בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
שובו של הג'ודי 
 
 צילום: מילנר משה (לע``מ)   
 
לילך וולך

בדיוק כשחשבתם שהפארסה ב'ארץ נהדרת' היא מוגזמת, באה ג'ודי ומוכיחה שהמציאות עולה על כל חיקוי

 
 
 
 
 
 
 
 
 
"למה לי להשתין במים הרדודים של התקשורת אם אני טובלת בהם את הרגליים"? אמרתי לעצמי, לפני שהתיישבתי לכתוב את הכתבה. "אני כותבת צעירה, אולי יבוא יום וארצה להתברג דווקא בטייקון ידיעות אחרונות. למה לי להסתכסך עם הנציגה האדומה והאנרגטית שלהם? חסרות לי צרות בחיים?"

עם התהייה הגיעה גם ההבנה, שיהיו לי עוד שנים רבות להתפשר על אינטגריטי ולא מוכרחים להתחיל דווקא עכשיו. אבל הפחד, ידידי היקרים, הפחד עדיין שם...

לעניין ג'ודי – התוכנית והפרסונה. את דמותה של ג'ודי שחקו עד דק ב'ארץ נהדרת', ולמרות זאת, היא עדיין מצליחה לזעזע בחיים האמיתיים. בדיוק כשחשבתם שהפארסה היא מוגזמת, מגיעה ג'ודי בכבודה ובעצמה עם תוכנית חדשה וקיקיונית לחלוטין.

הרשו לי להיות בוטה, אם אני כבר ממילא קוברת את עצמי עד הצוואר – בשום מקום ולאף אחד לא היו נותנים להגיש תוכנית כזו, באופן כזה, לולא היה נהנה מהחופש הבלתי נדלה שכסף וקשרים קונה (ע"ע פרשת ג'ודי, השגריר, מדונה ועוזרו האישי). אין לי שום דבר אישי נגד ג'ודי, אבל הנחייה או רגישות למורכבויות אינן חלק ממעלותיה. את התוכנית שלה פתחה ג'ודי באמירה – "אנחנו ליד הבית של רבקה אמסלם, שהבת שלה נרצחה ע"י הבעל הד-ו-ח-ה שלה".

בשלב הזה הזדקפתי ושאלתי רטורית את הטלוויזיה – מה היא אמרה?!. ולא שהבעל של קרול אמסלם ז"ל אינו דוחה, אבל יש דברים שלא עוברים בטלוויזיה, גם לא בתוכנית אישית שמוותרת על אספירציות עיתונאיות.

וזו בדיוק הבעיה של ג'ודי, התוכנית כלומר – הראיונות קצרים מדי – 9 דק' בממוצע, והרמה שלהם מקבילה לשיחת חולין עם מוכרת בפרפומריה. אותה תחושת אי נוחות שנוצרת בשיחות שנכפות עלינו לפעמים על ידי זרים שמתעניינים קצת יותר מדי, היא התחושה שעולה מהצפייה ב'ג'ודי'. היא אמנם התפארה בראיון ל-Ynet (עוד סינדיקט של ידיעות אחרונות) שיעל בר זוהר נפתחה לפניה כפי שלא נפתחה מעולם, אבל יב"ז האומללה פשוט נדחקה לפינה והגיבה באופן שבו כולנו מגיבים, משחררים איזו אמירה לא מחייבת, כדי שרק יתנו לנו להמשיך בחיים שלנו ללא הפרעה.

מלבד השיחה המיותרת עד דמעות עם יב"ז ועופר שכטר, היו לג'ודי שני סיפורים טובים שהיא הצליחה לפספס – כמו פורפליי שלא הולך לשום מקום – כאשר נהיו הדברים מעניינים, קמה ג'ודי והלכה.

הפורמט המגזיני הוא בחירה בעייתית לסיפורי תוכן, וזה נראה מעליב על המרקע. סיפורה של מזל אמסלם, האישה המרגשת והכנה שהתגלתה בכתבה, ראוי ליותר מאשר קפיצה קפריזית ואופורטוניסטית על הסיפור שלה. נוכחותה של ג'ודי גרעה מהסיפור, והתגובות שלה, שהיא טועה לחשוב כשליפות ישירות ומדליקות, אינן אלא חוסר רגישות.

הזיווג בין ג'ודי ניר מוזס לתוכנית שלה הוא לא בדיוק שידוך משמיים – אין להכחיש שיש באישיות הצבעונית שלה כדי להתאים לתוכנית צבע לא מחייבת, מין פילר של חצי שעה בשעות הבעייתיות של הערב המוקדם, אבל שאלוהים ישמור – תרחיקו אותה מהכיוון של 'עובדה'. זה לא עובד לא בשבילה ולא בשבילנו.

*התוכנית משודרת בימי ראשון ורביעי בערוץ 2 בשעה 18:40
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by