בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
יאללה, תתנתקו 
 
 צילום: יניר סלע   
 
אורית פוקס

אורית פוקס מבואסת מהמצב הפוליטי והחברתי, אבל לא היתה מוכנה לתת את הסיליקון תמורת שלום. יש גבול

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני כשנתיים יצא לי במקרה להגיע לכנסת. הסתכלתי על כל חברי הכנסת והשרים ועל הקוביה הזו ונדהמתי מהמחשבה – האנשים האלה – במקום הקטן הזה – הם קובעים את החוקים ומקבלים את כל ההחלטות לגבינו. היינו גם במליאה, ראיתי את ראש הממשלה, איזה כבוד.

נכנסתי לשירותים ושתי גבירות שאלו אותי אם אני מהפרקליטות, צחקתי. נכנסתי לאיזו ישיבה על כלכלת הנגב, היה משעמם. די מהר נמאס לי מהמקום הזה, כמה מדברים ומדברים. אילו כוחות נפש צריכים שם, עם כל הבלגאן שיש במדינה הזו. אולי אגיש מועמדות.

נזכרתי בזה כי מישהו שלח לי את השאלה הבאה: אני שומע שיש לך הרבה דעות, אורית, מה היית עושה אם היית נגיד ראש ממשלה?

אם הייתה לי הסמכות הייתי נלחמת למען בעלי החיים. הייתי נלחמת נגד כל הניסויים שעושים בהם. כל כך אהבתי כבד אווז עד שגיליתי מה עושים להם, לפני כמה שנים הפסקתי לאכול כבד אווז והיום אני בכלל בקושי אוכלת בשר. כשאני חוזרת מאירועים בשלוש-ארבע לפנות בוקר אני רואה לפעמים את המשאיות שלוקחות את בעלי החיים לשחיטה. צער ועצב משתלטים עלי.

באופן כללי אני מאמינה בעזרה לחלשים – אני לא מבינה את הבדלי המעמדות פה במדינה, יש אנשים שאין להם חשמל, אין להם מה לאכול. תנסו לתפוס את זה: א-י-ן ל-ה-ם מ-ה ל-א-כ-ו-ל. אז שיוותרו על איזה כביש או קניון ויתרמו לחלשים.

לפני כחודש תדלק לי בן אדם מאד נחמד, שוחח איתי קצת ופתאם ראיתי שעל המדים שלו רשום אחמד, שאלתי אותו מאיפה הוא. הוא אמר לי :"מירדן". מצחיק – הוא ידע מי אני, הוא ראה אותי מופיעה פה ושם, החמיא לי, קשקשנו קצת ושאלתי אותו איך ירדן, התפעלתי מהתיאורים והרגשתי צביטה קלה בלב – כל כך חבל שאנחנו במצב הזה והנה – דיברנו והוא היה כל כך נחמד ויפה. בסוף הוא אמר לי שלדעתו לגבר שאני אוהבת יש מזל גדול. באותו יום הגבר שלי דווקא נורא הרגיז אותי, אז אמרתי לו- תגיד את זה לו. הלוואי ויבוא יום ונוכל לנסוע לירדן או לסוריה. תארו לכם אותי כסורית!
 
 
למתנחלים יש לי רק שאלה אחת: אתם לא מפחדים לחיות ככה, עם שמירה כל הזמן? מצד שני אני מבינה שזה נורא לעזוב את הבית שלך. אני לא יודעת מה לעשות... כל העניין של הפוליטיקה נורא מסובך. אין שם סדר – למה כל דבר לוקח כל כך הרבה זמן? אתם רוצים להתנתק תתנתקו, אתם לא רוצים לא.

ולגבי המתאבדים – אני חושבת שאדם שמחליט להתאבד, כנראה שאין לו מה להפסיד, כנראה שהחיים שלו זה לא רמת אביב ג'. לא שאני מצדיקה את מעשי האיבה, אבל כמו שאנחנו רצינו מדינה, ככה גם הם רוצים מדינה, מה הבעיה פה? אני לא מבינה מה מסובך. אז יאללה נו –תבצעו, ותתנו להם כסף שישפר את רמת החיים שלהם. שבוש יעזור קצת, מה יש? יש לו כל כך הרבה כסף.

איך אפשר להרוג ילד, משני הצדדים –אני מדברת. איך אפשר להחליט אם אדם מסוים ימות או יחיה, איך? ערך החיים חשוב, הרי בסופו של דבר כולנו נמות, ערבים ויהודים, כולנו בני אדם.

והנה עוד שאלה ששואלים אותי לפעמים: היית מוכנה לתת את הסיליקון תמורת שלום?
אולי אם היו מבטיחים להחזיר לי אחרי שבוע שבועיים הייתי שוקלת את זה. יש גבול – לא לגעת לי בסיליקון ובבלונד.

שלכם,
עד הפעם הבאה
אורית פוקס
כתבו לי ל: oritf@nana.co.il
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by