בערוץ
 
 
 
 
 
 
 
 
אירוויזיון: קייב קיבה 
 
 
ניר נון נוה

כבוד לשירי. אבל מה עם שאר השירים שנשמעים כאילו המדינות בכלל לא רצו לזכות ומה נסגר עם ההפקה של אוקראינה?

 
 
 
 
 
 
 
 
 
לפני הציניות ולפני הביקורות דבר אחד חייב להאמר – שירי מימון עשתה את זה, ובצדק. לא משנה כבר מה יהיה בגמר (כלומר משנה ועוד איך, אבל תנו קודם כמה שעות להתמוגג מהעובדה שלפחות את המשוכה הראשונה עברנו), את הפאדיחה ששנה שעברה דוד ד'אור הביא לנו, שירי מימון הצליחה להשכיח. והאמת? בזכות. מעטות הפעמים בהן יש תחושה שנבחר השיר הנכון לייצג אותנו בתחרות האירופית. אבל השנה – קונצנזוס מקיר לקיר בנוגע לשיר. החל מנהגי מוניות וכלה בעורכים מוזיקליים ומגישי רדיו – כמעט כולם מסכימים פה אחד שמדובר כאן בשיר טוב עם זמרת מצויינת. יחד עם הופעה שסוף סוף אפשר לעמוד מאחוריה ולומר שאנחנו גאים בה. הכבוד חזר לעומק בית החזה.

אלא שכעת צריך להוסיף עוד נקודה אחת לא פחות חשובה שהתעוררה אמש בתחרות חצי הגמר של האירוויזיון: רוב המדינות פשוט לא רוצות לזכות, לפחות על פי שיפוט מהיר של הזוועות שהן שלחו לבימת התחרות הנחשקת ביותר באירופה. לא ברור לחלוטין מה חשבו להן מדינות כמו פורטוגל, ליטא או בלרוס, כשהן החליטו לשלוח מוטציות שכאלו להופיע בפני קהל של כ-200 מיליון צופים ברחבי אירופה. המחשבה העיקרית הייתה ככל הנראה, כי לשלוח איזה אידיוט לצווח על בימה בקייב זה הרבה יותר זול מאשר להפיק שתי תוכניות של שלוש שעות כל אחת, אז למה לא בעצם. רשות השידור נראית לפתע כמוסד לא רע בכלל.

לא שלא היו שירים טובים (מלבד שירי, כמובן). היו כמה. אחד מהטובים הגיע דווקא מכיוון איסלנד, שלא עלתה לגמר, ששלחה את סלמה האגדית שכבר כמעט ולקחתה את כל הקופה ב-99, והשנה הגיע עם שיר מוצלח, מרענן, מעניין, אבל ככל הנראה לא שמאלצי מספיק. חוצמזה גם בלגיה שלחה שיר מוצלח למדי, למרות היותו מושר בצרפתית, שבוצע ע"י זמר עם קול מרשים וחזות של חיקוי זול לאקי אבני. רומניה הביאה מופע מקורי ומלהיב של חביות כשברקע שיר סביר; הונגריה, הפייבוריטית הגדולה לנצחון, הביאה אותה עם שיר חצי אתני חצי מודרני, מלהיב ורקיד, על פרנציפ השיר הזוכה של שנה שעברה. מלבדן גם בולגריה ודנמרק הביאו אותה בשיר סימפטי, כך שיש סממנים שמדובגר בכל זאת בתחרות האירוויזיון.

