בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
זיכרון גועלי 
 
 
אמיר עמרמי

מה רוצים מהאמנים? מזייפים אותם, מרמים אותם, מורידים אותם ואחר כך עושים ענין מזה שהם דופקים קופה קטנה ביום העצמאות. אמיר עמרמי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
צרות העין שלנו אינה יודעת שובע. לא רק שהדשא של השכן ירוק יותר, החתיכת חרא גם קנה לעצמו מכסחת דשא חדשה, צבע את הגדר, הבת שלו רזתה ואת שעות הפנאי שלה היא מבלה בלעשות לנו עיניים.

נתונים "מדאיגים" פורסמו השבוע בתקשורת, כמדי שנה, על כך שאמני ישראל הולכים לשלשל לכיסם סכום נאה של כמה אלפי דולרים כל אחד, על הופעות בערב יום העצמאות. דיוויד ברוזה, בועז שרעבי – 7,000 דולר, ריטה ופוליקר יקחו עשירייה נכבדה, ההראלים למינהם, גבסו, מושיק עפיה, הדג נחש וכו' יאלצו להסתפק בסביבות ה – 6,000 דולר, פלוס מינוס, והרשימה עוד ארוכה.

חיי האמן פה אינם קלים. רוב האמנים מופיעים במועדונים בהם קהל נוגס להם טוסטים מול הפרצוף, שותה ומעשן, ומהמקום הזה הם צריכים להביא את הכי טוב שלהם. אני שונא את זה שבבארבי דורשים ממני מינימום הזמנה של 25 שקל. צריך שיהיה מקסימום הזמנה לכוס מים בכניסה. באנו לראות הופעה, לא?

מה גם שמחיר כרטיס כזה עולה בסביבות 30-90 שקל, ובהרכב של 5-6 נגנים, מי ישמע כמה כל אחד מהם מרוויח. אבל זה לא מתחיל ונגמר בהופעות חיות. אין היום אמן ישראלי שמכבד את עצמו, שאין איזה עבריין תרבות מסריח בתחנה מרכזית כזאת או אחרת, שעומד עם הטרנינג הצהוב שלו ומנפנף בעשרות הדיסקים המזויפים שהוא מוכר תמורת סכום זעום. ואם לא הטרחתם את עצמכם אל עבר הזבנים המפוקפקים, הרי תוכלו תמיד להוריד כל שיר שתרצו, של כל אמן שתרצו, מרשת האינטרנט הענפה.

נניח למען הדיון שטפו טפו טפו, לא צריך לדאוג היום לאמנים כמו ריטה ויהודה פוליקר. הם עושים את הכסף שלהם בהופעות גדולות, בלי עין הרע, ומוכרים דיסקים מקוריים ממש לא רע. אך מה עם שאר האמנים? טרם נכנסתי לשום חוזה של אמן מול חברת התקליטים, אבל אם אתם רואים היום אמנים חדשים כמו יוני בלוך, אפרת גוש, מירי מסיקה ולירז צ'רכי, או אמנים די ותיקים כמו דנה ברגר, דניאל סלומון והדג נחש, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שדי טחנו להם את הצורה בחברות התקליטים. באותיות הכי קטנות כותבים להם שחברת התקליטים "מתחלקת איתם בהסכמה" בתמלוגי אקו"ם שהם יקבלו מהשמעות ברדיו, אחוזי מכירות גבוהים של אלבומים, אחוזים מהופעות ומה לא (אתה רוצה להיות אמן, לא כפרה? אז תחתום פה פה ופה).

והנה מגיע יום העצמאות, והחוצפנים האלה מבקשים לא פחות מכמה עשרות אלפים להופעה של שעה קלה. והרי אין כסף ברשויות ומעקבים משכורות, אז באיזו חוצפה מגיעים הפרינססים הללו ומבקשים סכומי עתק?

סליחה, אם אין כסף ברשויות, אז עם כל הכבוד שלא יזמינו את ברוזה, בוזי, פוליקר וריטה. לכל עיר, ברוך השם, יש מתנ"ס קהילתי עם הרכבי נוער מאוד מוכשרים, שישמחו גם ישמחו להופיע בערב יום העצמאות, אפילו בחינם.

ואם כבר משהו באמת עצוב בכל הנושא הזה, זה שאמנים כמו הראל סקעת והראל מויאל, ושאר כוכבי האינסטנט של 'קשת', מרוויחים בדיוק כמו הדג נחש, לדוגמא. את עבדכם הנאמן, חברים יקרים, זה די מקומם. הדג נחש חרשו את כל המדינה עשר שנים לפני שמישהו בכלל הסכים להשמיע את 'אני לא מוותר' מעל גלי האתר. אבל מכל מקום, הוויכוח הזה תופס מימד אחר לחלוטין, ולמה לערבב שמחה בשמחה.

יותר מכל מרתיחה אותי העובדה שכמעט כל אמני ישראל, רגע לפני ה"בוכטה" של יום העצמאות מתרוצצים בין טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מגיעים לחזרות, עושים באלאנס ושורפים על זה המון זמן יקר – והרוב הגדול בהתנדבות. את זה העין הצרה שלנו, מסתבר, לא יכולה להכיל.

הזכרון שלנו קצר, אין מה לעשות עם זה. קצר כמו טווח ראיה של עטלף וסלקטיבי כמו סלקטור ב- TLV, אבל זו לא אשמתנו. הרי בין יום הזכרון ליום העצמאות אין הבדל של דקה אחת סרוחה. יש מצב שזהו שורשו של הזכרון הקצר שלנו.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by