בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טוראית* פוקס 
 
 ``רדי לעשרים!``. צילום: יניר סלע   
 
אורית פוקס

"המדים הוצרו מבעוד מועד, תמיד דאגתי שיהיה איזה כפתור משוחרר". אורית פוקס נזכרת בעזר ויצמן ("נשים לא צריכות להיות טייסות") ובשירותה הצבאי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני זמן לא רב התעוררתי בבוקר למשמע רעש מטוס אדיר, שלרגע היה נדמה כאילו עומד להתרסק אצלינו בחצר. פתחתי את החלון וראיתי מחזה מרהיב: מטוסי F16 מנמיכי טוס עוברים אחד אחרי השני. פתאם קלטתי שזהו מפגן הכבוד לזכרו של שכני והנשיא לשעבר עזר ויצמן. דמעה עגולה וגדולה נשרה מעיני.

התרגשתי כל כך מהעוצמה הזו, הכבוד הזה שנתנו לו. ופתאם קלטתי שזהו – כולנו מתים בסוף. וזה עצוב, עצוב מאד.

אני זוכרת שפעם חזרתי מהים ברגל וראיתי אותו עובר עם השומרים שלו. עכשיו אני מצטערת על שמעולם לא דיברתי איתו. הייתי רוצה ללמוד ממנו, לשמוע מה עבר עליו כל השנים, שיספר לי, שיראה לי תמונות. מה שמדהים בבן אדם הזה זה שהוא היה נחמד מאד. אהבתי את השנינות שלו, את חוש ההומור. אפילו קראתי תהילים לעילוי נשמתו באותו הליל.

(עמי, חיפה) כתבת שאת חושבת שלנשים מתאימות מכוניות קטנות. האם את חושב שבאופן כללי שנשים נוהגות פחות טוב מגברים?
כן, אני חושבת שגברים נוהגים טוב יותר מנשים. אבל רגע, רגע, רגע – יש לי הפתעה – אני עברתי טסט ראשון תוך פחות מחודש, הבוחן אמר לי "עברת את הבחינה הבחינה בהצלחה", ויצא מהמכונית תוך שהוא משאיר אותי בשוק. אבל נחזור לענינינו – נשים הן חסרות ביטחון על הכביש, וגברים סובלים מעודף ביטחון ולכן אחוז התאונות הנגרם על ידי גברים גבוה מזה של הנשים.

לגברים יותר מתאים כל הקטע של הכלים הכבדים. ובהקשר הזה אני גם מסכימה עם מה שאמר עזר ויצמן –שנשים לא צריכות להיות טייסות – אם הייתי שומעת שאת הבוינג בו אני טסה מטיסה אשה, היית קצת נבהלת. אשה צריכה להיות אשה. זה לא מתאים לנו – לא נתפס לי איך בחורה שואפת להגיע ליחידה קרבית ולהיות לוחמת שטח. אבל כל הכבוד לנשים האלה –איזה אומץ. לא נתפס לי – אבל אני גם מנסה להבין.

מדים על גבר זה מדליק אותי. זה סקסי, זה גברי. ככל שהדרגה גבוהה יותר, החושים מטשטשים. בתור חיילת נפלתי ברשתו של הקצין שלי והתאהבתי בו, ניהלנו רומן סוער.

בתחילה בכלל לא רציתי ללכת לצבא – אבל מילאתי את חובתי הלאומית. המדים הוצרו אצל התופרת מבעוד מועד, תמיד דאגתי שיהיה איזה כפתור משוחרר ומינימום של עקב אם אפשר – לא אהבתי שטוח. השיער התנפנף לו ברוח, שיגעתי את הבסיס.

הייתי מרותקת די הרבה, ברחתי כמה פעמים. המפקד שלי פעם נתן הוראה לש.ג לא לתת לי לצאת בשום פנים ואופן. כשהגעתי לשער ראיתי אותו מנופף מול עיני במפתחו: "את לא יכולה לצאת, אני מ-צ-ט-ע-ר."

חטפתי עצבים – לא אחת כאורית פוקס תוותר! השער היה גבוה במקצת וזחלתי מתחתיו כשצעקות היסטריה מהדהדות באוזני הש.ג. חטפתי על הבריחה הזו, לא נשארו חייבים לי. רותקתי על ימין ועל שמאל. כל פעם שרציתי לעשות פן או לאכול יצאתי. היו פעמים שלא תפסו אותי – אבל בדרך כלל תפסו, לא חסרו בבסיס מלשניות רעות, אבל בסופו של דבר אהבו אותי. תתפלאו לשמוע שהתעודה הסופית הייתה טובה מאד. יש תמורה בעד האגרה.

יום עצמאות שמח לכולם!
אורית פוקס
כתבו לי ל: oritf@nana.co.il

*בעלת טור
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by