מצד שני, חלק ניכר מהמדינות שלחו אלמנטים שמעלים געגוע עז לשרל'ה שרון. ליטא שלחה איזו זמרת צעצוע, הנראית כשילוב של מיכל אמדורסקי עם מיכל זוארץ, לבושה כזינה, מזייפת כמו פנינה, וכל השיר סתמי לחלוטין. פורטוגל החליטו להבהיר שהם ממש לא רוצים לעבור שלב, עם זמרים שעושים אחד מהשניים: לוחשים בקול צרוד ועצבני, או צועקים בקול צרוד ועצבני. הם לא הגיעו לשיעורי הזימרה, זה בטוח, השאלה איך הם הגיעו למצב שאפילו כותב שורות אלו הרגיש לא נורא עם זיופיו. מולדביה, שזו לה הפעם הראשונה בתחרות, עלתה שלב עם שיר רוקיסטי בשילוב חצאיות וחליליות, וגם איזו סבתא עם תוף. לא ברור לחלוטין. הזמרים של לטביה נראו לעתים כאילו הם עצמם נרדמים מהשיר שלהם, והזמרת של בלרוס, זו שהעזה לומר לא לשיר של צביקה פיק, הגיע עם מופע אימים שלם הכולל תלבושות מפחידות, שיר אינפנטילי וקול זייפני באינטונציה מפחידה.

מלבד אלו ניתן לציין גם את אסטוניה, עם להקת בנות שמנסה להיות משהו בין הספייס גירלז לשוקולד מנטה מסטיק, ואיך שלא מסתכלים על זה – אין זווית חיובית בעניין; נורבגיה ששלחו שיר רוק כבד שנראה כמו נירוואנה בדראג (ועלו שלב!), שוויץ שהביאה את הקונטרה הנשית; אירלנד שהביאו אותה במופע הזוועה של הילדון החנון והרולה הצווחנית, במופע מחריד עד כי אני משוכנע שג'וני לוגן מתפלל שהאדמה תפער פיה ותבלע אותו מהפאדיחה; וכמובן, בל נשכח את פולין, חמדת אבות, עם מופע מעלה תמיהה הכולל ריקוד בלללייקה-צועני-פלמנקו או מה שזה לא היה. בכל מקרה זה היה מפחיד.

במילים אחרות, אם שירי לא הייתה זוכה בחצי הגמר הזה, אפשר היה לומר שבאמת אפשר לסגור את הבאסטה. אבל לא. היא עשתה את זה, ועם הופעה מרשימה והרבה כבוד.

ההימורים לא מנבאים לה יותר מדי הצלחה בגמר, אולם מצד שני גם בחצי הגמר דיברו על פפיטי-פיפטי, ובכלל, מאז כניסתה של מזרח אירופה לתחרות, ההימורים לא כמו בשנים עברו. לסיכום, לאור תחרות מחצית הגמר, הנה כמה דברים שכדאי לדעת כהכנה לתחרות הגדולה בשבת:

1. האוקראינים לא חסכו בתפאורה. ללא ספק מדובר באחת התפאורות המושקעות שראינו.
2. מצד שני, סאונד זה לא הצד החזק של האוקראינים. אולי זה קשור לעובדה שבדיוק אתמול בערב התקיים בפארק הירקון המופע 'מרוסיה באהבה'?
3. קשה, קשה מאד למצוא באוקראינה דוברי אנגלית. אחרת קשה להבין איך שני המלהגים באנגלית כבדה שכזו נבחרו להנחות את התחרות
4. המצב באוקראינה קשה עד כדי כך, שכהשלמת הכנסה מקהלת הצבא עושה חלטורות על בימת האירוויזיון
5. אוקראינה היא מדינה שאין בה נופים מרהיבים כ"כ, אחרת אין הסבר לעובדה שבשלב מסויים הקליפים שבין השירים הפסיקו להציג נופים ועברו לתמונות של כלבלבים, תינוקות, וטבחים ומלצרים מיואשים.

בינתיים נותר רק להמתין לשבת. אותו המקום אותה השעה, ועם אותו שיר בלב (אבל עם הרבה הרבה שירים מצויינים אחרים. הפעם זה כבר לא משחק. מדינות הגמר השקיעו כמו שצריך).
 
 
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
@@@@@@@@@@@@@@@@@@@ ilan @@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@@
 
 
תגובות
הוסף תגובה0 תגובות
הוספת תגובה
מאת
 
נושא
 
תוכן
 
 
 
 
תודה! תגובתך התקבלה.
התגובה תתפרסם בכפוף לתנאי האתר.
 
 
 
 
 

כל הזכויות שמורות 2011 © נענע 10 בע"מ
 
 
 
 
כל הזכויות שמורות © Nana10 בע"מ
Video powered by