפרצוף – נדמה שמעולם לא נראה בטלוויזיה מנהיג כל כך לא כריזמטי, כל כך יומיומי, כה סתמי.

כאשר פיני עזב את הזירה ואריק נותר ממלמל לעצמו, כבר לא הייתה שום דרך חזרה. פיני יצא גבר-גבר שלא שם על אף אחד חוץ מעל ההוא שבשמיים – אפילו לא על ראש הממשלה; ושרון יצא אפס, כלומניק, נפסד, נייח. אין ספק שכל מי שצפה בזה חש צביטה של מבוכה. צפוי עד כאב שהמבקרים והסאטיריקנים יעשו מטעמים מהגרע הזה, אבל כאן, מין הראוי שנשאל - האם ההפסד של שרון איננו יתרון, האם ייתכן וישנן סיטואציות בהן כדאי לצאת כזה, אפס?

יתכן בהחלט כי האפסיות הזו של שרון היא סמל של עידן השלום, או לפחות הפסקת האש. תהליך שהופך גנרל בעל דימוי רצחני לסבא נחמד איננו עניין של מה בכך, וראוי שלא נזלזל בו. מי שנחל תבוסה מוחצת כזו, ידועה מראש (כמו התבוסה של אריק אל מול פיני) הוא מי שנכנע, ומי שנכנע הוא מי שחדל להילחם. מי יתן וזהו באמת הכיוון אליו אנחנו הולכים: מנהיגים כפקידים עייפים שהניחו את נשקם בצד ואינם מפחדים להפסיד ולהראות חלשים. את הקרבות והניצחונות תשאירו לכדורסל, ולאלו שמאמינים שכל מה שקורה הוא משמיים.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by