בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
טלוויזיה: בקרוב אצלך 
 
 
אפרת אסקירה

האם סדרת הקאלט 'עקרות בית נואשות' מסמלת את חזרתו של החלום האמריקאי השמרני, או את שברו?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לעיתים נדירות קורה שהלך הרוח הציבורי-פוליטי במדינה בא לידי ביטוי מהיר כל כך במוצרי התרבות הפופולרית שלה. בשנת 2004, כשעונתה האחרונה של 'סקס והעיר הגדולה' נחתמה, עלתה לאוויר, כמעט במקביל, מחליפתה בתפקיד המוצר-הטלוויזיוני-שכולם-מדברים-עליו, 'עקרות בית נואשות'. המעבר מלהיט המתמקד בחיי רווקות הוללים ואורבניים ללהיט שמספר על עקרות בית בפרברים, כמו היה מתנת ניצחון לג'ורג' בוש הבן ,שנבחר באותה השנה לכהונה שנייה בתפקיד נשיא ארצות הברית. בטקס פרסי גלובוס הזהב האחרון, טרי האצ'ר, המסתמנת כמחליפתה של שרה ג'סיקה פארקר, אפילו קטפה את הפרס במקומה.

גם הכוכבות ויוצר הסדרה העידו על כך שזו הולכת להיות סדרת הקאמבק הגדול: עד 'עקרות בית נואשות', טרי האצ'ר היתה לויס ליין בדימוס והבחורה שג'רי סיינפלד תהה אם היא באה טבעי או שהיו שם שיפוצי סיליקון; מרשיה קרוס הייתה קימברלי הפסיכוטית ממלרוז פלייס; ניקולט שרידן כיכבה ב'נוטס לנדינג' אי שם בשנות ה-80; ויוצר הסדרה, מארק צ'רי, עבד כתסריטאי של הקומדיה הגריאטרית 'בנות הזהב'.

העניין כולו נראה כהעלאת גירה – כאילו מישהו בחר כוכבי עבר שיהיו מוכרים לצופה, נוחים ללעיסה, שיעמדו בסיטואציות שלא יהיו טראגיות או מסוכנות יותר מצניחת סופלה.

על פני השטח נראה שאכן אלו הם פני הדברים: עלילת הסדרה מתמקדת בארבע עקרות בית, נואשות כל אחת בדרכה. סוזן הנוירוטית הייצוגית היא אם במשפחה חד הורית שבעלה נטש אותה לטובת צעירה ובלונדינית ממנה. גבריאל, דוגמנית בעברה, מנהלת רומן עם הגנן הקטין שלה. לינט הייתה בכירה מצליחה בתאגיד גדול ועכשיו היא אמא קצת פחות מסופקת לארבעה בנים אנרגטיים. וברי היא הגרסה האנאלית ביותר לרעייה המושלמת, עם הגינה, הבית והמשפחה הכי יפים בויסטיריה ליין, הפרבר היוקרתי בו כולן מתגוררות.

המנוע להתרחשות הוא התאבדותה הבלתי-מוסברת של עקרת הבית החמישית בחבורה, מרי אליס. במהלך העונה, ינסו הנשים הנותרות להבין מה עבר על מרי אליס שגרם לה להתאבד. הרצון לגלות מה קרה, מונע בחלקו מהעובדה שכל אחת מהנשים יכולה להזדהות במידת מה עם מה שמרי אליס עשתה.

כך קורה שלמרות כיוון הרוח השמרני, 'עקרות בית' היא אחת מהסדרות המצחיקות והחכמות ביותר שתראו השנה והיא אינה לגמרי האידיאל הבורגני שבוש היה רוצה לדחוק את ארצות הברית לתוכו. זו לא סידרה נוסטלגית ולא תמצאו בה משפחות מסוג בריידי ופארטרידג' של המאה ה-21. החלום האמריקאי, אך הוא מוצג בה במלוא טירופו.

הדמויות והסיטואציות ב'עקרות בית' כה מוקצנות, ועם זאת, על אף שהטירוף כל כך מעל לפני השטח, אחרי שמתגברים על התמונה הראשונית והאטרקטיבית של טרי האצ'ר, ערומה למשעי ותקועה מחוץ לביתה, מתברר אט אט כי הטירוף הזה אינו לגמרי מופרך. זאת השגרה המונוטונית בתוך פרבר שאין יציאה ממנו, שהופכים את כל תושבותיו למפלצות קטנות של הרגלים פסיכיים. בנה של ברי אף אומר לה שהיא נראית ומתנהגת כאחת מ"נשות סטפפורד". היא יודעת את זה, הצופים יודעים את זה, אבל מה נותר לה חוץ מלאפות ולנקות כשאין לה שום דבר אחר לעשות.

כשרווקות חיות חיים קטנים, לא מספקים, זה אולי עוד בסדר, שהרי עוד לא מצאו את העוגן המאזן שבבעל וילדים. אבל כשהיומיום של עקרות הבית הנשואות באושר ובעושר נראה כך, מתברר שהסדרה היא לא בדיוק תרועת הניצחון של הניאו-שמרנות כפי שהצטיירה בתחילה. למעשה, הסדרה מזכירה לצופים שהחלום האמריקאי היה מאז ומעולם מעט עקר: שחתונה, ילדים ובית בפרברים הוא לא הסוף המיוחל של כלום, ושאם התבניות המוכרות האלה של הצלחה יושלכו לפח, אולי כל אלה שרצו את החלום ולא קיבלו אותו, או קיבלו את החלום שהתגלה בדיעבד כהבטחת שווא, יוכלו להיות קצת פחות נואשים כל הזמן.
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by